Forbes Israel Logo

הסכמי סחר בינלאומיים במאה ה-21: יותר משילות, פחות סחר

אם יש נושא חם אחד שבאמת גורם לנשיא טראמפ לזוז – וגם מזכה אותו בקולות – זהו סחר. הוא קרע לגזרים את השותפות הטראנס פסיפית (TPP) כבר ביומו הרביעי בתפקיד (לא ביומו הראשון, כפי שהבטיח במהלך קמפיין הבחירות), פתח מחדש בשנה שעברה את הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקאי (NAFTA) עם קנדה ומקסיקו ולאחרונה גם פצח במעין מלחמת סחר (אם כי בעיקר במישור הרטורי) מול סין.

טראמפ מטיל מכסים על סין, מרץ 2018 | צילום מסך: יוטיוב

אבל כעת טראמפ רומז שהמכסים שהוא הציע להטיל על סין בעצם לעולם לא יכנסו לתוקף, שהגעה להסכם חדש בנושא NAFTA "די קרובה", וגם – לא תאמינו – שהוא אפילו פתוח לרעיון של הצטרפות מחדש ל-TPP.

אפשר גם בלעדיך

כשטראמפ הצביע על פרישה מה-TPP בינואר אשתקד, 11 המדינות החברות האחרות בהסכם הפתיעו את העולם כשהתעקשו לנהל משא ומתן על הסכם שיירים משלהן. ה-TPP11, או אם להשתמש בכותרתו הרשמית – ההסכם המקיף והמתקדם לשותפות טרנס-פסיפית (CPTPP) – נחתם לבסוף בחודש שעבר, לאחר יותר משנה של משא ומתן מחודש. כעת הוא ממתין לאשרור. מאבק גדול צפוי להתחולל בקנדה, אבל היות שאישור של הפרלמנט אינו נדרש בחוק הקנדי, האשרור צפוי לעבור בסופו של דבר.

למרות שאשרור ההסכם נראה יחסית ודאי, זו עדיין סוג של תעלומה מדוע לקח יותר משנה לשאת ולתת בדרך ליצירתו. 11 המדינות לא דנו במה שהן יכניסו לתוך הסכם השאריות של ה-TPP; הן דנו במה שהן יוציאו החוצה: מרבית הקניין הרוחני (IP) השנוי במחלוקת וההוראות בדבר הסדר סכסוכים בין מדינות ומשקיעים (ISDS) הושלכו מההסכם. בהינתן בכמות הסחר הזעומה שמקיימות ביניהן 11 המדינות החתומות על ה-TPP שאינה מכוסה כבר במסגרת הסכמים אחרים, ה-CPTPP הוא בעיקר מחווה סימבולית.

שתי הכלכלות הגדולות ביותר ב-CPTPP, יפן וקנדה, כבר קרובות מאוד לחתימה על הסכם שותפות כלכלית משלהן (CJEPA). הסכם סחר חופשי בין יפן לקוריאה (JKFTA) נמצא כעת גם הוא בשלבי עבודה, והסכמים קיימים בין אוסטרליה וניו זילנד יחליפו בהמשך את ה-CPTPP במסגרת היחסים הבילטראליים שלהן. אם נחבר את כל אלו יחד, נראה שהמוטיבציה המרכזית מאחורי ההסכם היא להראות לדונלד טראמפ שהוא לא יכול להכתיב את התנאים למערכת הסחר העולמית.

הסכם טוב יותר?

אז מה שטראמפ מדבר על להצטרף אליו הוא למעשה פרי עמלם של זרים בלבד. אבל אם נסתכל מעבר לכותרות הבינלאומיות ונתמקד בפוליטיקה של המדינות האמריקאיות השונות, הסיבה לכך תהפוך לברורה יותר. בתור מועמד לנשיאות, דונלד טראמפ (או בהקשר הזה, אולי היה זה בכלל ברני סנדרס) לא התנגד לרוב סעיפי הסרת המכסים של ה-TPP הישן, למעט החריג של תעשיית הרכב. הוא בעיקר התנגד להסדרי ישוב הסכסוכים של ה-ISDS שיאפשרו לחברות זרות לתבוע את ארה"ב בפני פאנלים של בוררות מחייבת. רוב הסדרי ה-ISDS הללו הוסרו מה-CPTPP.

