מזל שעוד לא היה ריטלין: על הפרעת הקשב וריכוז של ליאונרדו דה וינצ'י

אם ליאונרדו דה וינצ'י היה חי כיום, ניתן לקבוע באופן כמעט ודאי כי הוא היה מאובחן כלוקה בהפרעת קשב וריכוז. כל ניסיון לבחון לעומק את מחבורתיו וכתביו אשר נשמרו עשוי להתגלות כמתסכל במיוחד, שכן דה וינצ'י נהג "לדלג" מנושא לנושא כמעט בכל שורה, לעבור בין תחומים שונים לחלוטין ללא כל קישור נראה לעין, והתקשה לעקוב אחר נושא אחד ולפתח טיעון לאורך מספר רב של שורות.

את הדוגמא הטובה ביותר לכך, יכולים לראות כיום הבאים למוזיאון פיניקס לאמנות, שם מוצגת בימים אלה מחברת עם כתב ידו האישי של דה וינצ'י, בה הוא מתאר את עבודתו ומציע מגוון רחב של פיתוחים וטכנולוגיות חדישות לזמנו. כתב היד הנדיר נושא את השם "קודקס לסטר" (על שמו של רוזן מחוז לסטר אשר רכש אותו בשנת 1719) נרכש בשנת 1994 על ידי האדם העשיר בעולם ביל גייטס עבור 31 מיליון דולר, ובו מדלג דה וינצ'י בין נושאים שהניף קולמוס: רגע הוא מהגג אודות אוטונומיה, ומיד קופץ לדון בנושאים מעולם האסטרונומיה. בשורה לאחר מכן הוא דן בנושא משק המים, ומיד מפליג לתחומים חברתיים דוגמת פוליטיקה וממשל. כל ניסיון לעקוב אחר מהלך הטיעון של דה וינצ'י מותיר את החוקרים המומים ומתוסכלים.

גם דה וינצ'י עצמו היה מודע לתסמונת זו, כך מסתבר. באחד מעמודי כתב היד שלו (אשר נכתב ב"כתב הראי" המפורסם שלו לצרכי הצפנה) כתב דה וינצ'י "אתם הקוראים, אנא אל תלעגו לי אם אדלג בגסות מנושא לנושא". כנראה שדה וינצ'י היה מודע לסוגיה – אך בניגוד לטרמינולוגיה המוכרת לנו כיום ("הפרעה"), הוא לא ראה בכך נושא בעייתי כלל.

"תסלחו לי אם אדלג בגסות בין נושאים" | מתוך ויקיפדיה

ביל גייטס, אשר רכש את החוברת הנדירה עבור סכום עתק והכניס אותה לרשימת הספרים היקרים ביותר בהיסטוריה, התבטא בעבר וטען כי היא מכילה את "המפתח הסודי ליצירתיות". כמובן שרעיונותיו המבריקים של דה וינצ'י, ההתעלמות ממסגרות ומכשולים והשילוב המוחלט בין תחומי המחקר השונים הפכו אותו, בראי ההיסטוריה, כנראה לגדול הממציאים אי פעם. וגייטס, אדם מבריק, יצירתי ופורץ גבולות בזכות עצמו – בהחלט ידע להעריך את חשיבותה של החוברת, גם אם כמעט ובלתי אפשרי לעקוב אחר הרעיונות המבוטאים בה.

לו חי כיום, כאמור, אין כמעט צל של ספק באשר לעובדה כי דה וינצ'י היה מאובחן באופן מיידי כלוקה בהפרעת קשב וריכוז כה חמורה, עד שסביר בהחלט להניח כי היה מטופל באמצעות כדורים חזקים, בכדי לאפשר למוחו הקודח להתמקד בנושא אחד בכל רגע נתון. כמובן שאין הכוונה לכך שהכדורים המוכרים אינם מועילים ופוגעים בכלל הילדים אשר נוטלים אותם, אך לפחות בכל הקשור למוחו המבריק של דה וינצ'י – אין לנו אלא לשמוח על כך שהוא חי בטרם הפכו הכדורים לפופולריים למדי, וכך התאפשר למוח המבריק והמבולגן כל כך להמשיך לחקור, להמציא, ולדלג מנושא לנושא ללא הרף.

החוברת מוצגת בימים אלו במוזיאון פיניקס למדע, ולאחר מכן תשוב לרשותו של גייטס. אם מזדמן לכם להגיע לפיניקס בתקופה הקרובה, בהחלט כדאי לשקול לבקר גם במוזיאון הידוע – ולצפות בעיניכם באחד המסמכים המבולגנים, הבלתי ברורים והמבריקים שנכתבו אי פעם. אולי גם אתם תספגו מעט השראה מאותו "מפתח סודי להבנת היצירתיות האנושית", כפי שתיאר זאת גייטס.