|
כולנו חוששים. חלקנו חוששים יותר מאחרים, חלקנו פחות, אך אין אדם אשר אינו חושש כלל. בין אם מדובר בחשש ממשי לחיינו, חשש לעתיד, חשש למקור הפרנסה או אפילו חשש באשר לקבוצת הכדורגל האהודה עלינו. להיכן שלא נביט, סביר להניח כי לפחות חשש אחד יצליח לבצבץ – ומשוך חלק, גם אם קטן, מתשומת הלב שלנו.
אותם פחדים וחששות הם לא רק תכונה טבעית – אלא גם הגיונית ויעילה מאוד. החששות הם ששומרים עלינו בטוחים, הם אלו אשר מכריחים אותנו לחשוב ולתכנן לפני פעולות מסוכנות, להיזהר, לגבש תוכנית חלופית, ולפעמים – הם גם אלו אשר מונעים מאיתנו מלבצע צעדים בעלי רמת סיכון גבוהה. הבעיה היא שאותם חששות עשויים לפעמים לגבור ולצאת מפרופורציה – אז, כל אותן תועלות הופכות לחסרונות גדולים, שכן הם משתקים אותנו, פוגעים בתפקוד שלנו ומונעים מאיתנו מלהתקדם.
בעיה זו נפוצה במיוחד במקומות העבודה. אמנם רובנו לא עובדים במקומות בהם נשקפת סכנה של ממש לחיינו, אך עדיין עובדים רבים סובלים מחששות ופחדים רבים גם במשרד הממוזג הממוקם במרכז העיר. אמנם לא מדובר בפחד קיומי, ולרוב גם לא מדובר בחשש של ממש לפיטורים. אותם חששות פשוט התקבעו במשך הזמן, והפכו פעולות פשוטות למדי מפעולות "לא נעימות" לפעולות מפחידות, כאלו אשר אנו נמנעים מלבצע עקב חשש בלתי מוסבר.
אך העובדה הבסיסית בה עלינו להכיר היא כי (כמעט) כולנו מפחדים. גם במקום העבודה ישנם כאלו אשר מפחדים יותר וכאלו אשר מפחדים פחות, אך אתם יכולים להעריך במידה גבוהה של ודאות כי גם עמיתיכם למשרד חוששים בדיוק כמוכם, וחלקם אף יותר. ומה שמעניין במיוחד זה כי לא רק ש(כמעט) כולם מפחדים – אלא גם (כמעט) כולם מפחדים מאותם הדברים. אותן פעולות בסיסיות אשר צברו לעצמן מוניטין מאיים במיוחד – והפכו לחששם הגדול של מרבית העובדים כיום.
כולם מפחדים, השאלה באיזו מידה | צילום: thinkstock
ואותם חששות ופחדים מביאים, כאמור, גם לירידה בביצוע. הם גורמים לכך שעובדים רבים נמנעים מאותן פעולות, מעדיפים לבחור פעולה חלופית ויעילה פחות, או לפעמים פשוט נמנעים מהשלמת המשימה – בעקבות פחד חסר הסבר. כל אלו מביאים מדי יום לפגיעה גם בתפוקת העבודה של אותם עובדים, וגם בעובדים עצמם – אם הם מצפים לקידום, העלאה או סיוע כלשהו ממקום העבודה או הקולגות.
מתוך אותם פחדים, אלו הם ה-5 הנפוצים והבסיסיים ביותר. ה"חמישייה הפותחת" של החששות במקום העבודה אשר סביר להניח כי פוגעים בתפקוד של עובדים רבים גם במקום העבודה שלכם, וכדאי להתגבר עליהם במהירות האפשרית.
1. לקבוע פגישה אישית עם הבוס. עובדים רבים פשוט ממתינים לרגע בו הבוס יבחר לזמן אותם לפגישה אישית בכדי לשטוח בפניו טענות, הצעות לשיפור או בקשות שונות (החל מקידום והעלאה במשכורת ועד שינוי שעות העבודה). משום מה, סקרים רבים הראו כי העובדים פשוט חוששים לקבוע פגישה ביוזמתם – שכן הדבר יראה כחצוף ויומרני. אך אותו חשש התגלה כנטול כל אחיזה במציאות – ואותם סקרים הראו כי המנהלים דווקא דיווחו כי העריכו עובדים אשר אזרו אומץ וקבעו פגישה ביוזמתם האישית. לכן, אם יש לכם מה להגיד, להציע או לבקש מהבוס – קבעו איתו פגישה.
