Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

המיליארדר שמעביר את ארה”ב לשימוש באנרגיה ירוקה

דווקא כשאנרגיה מתחדשת זולה מאי פעם מתחילות לצוץ סוגיות שמציבות את המהפכה הירוקה באור פחות זוהר. את מייקל פולסקי זה ממש לא מעניין
כריסטופר הלמן

“אני מהנדס. לא איש איכות הסביבה”, אומר מייקל פולסקי, כאילו כדי להסביר מדוע גם לאחר שבילה 17 שנים בפיתוח מערכות אנרגיה מתחדשת, הוא עדיין מתלהב ממראה להבי טורבינות רוח באורך של כ־40 מטר החגים במעגלים אלגנטיים בשמיים. מכונות זה מה שהיזם הסדרתי הזה אוהב ובונה. והוא אוהב גם לעשות עסקאות רווחיות. לאחר שהפך למולטי מיליונר באמצעות פיתוח טורבינות מונעות גז, פולסקי בן ה־71 רכב על הרוח אל עבר התואר מיליארדר.

אנו מטיילים במרכז Grand Ridge Energy, מתחם אנרגיה מתחדשת שהקימה החברה הפרטית של פולסקי, Invenergy, כ־130 קילומטרים דרומית מערבית למטה שלה בשיקגו. הוא מראה בשקיקה 140 טורבינות רוח, 480 דונם של פאנלים סולאריים ומתקן של סוללה, שבמקרה חירום יכול לספק 38 מגה וואט־שעה (מספיק להפעלת כ־38 אלף בתים). ואז האיש המבוגר והצנום צועד לעבר שורה של לוחות פוטו־וולטאיים חדשים, דו־צדדיים, שתופסים גם קרני שמש שמוחזרות מהאדמה, ומפיקים 8% יותר חשמל על אותו מטר רבוע לעומת פאנלים סולאריים רגילים. “הטכנולוגיה כל כך טובה ובשלה. אתה משתכנע שזה חייב לקרות”, אומר פולסקי במבטאו האוקראיני הקל. “המהפכה הושגה”.

הקרב שלא הוכרע

הוא מתכוון כמובן למהפכה הטכנולוגית. גם ללא הקלות מס, אנרגיית הרוח והאנרגיה הסולארית זולות כעת מדלקים פוסיליים, מהפך מדהים שהושלם רק בעשור האחרון. הנשיא הנבחר ג’ו ביידן רוצה לחדש בקרוב את זיכויי המס על אנרגיה נקייה שתוקפם קרוב לסיום. בנוסף, חלק מתוכנית האקלים שלו בשווי 2 טריליון דולר כוללת התחייבות להתקין 60 אלף טורבינות רוח ו־500 מיליון פאנלים סולאריים בחמש השנים הקרובות כדי להשיג רשת חשמל ללא פחמן עד 2035. סביר להניח שסנאט רפובליקני ימנע את רוב ההוצאות הללו.

https://secure.cardcom.solutions/e/xo64

לא נורא. כאשר ערים, מדינות ותאגידים מציבים יעדים משלהם ל”אפס פחמן”, הביקוש לאנרגיה סולארית ולאנרגיית רוח בקנה מידה תעשייתי (המהווים כעת רק 12% מאספקת החשמל בארה”ב) ימשיך לעלות. פולסקי קונה טורבינות מחברת GE Power בגודל כפול מזה של הטורבינות ב־Grand Ridge (הן מתנשאות לגובה של 200 מטר, גבוהות יותר ממגדל טראמפ בניו יורק) ומפיקות עד 3 מגה וואט כל אחת. הוא מתכוון להעמיד יותר מאלף מהמכונות העצומות הללו על 400 דונם בקנזס, במה שיכול להפוך לחוות הרוח הגדולה בארה”ב.

