|
רק בנובמבר האחרון עלה שמה של חברת המודיעין העסקי בלאק-קיוב לכותרות בארצות הברית, כמי ששירותיה נשכרו על ידי מפיק העל ההוליוודי הארווי ויינשטיין במהלך סערת קמפיין "Me Too" וההטרדות המיניות. בלאק קיוב, כך פורסם אז, נשכרה כדי לאסוף חומר על הנשים שהתלוננו נגד ויינשטיין ולערער את עדויותיהן. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק התבטא בשעתו פומבית והודה שהוא עצמו היה מי שהכיר לויינשטיין את החברה, אף שלא ידע לאיזו מטרה הוא מעוניין בשירותיה.
לתחקיר פורבס המלא על בלאק-קיוב לחצו כאן
כעת, שמה של החברה מכה גלים בשנית בתודעה הציבורית העולמית, והפעם מדובר בתחום חשוב הרבה יותר – הסכם הגרעין עם איראן. על פי פרסומים ב-Observer הבריטי ובניו-יורקר האמריקאי, החברה נשכרה על ידי גורמים פרטיים עלומי שם, במטרה לאסוף מידע על אישים בולטים בממשל אובמה, כמו בן רודס, יועצו של הנשיא אובמה למדיניות חוץ ואחד מהתומכים המובהקים בהסכם הגרעין האיראני, וקולין קאל, יועץ לממשל אובמה בנושא מדיניות חוץ.
על פי הפרסומים, נשותיהם של שני האישים, כל אחת בנפרד וללא ידיעת רעותה, קיבלו במרוצת חודשי הקיץ של 2017 מיילים חשודים מנשים שביקשו לקיים איתן קשרים בנושאים שוליים לכאורה. רודס התבקשה על ידי נציגה של חברת הפקות לונדונית להשתתף בסרט על חייהם הפרטיים של אנשי הממשל המשפיעים על החלטות הרות גורל; קאל נשאלה על בית הספר של ביתה על ידי נציגה של חברה לונדונית אחרת, שמשיקה יוזמה חינוכית חדשה. הפניות יוצאות הדופן עוררו את חשדן של השתיים.
כעת נראה כי מאחורי הזהויות של הנשים שפנו אליהן לא עמד דבר. הניו יורקר חקר ומצא כי אתרי האינטרנט, כתובות המייל והפרופילים בלינקדין של הנשים הפונות (בדומה למקרה של ויינשטיין) כבר אינם באויר, וספק רב אם הם היו אמינים. הכתובות הפיזיות בלונדון הובילו את תחקירני העיתון אל חללי עבודה משותפים.
בלאק-קיוב מסרה בתגובה: "מדיניות החברה היא לא לדון לעולם בלקוחות שלה עם צד שלישי כלשהו, ולעולם לא לאשר או להכחיש כל ספוקלציה שמועלית ביחס לעבודת החברה. לחברת בלאק-קיוב בכל מקרה אין קשר לממשל טראמפ, לעוזרי טראמפ, למישהו שקרוב לממשל או להסכם הגרעין עם איראן. החברה פועלת תמיד תוך מילוי מלא של החוק בכל שטח שיפוט שבו היא מבצעת את עבודתה, ומקבלת ייעוץ משפטי ממשרדי עורכי דין מהמובילים בעולם".
אין זו הסתבכותה הראשונה של החברה בעולם, כפי שכבר סופר בהרחבה בתחקיר פורבס. בין היתר, חקירה שניהלה כנגד תובעת בממשל הרומני הובילה למעצרם של שניים מאנשיה לפני כשנתיים. לא ניתן לקבוע בשלב זה, וספק אם יהיה ניתן לקבוע גם בעתיד, מה הייתה מידת מעורבותה של החברה בכל הפרשיות שנקשרות בשמה, ומה היו המטרות האמתיות שעמדו מאחוריהן, אבל נראה שבמדינות שבהן היא פעלה והסתבכה, ממשיכים לעקוב בעיון אחרי פעילותה. תעיד על כך למשל ידיעה שפורסמה זה עתה באתר חדשות רומני על פרשת בלאק קיוב החדשה.
בחלק מהפרסומים נטען כי הגורמים ששכרו את שירותיה של בלאק קיוב מקורבים לממשל טראמפ, שכזכור ביקר בעצמו בישראל חודשים ספורים לפני שהמיילים נשלחו אל נשותיהם של יועצי אובמה, ושנטייתו כלפי הסכם הגרעין האיראני ידועה. בשלב זה אין כל אישוש לטענות אלו, אך כך או כך, שיטות הפעולה שהתגלו מזכירות מאוד מקרים אחרים שבהם מעורבותה של בלאק קיוב הייתה ידועה. בעבר פרסמנו כאן במגזין פורבס תחקיר מקיף ביותר על החברה, שחשף כמה מהסיפורים החסויים שבהם היא הייתה מעורבת.
לתחקיר פורבס המלא על בלאק-קיוב לחצו כאן
את בלאק קיוב ייסדו בשנת 2010, דן זורלא (35), מנכ"ל החברה, קצין בוגר יחידה עילית במודיעין, וד"ר אבי ינוס (35), המשנה למנכ"ל וסמנכ"ל הכספים, אשר שירת בצבא כקצין תקציבים. השניים הכירו בעת לימודיהם האקדמיים; לזורלא תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בניהול, ואילו לינוס, תואר ראשון בכלכלה, תואר שני במדעי הניהול ותואר שלישי בהתנהגות ארגונית. לפי הערכת פורבס ישראל, זורלא מחזיק כיום בשני שליש מהחברה, שמשרדיה ממוקמים בתל אביב, בלונדון ובפריז, וינוס מחזיק בשליש הנותר.