2. מעדיפים לשלוח דוא"ל במקום להתקשר. הטכנולוגיה אפשרה לנו להתגבר על מרחקים אדירים, על הפרשי שעות ועל עוד אי אילו מכשולים – אך היא גם אפשרה לנו "לברוח" מהצורך לתקשר באופן ישיר במצבים פחות נעימים. כשעובדים נדרשים ליצור קשר עם עובד אחר (בכל דרגה שהיא) בכדי לדרוש משהו, לנזוף בו, להנחות אותו לבצע דבר מה או שאר משימות אשר נחשבות ל"בלתי נעימות", רבים מעדיפים להסתפק בדואר האלקטרוני, ולהימנע משיחת טלפון. כך, הם מקווים, יחסך מהם הצורך להתמודד בזמן אמת עם אותו עובד. אך לא כך הדבר: מחקרים הראו כי דווקא הדוא"ל נתפס בעיני הצד המקבל את ההודעה כמנוקר וכבלתי אישי (ובצדק) – ורק מגביר את תחושת חוסר הנוחות. שיחת טלפון אישית, בלתי נעימה ככל שתהיה, עדיפה על כך בהרבה.
כן, פגישה אישית עם הבוס יכולה להיות מפחידה, אבל בכל זאת כדאי ליזום אותה | צילום: thinkstock
3. חוששים להשתתף בדיון כשאנו לא "בטוחים ב-100%". הפעם, בהחלט מדובר בחשש הגיוני: כשאנו לא חשים כי אנו בטוחים לחלוטין בפרטי המקרה, רבים מאיתנו חוששים להשמיע את קולם או להביע את דעתם ברבים. הבעיה היא שמרבית העובדים מדווחים כי רק לעיתים נדירות מאוד הם חשים בטוחים ב-100% בפרטי מקרה מסוים. ביתר הזמן, הם פשוט נותנים לחשש לשתק אותם – והם נשארים דוממים. צאו מנקודת הנחה כי הניסיון האישי שלכם והיכרותכם עם השדה כבר מספיקה מספיק בכדי לספק תובנה, לכל הפחות. אם תשמיעו את דעתכם, זה בסדר לסייג אותה ולהתריע כי אינכם מכירים את המקרה על בוריו. העיקר לא לבטל את דעתכם מבעוד מועד – עקב חשש בלבד.
4. החשש לבקש הבהרות. עובדים צעירים או נלהבים במיוחד נוטים להסכים לבצע כל משימה (וזה בסדר), גם אם לא הבינו בדיוק את ההנחיות. הם חוששים כי בקשת הבהרות תעיד כי אינם מבינים את התחום, או כי הם פשוט אינם מתאימים לביצוע המשימה. פעם נוספת, מדובר בחששות שווא: מנהלים דיווחו כי שאלות מוזרות ומגוחכות במיוחד לא גרמו להם להעריך את העובדים פחות. לעומת זאת, עובד אשר הגיש מטלה בניגוד להנחיות משום שלא הבין היטב את הנחיות הבוס "יזכה" לביקורת רבה.
5. חוששים לבקש פידבק. מחקרים רבים כבר הוכיחו מעבר לכל ספק כי פידבק (חיובי או שלילי) חיוני להתפתחות המקצועית שלנו. הוא מסייע לנו להתקדם ולהשתפר, הוא משפר את המוטיבציה ואת הנכונות להשקיע, ואפילו תורם להרגשת הסיפוק והמיצוי האישית של העובדים. אך למרות כל זאת, ישנם מנהלים אשר ממעטים בחלוקת פידבק לעובדיהם. יש כאלו אשר מסתפקים בפידבק בסיסי, ולא מפרטים, מכוונים או מספקים עצות או ביקורת לגבי העובד. מנגד, עובדים רבים פשוט חוששים לבקש את הפידבק המדובר מהמנהלים. הם חוששים כי יתפסו ילדותיים, חנפנים או משקיעים יתר על המידה. אך זיכרו: מדובר באלמנט משמעותי מספיק בשביל שתילחמו עליו. גם אם משמעות הדבר היא להתגבר על הפחד.
|
|
