|
הימים עדיין חמים וצרובי שמש מכדי שאפשר יהיה ליהנות מטיול ראוי לשמו בטבע, אבל להתאוורר מוכרחים. את המפלט אנחנו מוצאים בימים הללו של ספטמבר וחגים בחופי הים שממוקמים מחוץ לערים. משבי ציון בגליל המערבי ועד פלמחים בדרום מישור החוף, החופים הללו – שבעורפם משתרעות דיונות או גבעות במקום הנוף האורבני המוכר – מציעים קצת תחושה של טבע, שפע אוויר והמון ים.
החופים הנפלאים הללו גם מציעים גלים סוערים – נגזרת מכך שרובם, להבדיל מהחופים האורבניים, לא מסתתרים מאחרי שוברי גלים. לכן אנחנו משתדלים לרחוץ בקרבת סוכת המציל משרת הביטחון. רק שבשיא הכיף, בערך ב-17:45, כשהשמש עדיין רחוקה מהמפגש עם הים והמים מלאים במתרחצים בכל הגילאים, בוקע מהרמקול קולו של המציל שמודיע על סיום המשמרת שלו. מעכשיו, הוא ממשיך עם הבשורות הטובות, הרחצה גם אסורה וגם מאוד מסוכנת. מיותר לציין שעם ישראל מתעלם בהמוניו מהאזהרות וממשיך ליהנות מהמים עוד שעה ארוכה, ממש עד השקיעה. הרי צריך להיות עיוור כדי לא להבחין בכך שאלו הן השעות המוצלחות ביותר של הים.
מדובר לכאורה בעניין קטנוני, אבל הוא ממחיש היטב את איכות השירות שהציבור מקבל בתמורה למסים הכבדים שהוא משלם – בין אם מדובר בכאלה שמשולמים למדינה או לרשות המקומית. שעות בין הערביים הן לא רק הנעימות ביותר בים, הן גם הבריאות ביותר. אלו השעות שבהן משרד הבריאות ממליץ להיחשף לשמש מבלי לספוג קרינה מסוכנת. האדם הסביר, שמסיים את יום עבודתו אחר הצהריים, מוצא את עצמו במבוכה: מצד אחד משרד הבריאות, שמזהיר מפני חשיפה לשמש בשעות הצהריים; ומצד שני המציל, שמזהיר מפני רחצה כשהוא לא בסביבה. נשארה הבריכה, אבל בניגוד לים החינמי, כדי ללכת לבריכה עם הילדים צריך לקחת משכנתא. העם דורש צדק חברתי ורחצה בטוחה בחינם, ומקבל אצבע משולשת.
צילום: רויטרס
האבסורד הזה אינו חדש. בשנים האחרונות כבר התחוללו כמה קמפיינים תקשורתיים וציבוריים תחת הסיסמה "מציל עד השקיעה", הנושא עלה עד לוועדת הפנים והסביבה של הכנסת בתמיכת ח"כים כמו דב חנין, אבל תוצאות אין. משרד הפנים והעיריות מאשימים את חמדנות המצילים, המצילים מחזירים אליהן את הכדור. העובדה היא שעיריית תל אביב, למשל, הודיעה לקראת החגים הנוכחיים שכמה מחופי הרחצה בעיר לא יופעלו בשל מחסור במצילים, ולאחרונה פקחיה אף התחילו לקנוס אנשים שנכנסים למים בחופים שבהם שירותי ההצלה לא פועלים. אם חסרים מצילים, כנראה התנאים שמוצעים להם לא מספיק אטרקטיביים.
הסטטיסטיקות מלמדות שהטיפשות הזו עולה בחיי אדם: מדי שנה טובעים כמה עשרות אנשים בחופי ישראל, אחוז אפסי מתוכם טובע בעת שיש מציל בחוף. במונחים של תקציבי הרשויות המקומיות ומשרד הפנים, התוספת שנדרשת כדי לאייש את סוכות המציל עד השקיעה מגוחכת (בסך הכל מדובר בתוספת של כמה עשרות שעות עבודה ביום בכל רצועת החוף של ישראל), אבל האטימות וההתבצרות מקבעות את המצב המעוות. לאלי ישי חשוב יותר לרדוף אחרי פליטים, לרון חולדאי דחוף יותר להעניק לתושבי עירו חניה חינם, וגם ראשי רשויות אחרים לא מגדילים את הראש. תזכרו למי אתם חייבים תודה בפעם הבאה שבה, בעוד אתם נהנים עם הילדים במים, תצא בת קול ממערכת הכריזה ותבהיר לכם שמעכשיו אתם בגדר אזרחים חסרי אחריות ואפילו עבריינים. לזכותם של המצילים ייאמר, שבשבוע האחרון הם נוהגים לחתום את ההודעה המלבבת הזו בברכת "חג שמח".
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
אופניים ביום כיפור? חבית מיותרת של חומר נפץ
מחירי הדלק עולים – ואף אחד לא דואג לאזרחים
חוסר הגבולות של ההורים מייצר עצלנות
|
|
