מדוע הרשתות החברתיות לא משנות את העולם?

הקדמה הטכנולוגית, מהמהפכה התעשייתית ועד מהפכת המידע, הביאה לשגשוג בכל תחום. רובנו בריאים יותר, שבעים, סובלים פחות ממלחמות ונהנים מלא מעט זמן פנוי. עידן המידע בו אנו נמצאים, המאופיין ברוויה של רשתות חברתיות ומדיה חדשה, מביא עמו יכולת שיתוף וקישוריות המאפשרים העברת מידע וידע בין בני אדם בצורה חסרת תקדים.

למרות זאת, הפוטנציאל של חלוקת הידע רחוק מלהיות ממומש. פלטפורמות הקישוריות הנוכחיות אינן מספקות עדיין את התועלת האמתית לאנושות כולה, ולפעמים נדמה כי הקדמה הטכנולוגית אינה מעוניינת להקשיב לאדם, אלא לשלוט בתודעתו.

בעשור האחרון נוכחנו בכוחן של רשתות חברתיות להצית מהפיכות ולהעביר מידע בעתות חירום, אך האם הן הביאו לשיוויון בין בני האדם? האם מתקיימת חלוקת ידע בין אוכלוסיות מוחלשות לחזקות? האם אנחנו מאושרים יותר? האם לפלטפורמות הנוכחיות יש בכלל הכוח לשפר את מצבינו, ואם כן למה זה לא באמת קורה?

פלטפורמות השיתוף המרכזיות שקיימות כיום תורמות לרווחתם היחסית של חלקים מסוימים בלבד מאוכלוסיית העולם. מרכזי הכוח בעולם המערבי אמנם מושכים אחריהם את המדינות המתפתחות, אך האם הפלטפורמות הללו מסוגלות לצמצם את הפערים? אנו מקבלים את הטענה כי הקדמה הטכנולוגית מצעידה את האנושות קדימה בתחומים רבים. אבל מצעידה לאן? מה המטרה של כל זה?

הסיבה המרכזית להשפעתן המוגבלת של הרשתות החברתיות היא שרוב הפלטפורמות הקיימות מוטות רווחים כלכליים בצורה מובהקת. משאבים רבים מושקעים בתיעוד ובניתוח הדפוסים הדיגיטליים שלנו, כאשר המטרה המוצהרת היא בדרך כלל לחזור ולנצל את היכולת הכלכלית שלנו. זה לא דבר רע במהותו אך היות והמוטיבציה היא כלכלית ולטובת בעלי עניין מעטים השולטים בתהליך קבלת ההחלטות, פעולות הארגונים הללו בהכרח נובעות ממניעים רווחיים.

האם הרשתות החברתיות הופכות אותנו למאושרים יותר? | צילום: Fotolia

מאפיין נוסף שמעכב את התפשטות הידע הוא היעדר המגוון. את רוב הידע שלנו אנו משתפים בעיקר עם קבוצת הייחוס שלנו, המתאפיינת בהטיה תרבותית וגיאוגרפית הדומה לשלנו. איננו חשופים כיחידים לדעות והרצונות של רוב בני האדם על פני כדור הארץ, כאשר דווקא אלה השונים מאיתנו עשויים להיות מועילים בשל הריחוק וזווית הראייה השונה.

הרוויה במידע שאנחנו שואבים מסביבתנו דווקא מתפקדת לרעתנו: איך אנו יודעים מה נכון לנו? מהו הסיכום של כל הידע הזה? אין לנו היום דרך מושכלת לסכם את כל החומר לכדי תובנה מובהקת. אנחנו עדיין לא תמיד יודעים כיצד לפעול נוכח העצות או הפתרונות המוצעים לנו גם אם מדובר במומחים.

אנו חיים בעולם בו המומחים הם בדרך כלל בעלי הדעה המכריעה. בהעדר מקור סמכות אחר, אנו נאחזים בהוראתו או בדעתו של מומחה כזה ופועלים בעצתו. בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים בתחום הרפואה, ההנדסה, החברה והפיננסים שבוצעו על ידי מי שלא אוחז השכלה רשמית בנושא. מחקרים אלו הגיעו בדרך כלל למסקנה יותר נכונה או יותר מובהקת מאשר צוות מומחים.

