| עולם העסקים אוהב ודאות. משקיעים רוצים רווח שניתן לצפייה ויענישו חברות שמתנדנדות מעלה ומטה. מנהלים רוצים עובדים שאפשר לסמוך עליהם. לקוחות רוצים לעשות עסקים עם חברות שהם בטוחים כי יהיו בסביבה גם בשבוע הבא.
כאשר דברים אינם ברורים, יש לכך מחיר. הערכות השווי יורדות, אנשים מפוטרים ולקוחות בורחים. לכן, מנהלים תמיד מנסים להעלים מורכבות מהמערכת ולהשאיר את הדברים פשוטים ככל הניתן. הם נאבקים על מנת להישאר בתוך סביבת המומחיות שלהם ולא להיסחף רחוק מדי אל הלא נודע.
חוסר וודאות. איימתו של המנהל? | צילום: thinkstock
ובכל זאת, על מנת לנהל את המורכבות, אנחנו צריכים לעשות קצת יותר מאשר להתעלם ממנה. אנחנו יכולים כמובן להגביל את חוסר הוודאות על ידי הצמדות למה שאנחנו יודעים והימנעות ממה שלא. אבל יש לזכור שחוסר ודאות היא לא באג, אלא מאפיין של כל מערכת שחשופה אל העולם האמיתי. לא משנה מה נעשה כדי להתחמק, במוקדם או במאוחר, אנחנו ניתקל בזה ונאלץ להתמודד.
הפרדוקס של ראסל
אחת האפשרויות של מנהלים להתמודד עם חוסר ודאות היא להיצמד למספרים. את מה שמודדים קל לנהל, ולכן מעקב וניתוח של נתונים הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו של מנהל. אפשר להבין למה. אנשים ושווקים יכולים להיות מאוד לא יציבים, אבל מתמטיקה זה סיפור אחר: 1+1 תמיד יהיה שווה 2 ו-2+2 תמיד יהיה שווה 4. מתמטיקה מובילה גם למחשבה לוגית, כך שחידוד הכישורים האנליטיים יכול לעזור.
אבל בתחילת המאה ה-20 גם המתמטיקה חוותה טלטלה והגורם לכך היתה דווקא הלוגיקה. זה היה הרקע לפרדוקס הידוע של המתמטיקאי ברטרנד ראסל, אותו ניתן לתמצת כ"הספר מסביליה מגלח כל אדם שלא מגלח את עצמו". זה נראה כמו משפט תמים, אבל הוא זעזע לחלוטין את עולם המתמטיקה, מאחר שהוא מכיל סתירה פנימית לגבי הספר זקנו של הספר עצמו. הנה טענה, שמובעת באופן מתמטי, ויוצרת סתירה שלא היתה אמורה להיות אפשרית בכלל. למעשה, הפרדוקס הזה היה כל כך בעייתי עד שהמתמטיקאים חששו שאם הוא לא ייפתר, גם הטענה ש-1+1 שווה 2 לא תהיה עוד מעבר לכל ויכוח.
באותו הזמן, המתמטיקאי דייוויד הילברט היה הדמות המובילה בעולם המתמטי וכמו כל מנכ"ל טוב, הוא פעל מהר על מנת להסדיר את המצב ולסתום את הבור שראסל פער. הוא קרא למתמטיקאים בעולם ליצור סט של אקסיומות שיהיו הן קונסיסטנטיות והן "שלמות" (תכונה המאפשרת להימנע מפרדוקסים כמו זה של ראסל). הוא גם רצה להוכיח שכל בעיה מתמטית היא ברת פתרון.
במשך זמן מה, נראה היה שיש התקדמות, אך כפי שהמתמטיקאי גוטלוב פרגה ניסח זאת "בדיוק כאשר הבניין הושלם, היסודות קרסו". את הנזק הזה גרמו שני צעירים שאף אחד לא לקח בחשבון: קורט גדל בן ה-25, שהוכיח שכל מערכת פורמלית יכולה להיות או קונסיסטנטית או שלמה, אבל לא גם וגם, ואלן טיורינד בן ה-25, שערער עוד יותר את יסודות המתמטיקה.
קורט גדל. הפיל את יסודות הבניין | צילום: ויקיפדיה
שני הכוכבים העולים החריבו את כל מה שהילברט וחבורתו – הדמויות הבלתי מעורערות של עולם המתמטיקה – האמינו בו. אך על חורבות העולם הישן, הם בנו עולם חדש ומרחיק לכת הרבה יותר, שאפשר את פיתוח המחשב.
לאמץ את חוסר הוודאות
בדיוק כמו המתמטיקאים במאה הקודמת, גם המנהלים של היום צריכים להתמודד עם תעשיה שמאותגרת באופן תמידי. עד כמה שאנחנו שואפים לוודאות, היא לא יותר מפיקציה שנעים להאמין בה.
מנהיגים אמתיים לא נמנעים מחוסר הוודאות, אלא לוקחים אותה על עצמם במטרה לייצר יציבות לאלה שסביבם. להיות בעמדת כוח אומר להיות מסוגל לקבל החלטות בסביבה שמשתנה במהירות, מבלי לדעת את כל העובדות. זה גם אומר להבין שאם טועים, האשמה נופלת עלינו – אף פעם לא נוכל להיות בטוחים בהחלטות שאנחנו עושים, רק בכך שאנחנו אלה שחייבים לקבל אותן.
אך העדר וודאות לא צריך להיות קשור להעדר ביטחון. כמו שהמקרה של גדל וטיורינג מראה, אפשר למוטט לחלוטין את היסודות של מערכת ובכל זאת להוביל לשיפורה.
|
