במשך חמש שנים נאבקת אירופה במשבר כלכלי עמוק. הבעיות העיקריות עימן נאלץ הגוש להתמודד הן שיעור אבטלה ומחירי אנרגיה גבוהים במיוחד. החסרון של אירופה מבחינת עלות כח העבודה באה לידי ביטוי במיוחד כאשר משווים אותה לסין, כאשר עלויות העבודה באירופה גדולות פי שתיים מאשר בסין.
החדשות הרעות הן שמכיוון שעלויות העבודה באירופה תלויות בגורמים היסטוריים כמו גם ברגולציה בתחום הבטחון, לא צפויה ירידה במחירים הגבוהים בטווח הבינוני והארוך. אולם בניגוד לכך, בתחום האנרגיה דווקא יש פתרונות רבים, כשהפקת אנרגיה מפצלי גז הוא העיקרי ביניהם.
בארה"ב, השימוש בפצלי גז להפקת אנרגיה הגיע למיצוי עוד ב-2008. עקב כך, מחירי הגז הטבעי בארה"ב הם כשליש מהמחירים באירופה. התחומים התעשייתיים, התלויים במחירי הנפט והגז בעולם, כגון הפרטרוכימיה למשל, הם החשופים ביותר למשבר האנרגיה האירופי.
ענף הפטרוכימיה באירופה העסיק ב-2012 1.2 מיליארד בני אדם. בין השנים 2006-2011 היו אחוזי הצמיחה של הענ באירופה כשליש מאלו של שנרשמו באסיה. בנוסף, בשנים 2001-2011 נפלו מכירות הכימיכלים באירופה מ-30% ל-20% מכלל הכנסות האיזור, זאת כאשר באזור אסיה פסיפיק גדולו המכירות מ-23% ל-45% באותה תקופה. אולם האזור המצליח ביותר בתחום הפטרוכימי הוא אזור המפרץ הפרסי שמהווה כיום 50% מכלל הכנסות העולמיות בענף.
פצלי גז | צילום: רויטרס
מדינות רבות משקיעות בפצלי גז. כך למשל, בשנת 2008 הושקעו בארה"ב בתחום פצלי הגז 133.7 מיליארד דולר, כאשר שיעור החברות הלא אמריקאיות הפועליות בתחום בשטח ארה"ב הגיע ל-20%. עבור הציבור האמריקאי מדובר בענף רווחי במיוחד, כאשר ע פי החוק במדינה, אדם שיש בבעלותו קרקע הוא למעשה גם הבעלים של משאבי הטבע הנמצאים בתוכה. חוק זה מהווה יתרון בפיתוח תעשיית פצלי הגז, כאשר כל אחד אחראי על הנעשה באדמתו ואינו זקוק לאישור המדינה כדי להפיק אנרגיה.
לעומת זאת, באירופה, הממשלה היא הבעלים של משאבי הטבע, מה שמערים קשיים על מי שמעוניין לפתח את תעשיית האנרגיה באזור. הממשלות באירופה לא מבינות שיש ביכולתן לפתח את תעשיית האנרגיה ולהביא לפריחתה, בדיוק כפי שעשו בעבר בתחומים רבים אחרים, כשאר רשתו את היבשת עם מסילות רכבת, או כשאר הפכו את התעשייה הגרעינית למשגשגת במדינות כמו צרפת.
אולם במצב הנוכחי, מנהיגי אירופה עסוקים בדיונים ארוכי שנים מול בעלי הקרקעות בנוגע לפיצויים ולכן אינם יכולים לפתח את תעשיית פצלי הגז באזור. המאבק נגד בעלי הקרקעות מונעת מהמדינות את הקמת התשתיות הנחוצות לניצול פצלי הגז ובכך מעקבת את התפתחות התעשייה שעשויה להציל את האזור כולו.
אם לא יחכימו הממשלות לעשות את הדבר הנכון, עלולה התעשייה הפטרוכימית באירופה למצוא את עצמה באותו בור בו נמצאות תעשיות רבות אחרות ביבשת, הסובלות מעלויות ייצור גבוהות בעקבות ניצול יתר של משאבים, כגון ענף הרכב או תעשיית המתכת. הדרדרותו של ענף הפטרוכימיה עלול להכניס את אירופה למיתון עמוק אף יותר מזה שהיא חווה כיום.