בעוד שהמהפכה הטכנולוגית הושגה, פולסקי עדיין צריך להציב את טחנות הרוח שלו ולהעביר את כוח הרוח לעם. בחזית זו נמשכות ההתכתשויות. החקלאים אינם נרגשים מהאפשרות ש־Invenergy תתבע משפטית הפקעת מסדרון באדמותיהם שיאפשר את מעבר קו מתח גבוה באורך של כ־300 ק”מ (שנקרא Grain Belt Express) שיניע חשמל מקנזס, דרך מיזורי לאילינוי. מאבקים נגד חוות רוח פרצו לאחרונה מוויומינג הרפובליקנית ועד סנטה ברברה הדמוקרטית.

האירוניה במקרה זה היא שבולדוזרים מונחי רווח, כמו פולסקי, שמוכנים למלחמות משפטיות, ומאבקי שידול נגד טענות מסוג “לא בחצר האחורית שלנו”, הם המפתח למימוש עתיד האנרגיה הנקייה בעולם. “זה לא יקרה רק בגלל שאנחנו רוצים”, מזהיר פולסקי.

הטרנספורמציה הושלמה

בשנת 1976, פולסקי בן ה־26 ואשתו ההרה, מאיה, שלימדה אנגלית כאשר הזוג התגורר באוקראינה, הגיעו לדטרויט עם 500 דולר וארבע מזוודות של חפצים. היה לו תואר שני בהנדסת מכונות מהמכון הפוליטכני הנחשב ביותר בקייב, אך כיהודי לא ראה שיש לו עתיד באוקראינה הסובייטית. ארגון הצדקה שעזר ליישב מחדש את בני הזוג בדטרויט הציע לפולסקי לקחת עבודת צווארון כחול. במקום זאת, הוא שלח מאות קורות חיים ולמרות האנגלית המוגבלת שלו, קיבל עבודה הנדסית בתחנת כוח של חברת Bechtel, ומאוחר יותר עבר לחברות האנרגיה ABB ול־Fluor.

באותה תקופה מפעלים מעלי עשן ושורפי פחם היו הצעקה האחרונה בעסקי החשמל המפוקחים בקפידה. אבל הזדמנות גדולה התפתחה: בשנת 1978 הקונגרס הביא לפיזור חלקי של תעשיית החשמל, ואפשר לסטארט־אפים עצמאיים לבנות מפעלים ולמכור חשמל לרשת.

שינוי זה אפשר למהנדס האוקראיני להפוך לאיש עסקים אמריקאי. בשנת 1985 הוא ושותף השיקו את Indeck Energy Services לפיתוח פרויקטים של קו־גנרציה, שבהם קיטור המיוצר כתוצר לוואי של ייצור חשמל משמש להפעלת מפעלי תעשייה. בעודו לומד לתואר שני במנהל עסקים בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו, נסע פולסקי ברחבי המדינה ומכר קו־גנרציה למפעלים גדולים.

מיליונר אך מתוסכל

Indeck הצליחה, אך השותפות התרסקה ופולסקי הודח. הוא תבע ובסופו של דבר הגיע להסדר של 25 מיליון דולר. בשנת 1991 הוא השיק את Polsky Energy, שלימים שונתה ל־SkyGen, שהתמחתה בבניית גנרטורים המופעלים בגז ויכולים לפעול במהירות כדי לספק כוח בתקופות של ביקוש שיא. עשור לאחר מכן מכר פולסקי את SkyGen ל־Calpine הציבורית תמורת 450 מיליון דולר ללא חובות. הוא קיבל כמחצית מזה.

הוא הפך למיליונר, אבל היה מתוסכל מלשבת בשקט בדירקטוריון שלCalpine  במקום לעשות עסקאות ולנהל את העסק שלו. אז הוא התפטר, ולקח איתו ארבעה עמיתים מ־SkyGen כדי להקים אתInvenergy  עם 75 מיליון דולר מהונו האישי.

התוכנית המקורית של פולסקי היתה להיצמד לגז הטבעי, אך היה שפע של מפעלים כאלו. (Calpine עצמה הגישה בקשה להגנה מפני פשיטת רגל בשנת 2005 עם חוב של 17 מיליארד דולר). כך, בשנת 2003, Invenergy החלה לרחרח כדי לאמוד את עסקי הרוח ובנתה תחילה פרויקט קטן ומאכזב עבור “רשות עמק טנסי”. הפקרויקט גלש מהתקציב, והתברר שהוא ממוקם בהרי בלו רידג’ שבהם הרוח לא נשבה מספיק חזק. הלקחים נלמדו, הפרויקטים הבאים של Invenergy, הממוקמים בחלקים יותר ברוכי רוח של מונטנה, קולורדו ואיידהו, היו גדולים פי כמה – ורווחיים.

