|
שנת 2013 היתה "השנה שלא היתה". לא היו בה אף אחד משינויים גדולים שסימנו את השנים הקודמות: לא משחקים אולימפיים או גביע עולם, לא בחירות לנשיאות ארה"ב, לא נחיתה על מאדים ולא צנחן שקופץ מהחלל.
השנה החולפת דווקא מלאה בטרגדיות וחוסר צדק משווע. הרשימה הבאה רחוקה מלהיות שלמה אך היא מזכירה רק כמה דוגמאות: הטורנדו באוקלהומה, ההצפות בפיליפינים, מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה, הפיגוע במרתון בוסטון, מותו של נלסון מנדלה וחוסר האחריות של מנהיגים פוליטיים בארה"ב ובעולם.
שום בשורה לא הגיעה מהפוליטיקה הבין לאומית, הספורט לא הצליח לאחד את העולם או לאושש את התחושה שאנחנו יותר דומים מאשר שונים האחד מהשני. גם המדע לא יצר אירוע מעורר השראה אחד, שהאנושות כולה יכולה היתה להיות גאה בו. ובכל זאת, 2013 יכולה להיות אחת השנים הנפלאות שידענו.
השנה אף אחד לא הגיש לנו את האירועים המיוחדים על מגש. היינו צריכים להביט מעט יותר מקרוב כדי למצוא אותם – להביט על עצמינו. אבל מצאנו, ומה שמצאנו חשוב – כל אותם דברים קטנים שעושים אותנו אנשים טובים יותר, הורים טובים יותר, ילדים טובים יותר, שכנים טובים יותר. הם מזכירים לנו את כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את העולם, ולא לחכות למישהו עם יותר כוח, יותר שליטה, יותר כסף או מוניטין שיעשה את זה עבורנו.
מללה יוספזאי. רגשה את העולם כולו במאבקה מול הטאליבן בפקיסטאן | צילום: רויטרס
איפה מצאנו את אותם דברים?
ברצים במרתון בוסטון, שאחרי שסיימו 40 קילומטר, רצו לעזור לפצועים או המשיכו לרוץ עוד 3 קילומטרים לתחנת תרומת הדם הקרובה.
במעשי החסד הקטנים בפתיחות של האפיפיור החדש פרנציסקוס שהראה שדת יכולה גם לאחד ולא רק להיות מקור למאבק ואלימות.
באישה הצעירה שהתפטרה מעבודתה בחברה מדהימה, רק כדי להראות שיש עוד בחיים חוץ מעבודה.
בילדה הפקיסטנית מללה יוספזאי שניצלה מהתנקשות של אנשי טאליבן והיתה מועמדת לפרס נובל לשלום על מאבקה לחינוך נשים בארצה.
בזיכרון המורשת של מנהיגים גדולים שנפטרו השנה כמו נלסון מנדלה ומרגרט טאצ'ר.
בארגון Make A Wish וב-15 אלף המתנדבים שהפכו את סן פרנסיסקו לגוטהאם סיטי עבור ילד בן 5 חולה לוקמיה שרצה להיות באטמן ליום אחד.
השנה למדנו שאנחנו יכולים לעשות שינוי עבור עצמנו, משפחתנו, הקהילה שלנו והעולם שלנו. אז הנה תודה ל-2013 ומבט ל2014. איזו שנה זו תהיה? זה לגמרי תלוי רק בנו.
|
