אף פעם לא מאוחר: בת 85 סיימה מכללה – ומצאה עבודה

בימים שלאחר סיום הלימודים, כשהמבחנים והעבודות מאחוריה, זדאן לא יצאה לחגוג בחוף עם שישיית בירה כפי שעשו אולי סטודנטים אחרים. במקום זאת היא עמלה במטבח של הבית שהיא חולקת עם אחת מבנותיה, אליזבת זדאן, ובן גיסתה, תומס ריצ'רדסון, יו"ר המחלקה לכימיה באוניברסיטת מריאן בויסקונסין (שם סיימה את לימודיה).

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

לכבוד האירוע הכינה זדאן לחמשת ילדיה, 15 נכדיה (אחת מהם סטודנטית לסיעוד במריאן, למרות שיש לה כבר ארבעה ילדים משלה) ו-26 ניניה סעודה. "אם דרשתי מכל החבורה להופיע, זה המעט שאני יכולה לעשות בשבילם", היא אומרת.

צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של זדאן

במשך 50 שנות נישואין לא חשבה מעולם על השכלה גבוהה, רק על הטיפול במשפחתה, על הפעלת חנות המתנות שלה, ועל ניהול אולם האירועים במועדון הגולף. אולם לאחר מותו של בעלה בשנת 1999 החליטה להגשים את החלום.

תחילה חששה זדאן מהקשיים הכרוכים בלימודים במכללה, אולם הדאגה נמוגה כשהתוודעה לאישה מבוגרת אחרת בקמפוס. היא למדה 4 קורסים בכל סמסטר עד שהשלימה תואר בתיאולוגיה. "אני מכינה את עצמי לקריירה חדשה", היא אומרת, "ומקווה שיתאפשר לי לבקר את אלה שלא התברכו בבריאות טובה כמו שלי בגיל מבוגר ולעודד אותם".

החברים לכיתה של זדאן היו אדיבים וידידותיים, היא אומרת, והחזיקו עבורה את דלתות הכיתה פתוחות מבלי לתת לה להרגיש "כמו גברת זקנה ושמנה". זמן למסיבות בקמפוס לא היה לה: כשלא נכחה בכיתה בילתה את זמנה עם המשפחה. בכל יום רביעי, למשל, עשתה בייביסיטר לילדים של נכדתה, הסטודנטית לסיעוד. פעילויות נוספות בקמפוס? רק אחת: חברות בקהילת הכבוד.

הפרופסורים שלה היו בעלי הברית שלה, היא אומרת, ואמרו לה שההשתתפות הפעילה שלה בכיתה תחסר להם. "הילדים, שלא בטובתם, מפחדים היום לדבר," אומרת זדאן. "המרצים אומרים שהם יתגעגע אליי. אולי אני אחזור וארדוף אותם".