למעלה מ-5 מיליון בתים

עד שנת 2006 השווי של פולסקי היה 367 מיליון דולר – על פי בית משפט באילינוי שהורה לו למסור מחצית ממנו לידי מאיה שהגישה בקשה לגירושין. בעוד פולסקי ערער ללא הצלחה על הצו, תוך שהוא מתלונן (בין היתר) שהוא נאלץ למכור נכסים כדי לשלם לה, זה לא עיכב את הפעילות העסקית ובניית העושר שלו לאורך זמן.

מתחם הסוללות שבתמונה יכול לספק 38 מגה וואט־שעה עבור כ־40 אלף בתים. צילום: Invenergy
מתחם הסוללות שבתמונה יכול לספק 38 מגה וואט־שעה עבור כ־40 אלף בתים. צילום: Invenergy

נכון להיום, Invenergy וחברות הבת שלה בנו 160 פרויקטים בהיקף כולל של 25 אלף מגה וואט של חשמל מהרוח, השמש והגז הטבעי – המספיקים להפעלת 5 מיליון בתים. פולסקי מכר כ־55% מהיכולת הזו לקרן פנסיה קנדית גדולה ולמשקיעים אחרים, אם כי במקרים מסוימים Invenergy עדיין מנהלת את הפרויקטים. “הדרך הטובה ביותר לצמוח היא למחזר הון לפרויקטים חדשים”, אומר פולסקי. “אנחנו מוכרים נכסים כדי לגייס כסף על מנת שנוכל לשמור על השליטה. יכולתי לגייס יותר כסף אם הייתי מוותר על השליטה, אבל מעולם לא רציתי לוותר עליה”.

פולסקי אמנם לא יספק פרטים פיננסיים עבור Invenergy הפרטית, אולם האנליסטים מעריכים כי כל הארגון שווה כ־10 מיליארד דולר. לאחר ניכוי חובות משוערים ואינטרסים של מיזמים חיצוניים העובדים עם החברה, פורבס מעריך כי השליטה של פולסקי מעניקה לו שווי נקי של 1.5 מיליארד דולר.  Invenergy היא כיום היצרנית השנייה בגודלה של חשמל מרוח בארה”ב. הראשונה היא,NextEra Energy  חברה ציבורית עם שווי שוק של 150 מיליארד דולר.

ניצחון אחר ניצחון

בחזרה לשיקגו, פולסקי מוביל סיור מאולתר בשלוש הקומות שמאכלסת Invenergy בעיר הרפאים הריקה בעקבות הסגר. זהו בוקר יום שישי. בדרך כלל, יהיו עשרות אנשים בתחנות העבודה ובמשרדים בחלל הפתוח, אך רק קומץ נוכח, כולל צוות המאייש 24/7 את מרכז הבקרה של Invenergy – צופה ואף מפעיל 6,774 טורבינות רוח הפרושות ברחבי הארץ.

מי ששותפה לרעיונות שלInvenergy  היא קרן ההון סיכון של פולסקי, Energize Ventures, קרן של 150 מיליון דולר שמתמקדת בטכנולוגיות ירוקות. בין 13 השקעותיה: Drone Deploy הבודקת להבי טורבינה באמצעות קרני אינפרה־אדום ורחפנים, ו־Volta, שבונה רשת תחנות טעינה לכלי רכב חשמליים.

בימים אלו פולסקי החליף בחוסר רצון את שולחן העמידה במשרדו בשיחות זום מסלון ביתו וזמן איכות עם אשתו השנייה, טניה בת ה־47, בנקאית לשעבר, ושלושת ילדיהם הקטנים. “ביליתי הרבה יותר זמן עם המשפחה מבעבר”, מודה איש העסקים הכפייתי. נראה שהוא נהנה מזה. “גיליתי מה זה להיות בבית, במובן מסוים”.

