| טכנולוגיית בלוקצ'יין צברה מומנטום רב מאוד במהלך השנים האחרונות, והרוויחה מספיק באזז כך שמומחי הזרם המרכזי מצהירים כי 2017 תהיה שנה מרכזית עבור הפלטפורמה. אבל בדיוק כפי שתפיסות מוטעות רבות הגיעו עם עליית הסמארטפונים והאינטרנט, המיתוסים סביב טכנולוגיית בלוקצ'יין שווים חשיפה. כמייסדת השותפה וסמנכ"לית השיווק הראשית של Factom, חברת בתחום הבלוקצ'יין, וכמחברת Blockchain For" Dummies", אני רואה זאת מקרוב וסבורה כי חשוב לעשות סדר בדברים.
אם כך, מה זה בלוקצ'יין? עבור הקהל הטכני, בלוקצ'יין היא רצף אותיות וספרות של הוכחות קריפטוגרפיות שמחוברות יחד ועוברות רישום ברשת ציבורית. עבור השאר, זה במהותו שרשרת של כרטיסים שמוכנסים לתוך קטלוג כרטיסים (כמו בספרייה ציבורית של פעם) – אחת שהיא קבועה ועוברת רישום ציבורי עבור שינויים שאינם מורשים במרווחים קבועים. כל "בלוק" של רישומים בתוך בלוקצ"יין נתון כלשהו מחובר לקודם ב"שרשרת", ויוצרת קישורים שמבססים קביעות. עם פנקס רשימות שנגיש לציבור, אין אף רשות מרכזית שמפקחת על האותנטיות ועל האבטחה. הרשת עצמה מתפקדת כשופטת וחבר מושבעים, ושומרת בעצמה כנגד התקפות פנימיות וחיצוניות.
אלו הם הדברים הבסיסיים. כעת, בואו נצלול מעט יותר לתוך המיתוסים והעובדות על בלוקצ'יין.
מיתוס 1: "הבלוקצ'יין" קיים
לפי הכיסוי במדיה של "הבלוקצ'יין", זהו בלוקצ'יין אחד גדול ויחיד, כמו האינטרנט. אבל זה לא נכון כלל. יש בלוקצ'יינים שונים רבים, וכל אחד מעוצב ומיוצר למטרה שונה. יש בלוקצ'יינים ציבוריים גדולים כמו ביטקוין ואתריום, שכולם יכולים להשתתף בהם בכל רמה שהיא. יש גם רשתות פתוחות למחצה, כמו Ripple, שיש להם כמה שערים לכניסה אליהן. יותר מכך, רשתות פרטיות לחלוטין קיימות והן מתופעלות רק על ידי גופים ידועים.
מיתוס 2: אף פעם אי אפשר לפרוץ או להחליף את הרישומים של בלוקצ'יין
אחד מסיפורי המכירה המרכזיים לגבי בלוקצ'יינים הוא הביצועים והשקיפות האינהרנטיים שלהם. כאשר אנשים שומעים זאת, הם לרוב חושפים שהמשמעות לכך היא שבלוקצ'יינים חסינים להתקפות חיצוניות. אף מערכת או בסיס נתונים לא יכולים להיות מחוסנים לחלוטין, אבל ככל שהרשת גדולה ונמצאת בתפוצה רחבה יותר, כך היא נחשבת ליותר בטוחה. מה שבלוקצ'יין יכולה לספק לאפליקציות שמפותחות מעליה היא דרך לתפוס שינויים בלתי מורשים ברישומים.
ביטקוין. הדוגמא המפורסמת ביותר לבלוקצ'יין ציבורי | צילום: fotolia
מיתוס 3: בלוקצ'יין חייב להיות נגיש לציבור
בבסיסם, בלוקצ'יינים הם סוג של בסיס נתונים. פיצ'ר מרכזי הוא דאטה שנתון לבחינה של הציבור, אבל ההיבט ה"ציבורי" הוא גמיש. זה יכול להיות רק כל הגופים שמעוניינים בכך שהדאטה יהיה מאובטח ושניתן יהיה לשתף אותו. זה גם אפשרי לקחת בלוקצ'יין פרטי ולהניח אותו מעל לבלוקצ'יין ציבורי – וכך להעביר מקור יעיל וקל של אימות על בסיסי משאבי קהל חיצוני, ללא חשיפה למידע פרטי. בניית מערכות כמו זו תאפשר עריכה מבוססת קהל בחלק קטן מהעלות של בניית המערכת כולה בתוך בלוקצ'יין ציבורי.
מיתוס 4: מטבע מבוזר נמצא בשימוש עבור העברות ללא עקבות בשוק השחור
ישנה אמונה שמטבעות מבוזרים נמצאים בשימוש רק עבור מטרות שוק שחור. זה נכון שביטקוין ומטבעות מבוזרים אחרים יכולים להיות בשימוש לפעולות מרושעות כאלו, אך זו תהיה התעלמות לשער כי זה מאפשר אך ורק עולם תחתון שאין לו עקבות. מטבע מבוזר הוא פשוט אמצעי עבור החלפת נכסים דיגיטליים. עבור ספר חשבונות ציבורי כמו הבלוקצ'יין של ביטקוין, יש תמיד רישום של כל העברה, ולמעשה, הרישום הציבורי והנצחי הוא הסיבה לכך שהוא נבנה. כך, אפשר לעקוב אחרי כל ההעברות לאחור ברגע שהמשתמש עוזב את העולם של המטבע המבוזר כדי לפדות את הכסף בעולם האמיתי, לא משנה מה מטרת ההעברה.
מיתוס 5: לבלוקצ'יין אין יישומים עסקיים או מסחריים
בלוקצ'יינים נוטים להיות מקושרים עם העברה של ערך. יחד עם זאת, הצורה הטבעית שלהם – בלוקים מאובטחים של מידע, דאטה שניתן לאמת ורישומים קבועים – יוצרת מודל שאפשר להשתמש בו עבור כל דאטה רגיש. דוגמה טובה היא רישומים של פציינטים רפואיים: הם לרוב צריכים להישלח מספק לטווח נמענים שונים, כולל חברות ביטוח, הפניות ומחלקות אחרות בתוך אותו המתקן. הדאטה הזה כולל דברים כמו היסטוריה רפואית, מספרי קופת חולים ומידע ביטוחי. בלוקצ'יינים מספקים אמצעים לגישה ולהעברת הרישומים האלה באופן מאובטח ופרטי.
באמצעות הבנת מיתוסים רבים לגבי בלוקצ'יין, מנהלים יכולים להתחיל להבין את המעבר התפיסתי שהם יכולים לספק בתחומים רבים – ומדוע הזרם המרכזי החל לחקור אותם. אנליסטים של טכנולוגיה כבר דנים בדרך בה טכנולוגיית בלוקצ'יין תעצב מחדש את האבטחה ברשת. כל זה מסתכם בנקודה קריטית: בלוקצ'יין הופך לחלק חשוב בדרך שבה נבצע עסקים בעתיד.
|
