המתכון לקיצוניות: אינפלציה של גברים צעירים ודיכוי המיניות הנשית

האירועים באפגניסטן ובמזרח התיכון העירו את העולם המערבי והוכיחו אותו מול האיום הקיומי אליו הוא נוכח. הוא אינו מתמודד עם התמרמרות הניתנת לריפוי על ידי משא ומתן או עם משטרים סוררים שניתן לטפלם באמצעות סנקציות או איומים. האיום הנוכחי מושרש בתנאים הביולוגיים והתרבותיים שלא ניתן לשונותם על ידי הפוליטיקה.

המזרח התיכון מורכב מטלאים של קהילות שונות והתנאים לצורך דיו קיום בדרכי שלום אינם קיימים עוד. רוב הקהילות הללו מפיקות את התנאים לקיומן של שתי פרעוניות החמורות ביותר של המין האנושי: גברים צעירים ללא נשים וזעם פוריטני. שתי התופעות הללו הן שמתרחשות באפגניסטן ובצפון אפריקה והן רדומות ברחבי העולם האסלאמי.

אז נכון, בטורקיה ובחלק גדול ממדינות הלבנט נשים הצליחו להשיג סוג מסוים של שוויון חברתי מול הגברים – אבל מדובר בשוויון מסוכן. תודות לביטול הפוליגמיה בטורקיה החלו הנשים להיכנס אל החיים הציבוריים. מעמדם כמעין 'סוד' הוסר ופניהם נחשפו. גם משחרר המתח החברתי הידוע מכל עזר – האלכוהול – אשר אושר לשימוש בטורקיה ושימש דוגמא לשאר הקהילות העתיקות במזרח התיכון שבהן השכרות נתפסה כשטנית.

אם נאסור על יין ונעלים את הנשים מחייהם של הגברים נראה במהירות את רמת המתח מסלימה. הדבר נכון במיוחד בחברות שבהן הנשים מעודדות להביא ילדים לעולם וכאשר כמות הילדים ולא איכותם היא הסימן למעמד. בעזה למשל, הגיל החציוני הוא 18, בהשוואה לנתון העולמי העומד על 28 והממוצע האירופאי של 40 שנים. אנו רואים את הנתונים האלו היטב על מסכי הטלוויזיה – כאשר מתפרץ סכסוך המדינה אסלאמית ואנשים יוצאים לרחובות כולנו עדים לכמות יוצאת דופן של גברים צעירים. בטורקיה אפשר לראות בין ההמון גם נשים, אבל טורקיה לא מעידה על הכלל, היא היוצאת דופן שבין המדינות האסלאמיות. הנורמה היא המון של גברים צעירים, ללא נשים אשר זעמם ניזון מכעסם של המקיפים אותם והם פועלים בשם משהו שלעיתים קרובות הם אפילו אינם יכולים לתאר אותו אלא במונחים רחבים, מעורפלים ומטאפיזיים – שלטונו של אלוהים, מותו של הכופר וחורבנו של העומד בדרכם.

רק גברים צעירים | צילום: רויטרס

ישנם מעט מאוד פרשנים פוליטיים שהצליחו להבחין במה שבאמת מתרחש במקומות האלו. נכון ישנה מחאה על עוול, אבל אלו שמוחים לרוב אינם מחפשים פתרון אלא הם רוצים להילחם, כי הם גברים, צעירים, חזקים וחסרי נשים. אמנם יש נשים בביתם, אך אלו הן נשים אסורות וכל קונספט הנשיות היא לוט בערפל עבורם – הם לומדים כי נשים הינן טמאות עד לנישואין. אך הם גורו על ידי הפריצות המערבית והם מאמינים כי נשים בחברה המערבית הן שונות לחלוטין מהנשים המוסלמיות מה שמרגש אותם ומרגיז אותם סימולטנית ולכך יש השפעות הרסניות על גברים מוסלמים צעירים שחיים במערב, כמו שנוכחנו לראות לאחרונה באנגליה. המחזה של נשים משוחררות מהווה איום קיומי עבור הגברים הללו – הדבר האסור שמפתה אותם ויביא לסופם. והם מהווים איום קיומי עבורנו, מאחר ואנו מהווים איום קיומי עבורם, אפילו שכוונותינו הן כוונות שלום ועל אף שאנו צמאים למשא ומתן שיעצור את האלימות שלהם.

הפסיכולוגיה האבולוציונית מספרת לנו שלציוויים ביולוגיים עמוקים השפעה רבה על ההתנהגות שלנו ואנו נוטים להתפרץ בדרכים שאינן מובנות למי שכפוך לאותם ציוויים וזו בדיוק הסיבה שהאסלאם כל כך שימושי לגברים צעירים במצב הזה. האסלאם מנסח מחדש את הצורך הביולוגי שלהם במבטא קדוש ואומר להם כי במתן פורקן לזעמם הם מבצעים את רצונו של האלוהים ומוות מגורם כזה הוא הישועה שלהם. אך כמובן שאין הדבר מאושר על ידי דתם ורצח של חפים מפשע הוא אסור על פי האסלאם כשם שהוא אסור על ידי כל דת אחרת.

כיצד אם כן עלינו להתעמת עם האיום הזה? רק שינוי רדיקלי של החברה האסלאמית יוכל לספק לגברים הצעירים הללו את הדברים שלהם הם זקוקים – אותם הדברים שיספקו להם את האפשרות להסתכל על זעמם המיני במידת מה של אירוניה. רק כאשר נשים הן חלק מהציבור, חשופות ומתווכחות על התנאים עם הגברים שלהן; רק כאשר הם יבינו כי האלימות הגברית מהווה איום גם עליהם ושגורלו של הגבר הוא אינו להיות חלק מלהקת לוחמים אלא  לשבת לצד אישתו בשולחן ארוחת הערב בבית – רק אז ישכח הזעם הפוריטני.

אך האם הדבר אפשרי? מתוך כל החדשות המבלבלות המגיעות מאזור המזרח התיכון אין דבר מעודד יותר מאשר המידע על טייסת הקרב מאיחוד האמירויות הערביות התוקפת מטרות דאעש בסוריה ובעירק. מרים אל מנסורי היא בדיוק הדוגמא שאליה הגברים האסלאמיים צריכים להיחשף. ואם היא תהפוך לדמות נערצת ברחבי העולם האסלאמי תהיה זו הוכחה לכך שהסכנה עשויה לחלוף בקרוב – אך עד שזה יקרה על העולם המערבי לעמוד על המשמר.