פרויקטים שאפתניים

הקרבות של פולסקי אומרים הרבה הן על האתגרים הפוליטיים העומדים בפני ייצור החשמל מרוח, והן על הסוכן הערמומי והפרגמטי שהוא הפך להיות. הפרויקט השאפתני ביותר שלו עד כה היה Wind Catcher, שנועד ליצור 2,000 מגה וואט קיבולת מ־800 טורבינות באוקלהומה בעלות של 4.5 מיליארד דולר. Invenergy פרצה בפרויקט הזה את דרכה בשנת 2016, אך הפסיקה את עבודתה כאשר הרגולטורים בטקסס, שהושפעו מקבוצות שמטיפות נגד אנרגיית רוח כמו קואליציית Windfall (מגובה על ידי מיליארדר השבירה ההידראולית הרולד האם), בלמו את הפרויקט ואמרו כי הוא לא משרת מספיק את משלמי המיסים. Invenergy ושותפתה, הענקית Electric Power, לא נרתעו ומקימות כעת חוות רוח באוקלהומה בשווי של שני מיליארד דולר כדי לשרת את אותה מדינה וחלקים מארקנסו, לואיזיאנה וטקסס.

יש גם את פרויקט Grain Belt Express, שיתקין קו מתח גבוה של 300 ק”מ שיעבור דרך קנזס ומיזורי עד אילינוי בעלות של 7 מיליארד דולר. במקור זה היה פרי מוחו של חלוץ תעשיית הרוח מייקל סקלי, ש־ Clean Line Energyשלו נתמכה בין היתר על ידי המיליארדרים של משפחת זיף. הצוות של סקלי שרף 100 מיליון דולר בלחימה בביורוקרטים ובמאבקי תושבים כנגד הפרויקט, כשהוא מחפש היתרים ואישורים. “לאחר עשור היה לנו קשה למשוך הון”, אומר סקלי, כיום יועץ בכיר בבנק ההשקעות Lazard.

פולסקי הסכים להשתלט על Grain Belt בתנאי ש־Invenergy תזכה באישורים האלה – במילים אחרות, כל מה שסיכן מראש היה העלות של עורכי דין ולוביסטים. “זה הרבה יותר מסובך מאשר פשוט לבנות חוות רוח”, מודה פולסקי, שמתענג על האתגר. צו שמונע מחברות כמוInvenergy  להשתלט על אדמות פרטיות עבר השנה לאסיפת מדינת מיזורי, אך נחסמה בסנאט של המדינה.

למרות פניות מתמשכות, חקלאים כמו לורן ספראוז, שמשפחתם מחזיקה בשטח של 1,900 דונם מערבית לקנזס סיטי שעליהם יעבור קו המתח הגבוה, כועסים על כך שבקרוב Invenergy תוכל לנהל משא ומתן על השטח כשהיא מחזיקה בפטיש ההפקעה. “ברגע שתקבל אישור להפקעה, ייתכן שיהיה משא ומתן על המחיר, אבל תהיה להם הזכות לעשות את זה”, הוא אומר.

ירוק מול העיניים

את אדמתו של ספראוס כבר חוצים שלושה צינורות פטרוכימיים קבורים, שלדבריו מעבירים חומר גולמי מחומם, “כל כך חם שהוא מייבש את האדמה והורג את היבול”. אך ספראוס מעדיף את הצינורות על פני המפגע הוויזואלי של קווי ההולכה, והוא מודאג מההשפעות הבריאותיות של קרינה אלקטרומגנטית. פולסקי מעודד מהניצחונות החוקיים של Invenergy במיזורי, ומצפה שאישורים באילינוי יבואו בעקבותיהם. “זה ייבנה. זה חייב לקרות”, הוא אומר.