אם להגדיר בצורה רשמית את פעילות החברה, בלאק קיוב עוסקת בתמיכה בליטיגציה משפטית. היא אוספת מודיעין עסקי וראיות ומספקת ייעוץ אסטרטגי במסגרת סכסוכים משפטיים. היא גם יודעת לספק מודיעין לאיתור נכסים, להצביע על סימני שחיתות או ניגודי עניינים – והכל בהתאם למערכת החוקית במדינה שבה היא פועלת (עד היום מדובר כבר ביותר מ־60 מדינות, על פי אתר החברה). מאחוריה עומדים כמה מהשמות הבולטים ביותר בעולמות המודיעין, הביטחון והעסקים הישראליים, מי בפועל ומי על הנייר. חלקם פועלים בחשאיות מאחורי הקלעים – ממשפטנים מן השורה הראשונה ועד לאנשי ביון בכירים (בדימוס) שתורמים לה מניסיונם – וחלקם באופן גלוי. כך למשל, בדירקטוריון החברה ניתן למצוא כמה שמות גדולים מאוד, כמו פרופ' אשר טישלר, לשעבר דיקן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וכיום נשיא המסלול האקדמי במכללה למינהל, חתן פרס ביטחון ישראל, תת אלוף מתי לשם, ואחרים. אך אין ספק שהשם הבולט ביותר שהחברה התהדרה בו עד לאחרונה הוא של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן ז"ל, שכיהן עד לפטירתו כנשיאה של בלאק קיוב.
זורלא ביציאה ממשרדי החברה, תל אביב | צילום: יוסי אלוני
"למאיר לא היתה מעורבות בפעילות היומיומית של בלאק קיוב, אבל כשאתה בא ואומר ‘נשיא החברה שלי הוא מאיר דגן', אתה לא צריך כרטיס כניסה יותר גדול כדי להיכנס לאיזה מועדון שאתה רוצה", מספר א', בכיר לשעבר במערכת הביטחון המקורב לחברה. "ומאיר לא היה לבד בסיפור הזה. החברות לוקחות לעצמן שמות גדולים מהתחום הזה כדי שימלאו תפקידים רפרזנטטיביים. הם פותחים את הדלתות".
השיטה הזו של ניצול קשרים לפתיחת דלתות היא בורג מרכזי במערכת הפעולה של בלאק קיוב וצרובה עמוק ב־DNA שלה ושל עובדיה, בוגרי המערכת המודיעינית בישראל. "בלאק קיוב מושתתת על קבוצה מובחרת של יוצאי יחידות מיוחדות מקהילת המודיעין הישראלי, אנשי מודיעין מיומנים בעלי רקע בתחום הפיננסי והמשפטי", הסביר לפני כארבע שנים הסמנכ"ל ינוס בתצהיר שמסר לבית המשפט, במסגרת תיק אחר שניהלה החברה, עבור נוחי דנקנר, שאליו עוד נגיע בהמשך. "בחברה עובדים חוקרים, עורכי דין, כלכלנים ואנשי פיננסים, המשלבים את ניסיונם המודיעיני עם ניסיונם העסקי. נוסף לכך, לחברה סגל יועצים בעלי ניסיון רב בעולם העסקי, המשפטי, הבנקאי, האקדמאי והטכנולוגי, המלווה את הפרויקטים השונים", זאת לצד "בכירים לשעבר בקהילת המודיעין הישראלית".
דבריו של ינוס מעידים בדיוק על היחסים הפוריים והדו־סטריים שמתקיימים בין בלאק קיוב לבין מערכת המודיעין הישראלית. גופי המודיעין של המדינה הם החממה שבה גדל דור העתיד של העובדים שהחברה תגייס לשורותיה (בהם, אגב, יש כבר היום דוברים של יותר מ־30 שפות שונות, על פי הערכות) והם מהווים את בית הספר שממנו מייבאת החברה את שיטות העבודה שלה גם לשוק האזרחי. מצד שני, פורשי המערכת המנוסים ביותר הם גם מי שמייעצים לה ופותחים עבורה דלתות עסקיות. מי שמכיר קצת את התחרות היצרית שמאפיינת לא פעם את גופי המודיעין הישראליים בינם לבין עצמם, לא יופתע אם יגלה שפרויקטים מסוימים מופנים מכיוון המערכת אל חברות כמו בלאק קיוב, במעין מיקור חוץ, שמאפשר לארגונים מסוימים במערכת המודיעין הישראלית לנגוס ביכולות, שבאופן מסורתי משויכות לארגונים עמיתים.
"בוגרי הצבא שהיו, נגיד, בשריון או בתותחנים, הולכים לרפאל או לתעשייה האווירית. יש להם דלתות", מסביר א'. "אבל אלה שהיו במערכות המודיעיניות, לאן יש להם ללכת? נוצר מצב שהחברות האלה הפכו להיות אבן שואבת בשבילם: הם מקבלים משכורות יפות והם יכולים להמשיך ולעשות את מה שהם עושים הכי טוב. לכן נוצר ביקוש עצום, ונוצרו עשרות חברות. זה שוק שמגלגל מיליארדים על גבי מיליארדים. אבל מהעיניים של המדינה זה גם מסוכן, כי המון ידע יוצא החוצה. בצד הטכנולוגי לא הצליחו להתגבר על זה. אנשים אומרים: ‘איזו מהפכה טכנולוגית מביאות החברות הישראליות לעולם', אבל מאיפה הן הביאו את כל הטכנולוגיות האלו? עכשיו קורה אותו תהליך בעולם המודיעין עצמו, אז במקום פיתוח טכנולוגי יש פה יצוא מודיעיני. זה הטרנד החדש בייצוא הישראלי", הוא טוען.
לתחקיר פורבס המלא על בלאק-קיוב לחצו כאן
|
|
