|
מחאת הדיור, מחאת הקוטג', מחאת הדלק, מחאת העגלות – לרגע אחד בקיץ 2011 נדמה היה שאזרחי המדינה באמת מסוגלים לשנות את המשק הישראלי, אבל כנראה שזאת הייתה אשליה בלבד, שיכרון הכוח הצרכני. בסתיו 2012 נראים הדברים עגומים כמו דבר לא השתנה: מחירי הדיור ממשיכים להשתולל, מחיר הדלק זינק לשחקים, והמחירים בסופר? בשקט־בשקט, בלי ששמנו לב, העלו החברות הגדולות את המחירים כשאנחנו היינו עסוקים ברקטות ובצבע אדום.
הצרכן הישראלי הוא כישלון מוחלט, אם מביאים בחשבון את אי־ההצלחה בריסון החברות הגדולות וגם את חוסר האונים מול ראש הממשלה ושר האוצר. בתחילת המחאה, בקיץ הקודם, היה נדמה שהכל יהיה אחרת. נתניהו מיהר אז להגיב במסיבת עיתונאים דרמטית, אך הציג מספר צעדים קוסמטיים. בתגובה הרחוב מילא את הכיכרות במספרים גדולים עוד יותר. בתוך מספר שבועות הודיע נתניהו על הקמת ועדת טרכטנברג, וגם היו המלצות. בינתיים תם הקיץ, תמו המחאות והתוכנית הלכה והתמסמסה.
המחאה החברתית | צילום: רויטרס
בקיץ האחרון נעדרה התנופה מהמחאה החברתית. מתנועה המונית שייצגה את הצרכן הישראלי על כל גווניו הפכה המחאה לתנועה פוליטית מדי, מסוכסכת מדי ולא אפקטיבית בכלל. המשבר הכלכלי העולמי התגייס גם הוא כנגדה, אחר כך גם האיומים הביטחוניים, אחר כך ההכרזה על תחילתה של מערכת הבחירות. בין לבין, נעלם הצרכן הישראלי וחסל.
|
|
