לונדון כן מחכה להם: כך הפכה הבירה הבריטית למוקד משיכה לעשירי העולם

"לונדון לא מחכה לי", שרה חווה אלברשטיין לפני עשרות שנים. כעת נראה כי לונדון אולי לא מחכה לאלברשטיין, אך בהחלט מחכה לפלח אוכלוסייה אחר, ושונה במקצת: האנשים העשירים ביותר בעולם. בירת בריטניה הפכה בשנים האחרונות לאחד ממעוזי המיליארדרים העולמיים – ולא במקרה: שורה של צעדים מתוכננים היטב הובילו אותה עד למקום הרביעי בדירוג הערים העולמי לפי מספר המיליארדרים החיים בהן, וכעת בלונדון מתכננים להמשיך להסתער – עד הפסגה.

על פי הדירוג המסקרן, בלונדון חיים כיום 45 מיליארדרים. באותה פסגה מדוברת מדורגת כיום בירת רוסיה מוסקבה, בה חיים לא פחות מ-88 מיליארדרים. אך אם נבחן לעומק את אותן דמויות, נגלה כי מרביתם המוחלט של המיליארדרים החיים במוסקבה מחזיקים, בנוסף, לפחות בית אחד בלונדון, בו הם מנהלים את חייהם במשך חודשים ארוכים בכל שנה. אולי עובדה זו היא שמתארת היטב את עליית כוחה של לונדון כמרכז מיליארדרים בין לאומי.

אז למה דווקא בירת אנגליה, בעלת מזג האוויר האפרורי, מושכת כל כך הרבה מיליארדרים? הסיבה הראשונה, אשר קוסמת במיוחד לעשרות המיליארדרים אשר הגיעו מרוסיה, היא השקט והביטחון. הממשל בלונדון לעולם לא יתערב בענייניהם העסקיים (כל עוד הם חוקיים), ותחושת הביטחון מפני מעצר, התנכלות או חקירות מעמיקות עקב סיבות פוליטיות בלבד – קורצת מאוד לכל אותם אוליגרכים.

לא עבר רק בגלל "טלוויזיה מצוינת". עידן עופר | צילום: רויטרס

סיבה נוספת היא תפקודו של ראש העיר הלונדוני, בוריס ג'ונסון. ג'ונסון, אשר נבחר לאחרונה לראשות העיר זו הפעם השנייה, נחשב לראש עיר פיקח במיוחד ומלא כריזמה, אשר דואג (במתכוון) להקל על חייהם של בעלי ההון המתגוררים בשטח העיר. המיליארדרים יכולים לחוש בטוחים כי כל עוד ג'ונסון מחזיק בעמדת הכוח בעיר – היחס אליהם ייוותר חיובי ואוהד במיוחד. גם שמועות שונות על כוונתו לרוץ לתפקיד ראש ממשלת בריטניה (במקביל לאהדה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה) גורמות למיליארדרים נחת רוח רבה.

גם יחסיה האמביוולנטיים של בריטניה עם האיחוד האירופאי משמשים, כך נראה, כנקודה חיובית בעיני אותם מיליארדרים. בריטניה למעשה שומרת על יחסים חמימים עם מדינות האיחוד, והאפשרות להשתלבותה בו צפה אל פני השטח אחת לכמה זמן. אך יחד עם זאת, הצליחה בריטניה לבדל את עצמה מכלכלת האיחוד המקרטעת, והציגה נתונים מרשימים בהרבה מהבורסות בפרנקפורט או בפריז, לדוגמא. גם יכולותיה הכלכליות של עיריית לונדון עצמה התחזקו – הרבה יותר מאלו של ערי הבירה המקבילות ביבשת.

המשמעות של התחזקות זו היא ביסוס מעמדה של לונדון כמרכז הכלכלי החשוב ביותר באירופה. כל מהלך פיננסי מורכב אשר ברצונכם לבצע, יוכל להתבצע במרחק 5 דקות הליכה ממרכז העיר. המוסדות הגדולים, החברות המובילות וחברות האשראי המשפיעות – כולם נמצאים שם, ומוכנים לספק את שירותיהם בקלות ובמהירות לבעלי ההון המתגוררים בעיר.

אך אחת הסיבות המסקרנות ביותר אינה קשורה כלל לעולם העסקים – אלא לתחום הגירושין. מסתבר כי מערכת החוקים בבירה הבריטית מאפשרות הסכמי חלוקה מהירים והוגנים, והמיליארדרים ברחבי העולם בהחלט מעדיפים להסתמך על המערכת המשפטית הבריטית בעת הצורך. בנוסף, מערכת רישום הנכסים ותשלומי המס בממלכה נחשבת למקלה במיוחד גם היא עם אנשי האלפיון העליון, ורבים מאנשי העסקים מעדיפים לנהל את נכסיהם על אדמת בריטניה – גם אם אינם חיים בה הלכה למעשה.

ובאילו ערים נוספות חיים האנשים העשירים בעולם? מוסקבה, כאמור, מובילה את הדירוג עם 88 מיליארדרים החיים בשטחה. ניו יורק נמצאת במקום השני עם 71 מיליארדרים. אחד הסיפורים המעניינים נמצא בפריז, שם צנח מספר המיליארדרים עד לכדי 21 – עקב מדיניות המס הקשה של הנשיא פרנסואה הולנד (אשר העלה את המס לעשירים עד ל-75%). גם במומביי, העיר העשירה ביותר בהודו, חיים 21 מיליארדרים. בייג'ינג מציגה עלייה מרשימה במספר המיליארדרים החיים בה, אשר הגיע עד ל-36. אך בניגוד למרבית מדינות העולם, לא מדובר בריכוז המיליארדרים היחיד במדינה – כשבעיר טייפיפי חיים 20 מיליארדרים נוספים.

מוקד כוח עולמי. לונדון | צילום: shutterstock

סיפור מסקרן נוסף הוא הקשר בין עליית כוחה של לונדון לבין כוחן של המושבות הבריטיות לשעבר הונג-קונג וסינגפור. הונג-קונג ממוקמת במקום השלישי ברשימה עם 46 מיליארדרים, וסינגפור מדורגת גם היא במקום של כבוד עם 18 מיליארדרים החיים בה. המושבות הבריטיות לשעבר, אשר שמרו על רבים מהחוקים ומערכת המיסוי שהנהיגו הבריטים, משמשות בעצמן כיום כמוקד משיכה לכמה מעשירי תבל.

אין ספק כי גם הערים עצמן מרוויחות מנוכחותם של מיליארדרים רבים בשטחן, וכי המסים אשר הם משלמים (מוקלים ככל שיהיו) מחזקים את הכלכלות המקומיות עוד ועוד. האם בלונדון יצליחו להתקדם במעלה הפסגה ולמשוך מיליארדרים נוספים לשטחה? אם שורת ההטבות וההקלות אשר הפעילו עד היום לא יצליחו, תמיד יוכלו בבירה הבריטית להתגאות ב"מוזיקה טובה" וב"טלוויזיה מצוינת". אם לא ימשכו מיליארדרים נוספים, אולי יצליחו לשכנע את חווה אלברשטיין.