|
קסדת אופניים מנעה ממני לא מזמן לחוות פגיעת ראש חמורה. אבל האם היא גם הגורם שעודד את ההתנהגות שגרמה לי להתרסק עם האופניים מלכתחילה?
היה זה סתיו במישיגן, ואני רכבתי על אופניי ההרים שלי על שביל לצד אגם. נעתי לאורכה של טיילת מפותלת שהובילה לגשר שנמתח מעל לאפיק. במקום להאט, האצתי תוך כדי המעבר בעיכולי הדרך ובפניות, נהנה מהריגוש שבתמרונים. עד ש…
בום! הגלגלים שלי חלפו על ערימה (צפויה!) של עלים רטובים, בדיוק כשביצעתי פנייה חדה. גופי ניתך על הרצפה באלימות, כשכל עוצמת המכה נספגת בתוך כתפי השמאלית וצדה השמאלי של קסדת הראש שלי. גופי נשרט והתקלף, צווארי היה נוקשה במשך כשלושה שבועות, כל כידון האופניים נהרס והראש שלי… הוא דווקא היה בסדר. הקסדה שלי הצילה אותי מפציעת ראש הרסנית בפוטנציאל. כל הכבוד לקסדות האופניים!
הקסדה יכולה להציל את חיינו, אבל אולי גם גורמת לנו לסכן אותם? | צילום: Fotolia
אבל האם הייתי בכל זאת רוכב בכזאת פראות אם לא הייתי חובש את הקסדה?
קסדות משנות את ההתנהגות. כשאנו חשים חסינים מפני פציעות, אנו מתנהגים באופנים שרק מגבירים את הסיכוי שלנו להיפגע גופנית. אכן, לקסדות יכולה להיות השפעה חזקה ובלתי מודעת על התנהגותנו.
ההשפעה הבלתי מודעת של קסדות הודגמה לאחרונה במחקר פיקחי ופשוט שערכו שני חוקרים מאוניברסיטת באת', אנגליה. הללו ביקשו מהמשתתפים בניסוי למלא שורה של סקרים ממוחשבים, ואמרו להם (באופן שמטעה אותם במכוון כמובן) שמטרת המחקר הייתה לעקוב אחרי תנועת העין שלהם, ושלכן היה עליהם להציב התקן מתאים על ראשם. אצל חצי מהמשתתפים בניסוי הייתה המצלמה מחוברת לכובע בייסבול פשוט, ואילו אצל החצי השני, היא הותקנה על גבי קסדת אופניים. בתמונה מטה ניתן לראות כיצד נראים שני ההתקנים השונים, אך יש לקוות שהיא אינה ממחישה גם את רמת ההתלהבות שרוב משתתפי הניסוי הביעו במהלכו:
מוכנים לקחת סיכון | צילום: Psychological Science, מתוך מפרט הניסוי
כפי שבוודאי ניחשתם, כל הרעיון שעמד מאחורי הפסאדה של מיפוי תנועת העין נועד לגרום לאנשים לחבוש כובע בייסבול או קסדת אופניים, ואז לבחון כיצד הפריט שעל ראשם משפיע על ההתנהגות שלהם.
התעלול הצליח. האנשים שחבשו את קסדת האופניים דיווחו על נכונות גבוהה יותר משמעותית ללקיחת סיכונים ולחוויית תחושות מרגשות, בהשוואה לאלו שחבשו את הכובע. רק עצם החבישה של הקסדה שינתה את הגישה של הנחקרים לסיכונים, אפילו כשהם בכלל לא היו רכובים על אופניים.
אז… האם כולנו צריכים להפסיק לחבוש קסדות כשאנו רוכבים על אופניים? בהחלט לא. באופן אידיאלי, אנו צריכים לחבוש קסדות ובמקביל לצמצם את הסיכונים המיותרים שאנו נוטלים. אבל אפילו אם בכל זאת ניפול תחת הכישוף המסוכן שטומנת לנו הקסדה, אנו כנראה בכל זאת בטוחים יותר איתה מאשר בלעדיה.
מה בנוגע לקסדות פוטבול? כאן אני מאמין שפגיעות הראש תפחתנה משמעותית אם שחקני הפוטבול יורידו את הקסדות, או יחזרו לפחות לקסדות עור מהדור הישן. לחלופין, אפשר שבני נוער יתחילו להתאמן על הספורט הזה ללא קסדות, כדי להתרגל להפחתת שיעור פגיעות הראש. הגישה הזו כבר עזרה, למשל, לאוניברסיטת ניו המפשייר להפחית את פגיעות הראש בקרב שחקני קבוצת הפוטבול שלה. האימון ללא קסדה עזר לשחקנים לפתח טכניקות תיקול בטוחות יותר, ובה בעת אפקטיביות באותה המידה, שדומות במובן מסוים לטכניקות של רוגבי.
התנהגויות מסוכנות הן לא גזרת גורל. הסביבה שלנו משפיעה על הסיכוי שניקח סיכונים לא הכרחיים. קסדות, בכך שהן מעוררות בנו תחושה של ביטחון עודף, גורמות לנו להתנהג בצורה מסוכנת. אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לרכב על אופניים, פשוט תחבשו קסדה – ותרכבו כאילו היא איננה.
|
