ולדימיר פוטין, פוסי ריוט ועתידה של הפוליטיקה הרוסית

הרבה מעבר לדעה הבאנאלית ואף מובנת מאליה שבנות להקת 'פוסי ריוט', שנידונו אתמול לשנתיים מאסר בפועל, לא היו צריכות להיעצר מלכתחילה, חשוב להתבונן בהשלכות הסבירות של הפרשה על הפוליטיקה הרוסית. נראה כי יש הסכמה גורפת פה אחד, מצד הימין, השמאל, המרכז וכל היתר, כי משפטן של בנות 'פוסי ריוט' הוא ניסיון שקוף של הקרמלין לבצר את עמדתו על חשבון האופוזיציה שלו.

אבל יש חוסר הסכמה כולל בשאלה האם זה יעבוד או לא. אסכולה אחת רואה את המשפט כדוגמא נוספת לאוזלת היד והאוויליות של הקרמלין, מאמץ-דיכוי עלוב שיתפוצץ בפניו. אסכולה אחרת רואה זאת כתכסיס ערמומי מצד פוטין, שגם מפלג את האופוזיציה וגם מדגיש את הפער המתעצם בין תושביהן המבוססים (יחסית) של הערים הגדולות לבין שאר המדינה. העניין, כמובן, איננו שחור ולבן – יש רבים שלא נוכל למקם את דעותיהם הן בצד של "זה יעבוד" והן בצד של "זה לא יעבוד"; עם זאת, באופן כללי – אלה הקווים שלאורכם מתנהל הדיון.

אסכולת "זה לא יעבוד" הודגמה בעיתון הטלגרף: "בתפקידה כעדת תביעה, ציטטה הכנסייה כנגד הלהקה פסוק מספר יוחנן שאפילו הופיע בתיק הפלילי שלהן: "לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים.". וזה לבדו סימן ברור לכמה מוטרף, מטופש והרסני כלפי עצמו הוא משטרו של פוטין, אשר מזהה בקלות את קורבנותיו עם לא אחר מישו בכבודו ובעצמו.

הפער המתעצם. בנות פוסי ריוט בעת השמעת גזר הדין | צילום: רויטרס

בעיתון הגרדיאן הופיעה העמדה ההפוכה: "כמה שלא תצחקו על זה, זה מייצב את כוחו של פוטין. השנאה שטופחה בחברה הרוסית תהפוך עבורו למקור של לגיטימציה…הודות למשפט נגד פוסי ריוט, תפקידה של הכנסייה האורתודוקסית בחיי המדינה הפך למרכז השיח הציבורי ברוסיה. ויש ברוסיה הרבה פחות מתנגדים לכנסייה מאשר מתנגדים לפוטין".

הח"מ נוטה לצדד בכתוב בגרדיאן. העובדה שמדובר בתוכנית סרת טעם ולא נעימה (וניסיונן של הרשויות לתאר את הרוסי העירוני כפחות אותנטי הוא באמת מתועב) אין פירושו כי היא נועדה לכישלון. ניקח, למשל, את הקילומטראז' האלקטורלי שהרפובליקנים עברו ע"י ליבוי הטינות והחששות התרבותיים של מעמד הפועלים. אחת ל-4 שנים, הליברלים והפרוגרסיבים משכנעים את עצמם שאלו יהיו הבחירות בהן יתעלם סוף סוף הציבור מכל אותן "הסחות דעת", ובמקום זה יצביע לטובת האינטרס הכלכלי שלו עצמו. אין נושאים אחרים על הפרק – רק דולרים וסנטים.

וזה אף פעם לא קורה: תמיד כשחושבים שמוצו אפשרויות ליבוי השנאה, מוצאים מוקד סכסוך חדש, קורבן אשמה. תמיד יש דרך לעורר מחדש את הקרב. נצטרך להיות נאיביים למדי בשביל להאמין שהישענות על הטענות של "הרוסים האמיתיים" היא אמצעי כושל עבור פוטין. אנשים מגיבים לליטוף האגו באופן חיובי לעיתים קרובות: הם אוהבים שאומרים להם שהם הבסיס המוסרי של גדוּלת הארץ הזו וכי מתנגדיהם הם רמאים מנוונים ובוגדים שקרניים, ובטח בלאו הכי זרים. גם אם חייהם קשים מנשוא, הרוסים ה"אמיתיים" שעבורם פוטין מתייצב רוצים לשמוע שהם טובים יותר מכל אותם היפסטרים עם אייפדים. העובדה שהם יודעים שזה לא נכון רק הופכת את זה למספק יותר. נשמע לכם מוכר?

לא מזיק לקרמלין. הפגנת תמיכה בפוסי ריוט מול שגרירות רוסיה בפולין | צילום: רויטרס

זה נכון שלרוסיה מעולם לא הייתה לפני כן פוליטיקה המבוססת על הנעה מכוונת של הציבור לשנוא את מוסקבה וסנט פטרבורג, אבל אין סיבה שבגינה זה לא יכול לקרות. בטווח הארוך, החלטתו של פוטין לתלות את תמיכתו בחלקים העניים והדתיים יותר והדינאמיים פחות של העם אולי איננה נבונה מאוד, אך נראה שהרבה יותר מדאיגה אותו השרידות השלטונית מאשר עיצובה והשראתה של איזו מורשת היסטורית עולמית. אם זו מטרת העל שלו, כי אז פעלולי-ראווה דוגמת משפט פוסי ריוט הם, למעשה, בחירה נבונה למדיי.

כך שגם אם נחמד יותר להאמין שעניינים דוגמת פוסי ריוט מזיקים למעמד הקרמלין בטווח הקצר, נראה כי עד כה הזעם מגיע בעיקר מכיוונם של בדרנים זרים וכוכבי רוק חדי-שם כמו בונו, ביורק וסטינג – אנשים שלא בדיוק מעצבים את הלך הרוחות בקרמלין. כן, זה היה אחד המחזות המדכאים והרקובים ביותר שאפשר לצפות בהם, אבל ממש לא סביר שיהיה לו את אותו אפקט מערער על השלטונות אשר רובנו מאמינים שיהיה לו.