מכלול האינטרסים המתנגשים – והטקטיקות של פולסקי – מוצגים בקרב שלו במחוזות הכפריים אלגני וקטארוגוס במדינת ניו יורק. שם Invenergy עוברת את תהליך קבלת ההיתרים עבור חוות הרוח Alle-Catt, שתעמיד 117 טורבינות על פני 121 אלף דונם מדרום לבאפלו, בהספק מרבי של 340 מגה וואט.

חקלאים מקהילת האמיש־שווארטצנטובר עברו לאזור בשנת 2011 בחיפוש אחר חיים ללא טכנולוגיה מודרנית. הם ובעלי אדמות אחרים מתנגדים לגודל הטורבינות, לרעש שלהן, לאורות האדומים המהבהבים בלילה ולאפקט ההבהובים שנגרם על ידי השמש הזורחת או שוקעת מאחורי הלהבים המסתובבים.

“האמונות הדתיות שלהם מכתיבות להם לא לחיות בסמוך להתפתחות תעשייתית”, אומר פרקליט הכת, גארי אברהם. הם ביקשו מרחק של670  מטר בין הטורבינות לבתים ולאסמים, וטענו שאלו הן למעשה הכנסיות של הקהילה. אולם רשויות המדינה קבעו כי הם זכאים רק למרחק הרגיל של 450 מטר מן המגורים, ולא לזה המותאם לכנסיות של כ־670 מטר. “הם יודעים איך לגרום לבעלי קרקעות להיפרד מאדמתם במיומנות”, אומר אברהם על Invenergy. “אין ירוק מול עיניהם פרט לדולר”. בני האמיש החלו לחפש במעלה המדינה אחר אדמה חדשה.

ויש גם ביקורת

מה שבטוח, הטקטיקות של Invenergy גררו ביקורת. בשנה שעברה קנס אותה התובע הכללי של ניו יורק קנס ב־25 אלף דולר בגין ניגודי אינטרסים שלא דווחו – Invenergy דחפה לאישור חוקים לטובתה בעיירות פרידום ופרמרסוויל מבלי לחשוף כי חתמה על חוזי שכירות עם עובדי עירייה ופקידים. עו”ד ג’ינג’ר שרדר מפארמרסוויל, זעמה, וארגנה מחאה אזרחית כדי להחליף את בעלי התפקידים אלה בשנת 2019. המעשה הראשון של הממונים החדשים היה ביטול החוקים הידידותיים לחברת Invenergy – כמו זה שהעלה את סף הרעש המותר מטורבינות.

שרדר תומכת גם בתביעתו של אברהם נגד מועצת האנרגיה המתחדשת בניו יורק, שמטרתה לבטל את האישור לחוות Alle-Catt. לחברת Invenergy יש “נקודת מבט נחושה מאוד עם מטרה אחת, תוך התעלמות מחוקים, קהילות ומחאות”, היא אומרת.

פולסקי לא מכחיש שהמטרה היחידה שלו היא לבנות. “אף אחד מעולם לא בנה מתקני אנרגיה מתחדשת למיניהם כי היה זקוק לחשמל”, הוא אומר. “אתה בונה כדי להחליף משהו אחר”. במקרה זה, הוא מחליף את תחנת הכוח האחרונה בניו יורק שמופעלת בפחמן ונסגרה במרץ 2020. לאורך 30 שנות תוחלת החיים שלהן, הטורבינות של  Alle-Catt צפויות לקצוץ 41 נשרים קרחים ואלפי עטלפים. אך הם לא יחדירו לאוויר כספית, קדמיום, גופרית דו חמצנית אוCO2 . פולסקי אינו מטיל ספק בכך שהיתרונות בהחלפת פליטות הפחם יעלו על המחיר שישולם בנשרים או על ההפרעה לאמיש ולחקלאים אחרים.

“אם אתה רק מרוויח כסף, אתה יכול להתקדם רק עד מרחק מסוים”, הוא אומר. “כשיש לך משימה, אמונה, אתה מבצע דברים ברמה אחרת לגמרי. אתה מאמין כל כך חזק, שאתה לא מקבל ‘לא’ כתשובה”.

צילום התמונה הראשית: Jeff Sciortino

גיליון סוף השנה 2020 של פורבס ישראל