מי שדחפו בזמנו את סעיפי ה-ISDS וה-IP במסגרת הסכם ה-TPP הישן היו בעיקר מדינות שתמכו באופן מפתיע בהילרי קלינטון בבחירות הנשיאותיות של 2016: מקדמי ה-ISDS באו בעיקר מהמגזר הבנקאי בניו יורק וה-IP זכה לתמיכתם של מגזרי הטכנולוגיה והבידור של קליפורניה. המדינות של טראמפ רצו בעיקר הפחתות במכסים על מוצרי חווה, שנותרו במסגרת ה-CPTPP. עיקר ההסדרים שהמדינות שתמכו בקלינטון רצו בהם הוסרו מההסכם.

כתוצאה מכך, המשוכה היחידה שנותרה בפני טראמפ בדרך להצטרפות ל-CPTPP היא מגזר הרכב. טראמפ ניצח במישיגן בפער דק כתער, של כ-10,000 קולות בלבד, והכל הצטמצם בסופו של דבר למחוז Macomb שתלוי כולו בתעשיית הרכב, ששני המעסיקים המרכזיים בו הם ג'נרל מוטורס וקרייזלר. בהסכם ה-TPP המקורי היה תהליך הדרגתי של 30 שנה להסרת המכסים על טנדרים ורכבי שטח יפנים, אבל הייתה לו גם נקודת תורפה בכל הנוגע לכללים שמגדירים את מדינות ואזורי היעד של הרכבים.

מה עדיין מונח על השולחן?

גם תחת ה-TPP וגם תחת ה-CPTPP, רכב יפני יכול להיחשב לרכב קנדי אם רק יהיו בו 35% של תכולה קנדית. תחת NAFTA הכלל קובע שיעור של 62.5%, וממשל טראמפ דוחף לשיעור מתוקן של 85% בעסקה החדשה שהוא דן בה כעת. ההבדל הוא קריטי בכדי למנוע מצב שבו רכבים יפנים יושטו לקנדה להרכבה סופית ובכך יזכו בכניסה נטולת מכס לשוק האמריקאי.

דיפלומטיה בשם הרכב האמריקאי | צילום: Shutterstock

אם הוא יצטרף לה-CPTPP, טראמפ בוודאי ידאג לשמור על ההגנות על תעשיית הטנדרים ורכבי השטח במקומן, היות שאלו המגזרים הרווחיים ביותר של תעשיית הרכב האמריקאית. בעולם של אובר, Lyft, רכבים חשמליים ומכוניות אוטונומיות, הגבלות מהסוג הזה הן אולי אנכרוניסטיות, אבל עבור טראמפ, הן תהיינה הכרחיות מאוד מבחינה פוליטית. באמצעות כמה שורות של יחס מיוחד כלפי רכבי שטח וטנדרים מיובאים, אין כל סיבה שטראמפ לא יוכל להצטרף ל-CPTPP.

אנו תמיד מדברים על אמנות כמו NAFTA וה-TPP כעל הסכמי סחר, אבל המציאות היא שאמנות כלכליות במאה ה-21 הן יותר עניין של משילות מאשר עניין של סחר. זו גם הסיבה שהן כל כך שנויות במחלוקת. ה-TPP שהוספד רק לאחרונה היה באמת הסכם של ממשל כלכלי מהמאה ה-21. אבל למרות כל הטרמינולוגיה שלו, על היותו מקיף ומתקדם, ה-CPTPP הוא רק מעט יותר מאשר עסקת סחר מהדור הישן. והסכם סחר זה משהו שטראמפ יכול לעשות.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן