Forbes Israel Logo

כנגד הזרם: הגאונות שעומדת מאחורי זיהוי כישרונות פורצי דרך

לאחרונה צפיתי בסרט דוקומנטרי על קובי בראיינט, אגדת ה-NBA. בראיינט גדל בעיר הולדתי, ולכן הייתי מודע למעמד הסופרסטאר שלו מוקדם יותר מרוב האנשים. במשחקים בתיכון שלו, הוא נראה כמו גבר שמשחק עם ילדים. אף אחד לא היה מופתע כשהוא גויס על ידי ה-NBA בסיבוב הראשון, בגיל 17.

אנחנו מצפים שגאונים ייראו ככה. כשאנחנו רואים מישהו שיש לו כישרון יוצא דופן, זה כמעט בלתי מתקבל על הדעת שהמתנה המיוחדת שניתנה להם תמיד הייתה שם. אם לתת דוגמא מפורסמת, אלברט איינשטיין לא הפך לפרופסור עד 1911, שבע שנים לאחר "שנת הפלאות", שנה בה כתב מאמרים שהפכו לאבני דרך בפיזיקה.

הבעיה היא שגאונים אמיתיים מתריסים נגד המוסכמות ומנוגדים לסטנדרטים הרגילים לפיהם אנחנו מגדירים בדרך כלל הישגים. כאשר מישהו מציג תפיסה חדשה לגמרי, זה נראה בדרך כלל לא הגיוני והנטייה היא לשכוח זאת. ועדיין, לחלק מהאנשים יש את היכולת לזהות גאונות במסווה של טפשות, וזה כשלעצמו סוג מיוחד של גאונות.

מכתב משום מקום

סריניוואסה רמנוג'אן נולד למשפחה מסורתית באיזור מרוחק בהודו ב-1887. מגיל צעיר הוא הראה כישרון בלתי רגיל במתמטיקה. כשהיה בן 16 הוא צלח מבחן מתקדם במיוחד מהר מאוד. הוא היה בקולג' זמן מה אך מעולם לא סיים לימודיו, בעיקר מאחר כי הראה יכולות נמוכות בכל מה שלא היה קשור למתמטיקה.

כך, החיים בעוני מחפיר כאשר היו ברשותו מכשירים משל עצמו, הוא המשיך לעבוד על משפטים מתמטיים והוכחות שרשם במחברתו. הוא ניסה למשוך את תשומת ליבם של מתטיקאים בהודו, אך האמת היא שאף אחד לא ידע על מה העבודה שלו. בעזרת חברים רמנוג'אן שלח מכתב לשלושה פרופסורים בכירים באוניברסיטת קיימברידג'.

השניים הראשונים החזירו מיד את המכתב והתגובה שלהם נשכחה בהיסטוריה. אך השלישי פתח אותו, חשב שזו מתיחה וזרק אותו מיד לפח. למרות זאת, בהמשך היום, הוא מצא עצמו סקרן לגבי התוכן ושלף אותו לבחינה נוספת. הוא עדיין לא ידע מה יש לו ביד, ולכן לקח אותו לשותף שלו, ג'י. א. ליטלווד.

עד חצות של אותו היום, השניים היו משוכנעים שאחד הכישרונות המתמטיים הגדולים בהיסטוריה נפל לחיקם. הם הזמינו את רמנוג'אן לקיממברידג', שם הוא פרץ דרך חדשה במתמטיקה בחמש השנים הבאות. אפילו היום, 100 שנה מאוחר יותר, המחברות שלו ממשיכות להיות מושא לימוד על ידי מתמטיקאים שמחפשים תובנות חדשות.

הארדי, גאון לפי כל הערכות, נחשב לאחד מהמתטיקאים החשובים של דורו. אבל כשהוא התבקש לנקוב בשמה של התגלית הגדולה ביותר שלו, הוא ענה בלי היסוס "רמנוג'אן".

לעיתים קרובות מדי אנחנו מפספסים כשרונות בגלל מחסור בדימיון | צילום: fotolia

מדיבורים מעורפלים לשינוי הפילוסופיה

באותו הזמן שהארדי קיבל את המכתב המפורסם שלו, לעמיתו בקיימברידג' ברטרנד ראסל היה מבקר משלו. לודוויג ויטגנשטיין, סטודנט לאווירונאוטיקה, התפרץ לחדרו. הוא הפך מהר מאוד לדמות קבועה בחייו של ראסל, שליוותה אותו הביתה מהרצאות והתווכחה איתו.

באותו הזמן, ראסל כתב ש"החבר הגרמני שלי לפעמים גורם לייסורים, הוא חזר איתי לאחר ההרצאה והתווכח עד לזמן ארוחת הערב – הוא עקשן אבל אני לא חושב שהוא טיפש".

משוכנע בגאונותו, ראסל לא רק שקיבל בסבלנות את ויטגנשטיין אלא גם שימש כמנטור שלו. למרות האישיות הקשה שלו, הוא ראה שלאוסטרי הצעיר הייתה אולי יכולת טובה כדי לעזור לסיים את החור העצום שראסל גילה במבנה לוגי.

לרוע המזל, מלחמת העולם הראשונה פרצה ו-ויטגנשטיין גויס לצבא האוסטרי. הוא המשיך לעבוד על הבעיה בזמנו הפנוי, וב-1915 שלח פתק לראסל בו כתב שהוא מחזיק בידו פריצת דרך. לאחר מכן, ויטנגשטיין נעלם וראסל פחד שהוא והפיתרון שלו לבעיה ייעלמו לעד.

כמה שנים לאחר מכן, ראסל קיבל כרטיס ממחנה כליאה איטלקי. ויטגנשטיין, שהחזיק בידיו את עתיד הלוגיקה המתמטית, עדיין היה בחיים אבל בשבי. הוא לא היה יכול להשלים את עבודתו. ג'ון מיינרד קיינס, עמית באוניברסיטה ששימש כשליח האפיפיור בוועידת השלום בוורסאיי ונחשב כיום לאבי הכלכלה המודרנית, ארגן לו פריבילגיה מיוחדת וכלי כתיבה.

הספר שחובר במחנה הכליאה, "מאמר לוגי פילוסופי", לא היה יכול למצוא מוציא לאור. ראסל התערב שוב לטובת ויטנגנשטיין, והעבודה הפכה מהר לחשובה בעיני פילוסופים רבים במאה ה-20. היא אף היוותה השראה למעגל הווינאי ושינתה את מסלול החשיבה המודרנית.

צ'רלס פיטר מק'קולו. רצה לשלוט בארכיטקטורת המידע | צילום: Xerox

הארכיטקטורה של מידע

כאשר צ'רלס פיטר מק'קולו לקח את השליטה בזירוקס לידיו ב-1968, היה לו חזון עסקי חדש. הוא לא רק רצה לשלוט בעסקי ההדפסה ומכונות הצילום, אלא השאיפה של הייתה לשלוט ב"ארכיטקטורת המידע". "זה היה ביטוי נהדר", יאמר מישהו לאחר מכן, "מאחר שאף אחד לא ידע מה זה בדיוק אומר".

כדי לנווט במים הלא נודעים שאותם רצה לכבוש, מק'קולו יצר חטיבה מחקרית חדשה שנקראה פארק (מרכז המחקר בפאלו אלטו), וגייס את חוקרי מדעי המחשב הטובים ביותר שהיו אז. העבודה שלהם הובילה לאלמנטים מרכזיים רבים במחשבים שאנחנו מכירים כיום, כמו העכבר, האתרנט, ממשק המשתמש הגרפי ומסכי מפות סיביות.

זירוקס יצרה בעצם את המחשב האישי המודרני כפי שאנו מכירים אותו. יחד עם זאת, היא עדיין הייתה בעיקרה חברת מדפסות ומכונות צילום והטכנולוגיה החדשה התקבלה ביחס גס על ידי המנהלים הבכירים שלה. למרות זאת, ב-1979 יזם בן 24 הגיע לבקר בפארק, שם הוא נדהם ממה שראה.

אותו יזם, סטיב ג'ובס, שילב את הרעיונות האלה לסוג חדש של מחשב, המקינטוש. זירוקס לעומת זאת, מעולם לא בנתה עסק מחשבים ממשי.

חוסר השימושיות של דברים שימושיים

לכל הסיפורים האלו יש דבר אחד משותף, הבחנה בכישרון בלתי מזוהה. שני המתמטיקאים הבכירים שהביטו בעבודה של רמנוג'אן ולא ראו שום דבר. מו"לים רבים עברו על ספרו של ויטנגנשטיין. בכירים רבים בזירוקס הסתכלו על פארק ולא ראו את העתיד, אלא רק קבוצת אינטלקטואלים שמסתובבת לה שם.

ישנו גם מכנה משותף ברור נוסף. בכל אחד מהמקרים, הדחף להכרה היה בעיה משותפת. מכתבו של רמנג'ואן להארדי כלל הוכחה שהארדי בעצמו עבד עליה. הדיבור המעורפל של ויטנגנשטיין כוון לנושאים עצמם שראסל ניסה לפתור. ג'ובס, שהיה אובססיבי לעיצוב, מצא בדיוק מה שהוא חיפש בפארק.

לעיתים קרובות מדי אנחנו מפספסים הזדמנויות לא בגלל מחסור באינטליגנציה, אלא בגלל מחסור בדמיון. אנחנו פשוט מתמקדים בעשיית דברים אחרים, וכאשר מוצג לנו רעיון שלא מתאים לבעיה הספציפית שיש לנו בראש באותו הזמן, אנחנו נכשלים בהבנה שלו. האמת היא שדברים רבים שנראים לא שימושיים יכולים להפוך להיות שימושיים.

אפשר להזכיר למשל את SuperPaint, הטכנולוגיה הגרפית פורצת הדרך שפותחה בפארק על ידי דיק שופ ואלבי ריי סמית'. היא נדחתה, אך לא על ידי מנהלים שקולים אלא על ידי אותם גיקים של מדעי המחשב שהביאו לעולם את המחשבים. עבורם, היא הייתה רחוקה מהעבודה שלהם, ולכן לא היה מוצדק להשקיע בה משאבים.

לאחר שהעבודה הזו לא זכתה להערכה, סמית' הגיע למכון הטכנולוגי של ניו יורק, שם פגש את אד קטמול. בסופו של דבר, השניים יצרו קבוצת מחקר לג'ורג' לוקאס, אשר ראה את ההזדמנות ליצור גישה חדשה לאפקטים מיוחדים. לאחר שלוקאס התגרש, הקבוצה איבדה שליטה בחברה שלה עצמה ונקנתה על ידי סטיב ג'ובס. החברה, פיקסאר, נמכרה לדיסני ב-2006 תמורת 7.4 מיליארד דולר.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן