|
דבר אחד בטוח: כשזה מגיע לפורנו, מספרים לא קלים הם משהו שלא קל להגיע אליו. בכתבה בשם "הקפיטליסטים העירומים" בניו יורק מגזין ב-2001, כתב פרנק ריץ': "4 מיליארדי הדולרים שאמריקאים הוציאו על פורנוגרפיה בווידאו עולים על הרווחים השנתיים של ליגת הפוטבול, האן.בי.איי או ליגת הבייסבול". בדיקת פורבס בעקבות הכתבה, שתחקרה את המספרים האמיתיים מאחורי המיליארדים המדווחים, העלתה כי המספרים "מנופחים בפראות": אם נבחן את המספרים בתעשיית הפורנו, נכתב אז בפורבס, "תעשיית הפורנו – הגם שהיא מושא עניין מרתק – היא אכן שולית כפי שהיא נדמית במבט ראשוני". וכאן בדיוק הבעיה. אכן שולית. מחאות אנטי פורנוגרפיות ברחבי העולם | צילום: רויטרס חלק מהאתגר הוא שרוב חברות הפורנו הן בבעלות פרטית, אבל הסיבה המרכזית שקשה בגללה להגיע למספרים היא זו שנחשפה בכתבה: זה פשוט לא שווה את זה. בעיני רבים, פורנו הוא עניין שולי, משהו שנשלף מאוחר בלילה כשהאישה איננה, או כאיזו שורת-מחץ בבדיחות בין גברים. מאז החלה הח"מ לחקור את עסקי הפורנו ב-1997, היא גילתה שסקס הוא הדבר הכי פחות מעניין בו. למעשה, תעשיית הסרטים למבוגרים – והמוצרים שהיא ממשיכה להוציא מדי יום – משמשת כבבואת מראה ל"יבשת השחורה" האמיתית של ארה"ב. לא להבין אותה, ולא לקחת ברצינות את הפוטנציאל שיש בה – פירושו לא להבין את עצמנו.
בעת שנחקור את התשובות לשאלות אלו, נביא בפניכם את הממצאים במלואם. הכתבה הבאה: כל מה שהעסק שלך יכול ללמוד מעסקי הפורנו |