בפלטפורמות הקיימות, מומחים זוכים ליוקרה הנובעת מהשכלתם, הפופולריות שלהם או הצלחות העבר, ולאו דווקא מהתוצאות המוכחות הרלוונטיות של עצותיהם. עצם העובדה שאנשים נדרשים להשיב כאשר זהותם גלויה, גם היא מטה את ניקיון תהליך הבחירה משום שהיא מערבת שיקולים של אגו, רושם אישי, צורך באישור חברתי וכדומה. איננו מתנגדים למומחים, אך גורסים שאותו מומחה יכול להשתמש במקורות ידע נוספים במהלך עבודתו.

בפלטפורמות הנפוצות היום התהליכים פתוחים ואין סופיים מבחינת המקום והזמן. רוב הפניות פתוחות והמענה לרוב ארוך ולא ממוקד. זה נובע בעיקר בשל העדר דרישת מבניות ומתקשורת בטקסט חופשי ובלתי מוגבל. העדר פשטות, מיקוד ומבנה גם מרתיע משתתפים פוטנציאלים מלהצטרף לדיון גם כאשר די בנקיטת עמדה בלחיצת כפתור.

הבנת המוטיבציה של הפונה היא המנוע החשוב ביותר בהנעת תהליך נכון של שיתוף. אנחנו שואלים ועונים, או בוחרים שלא לעשות זאת, אבל לא תמיד מבינים מדוע נשאלה השאלה. אין בתהליכים היום מקום להבהרת המוטיבציה בצורה מובנית. לדוגמה, המוטיבציה לענות או שלא לענות על השאלה "האם נעקצת מיתושים הקיץ יותר מאשר בקיץ הקודם?" משתנה במידה והשואל מגיע ממחלקת תברואה ברשות המקומית, אשר מבקשת להפנות משאבי הדברה בצורה טובה יותר לרווחת התושבים.

הצעה לפלטפורמה חדשה

לאחר שבחנו את הפלטפורמות הקיימות, גיבשנו עמדה כיצד לבנות תהליכים חדשים שימצו בצורה מיטבית את פוטנציאל הידע הגלום בכולנו. שאבנו את ההשראה לעקרונות היסוד הבסיסיים שבהצעתנו משני עולמות שונים: עקרונות חכמת ההמון ותובנות בסיסיות שבתהליכי הלמידה במוח האדם הבאים לידי ביטוי ברשתות נוירונים.

הערך הרב שבחכמת ההמון מוכר כבר עשרות שנים ומיושם בלא מעט מערכות ותהליכים אך לדעתנו, טרם נעשה בעקרונות התורה שימוש בצורתם הרדיקלית. גם את תהליכי הלמידה המתמשכים ברשתות נוירונים אפשר להציג בצורה מופשטת וליישמם כך שיסכמו בצורה אמינה את כלל הידע והמידע שאנו חשופים לו. אלו הם העקרונות שיש ליישם בצורה דווקנית על מנת להניע תהליך של קישוריות יעילה בין בני אדם, כצעד ראשון לקראת יצירת פלטפורמה הניזונה מהידע, המידע ונטייה אנושית.

ראשית, יש לדאוג לגיוון גיאוגרפי, תרבותי, גזעי השכלתי ודסיפלינרי של הקהילה. כמו כן, יש לספק אנונימיות ועצמאות לכל חבריה. מעמדם של החברים ימדד על פי תרומתם המתמשכת לקהילה. כמו כן, פלטפורמה מסוג זה יכולה להיות ממומנת במודל דוגמת ויקיפדיה או צורה אחרת של מימון פילנתרופי או המוני. זהו עקרון חשוב ביותר בביסוס העצמאות של המערכת וחסינות מפני השפעה של בעלי כוח ובעלי עניין.

שימוש רדיקלי בחוכמת ההמון | צילום: Fotolia

פייסבוק, הפלטפורמה המרכזית בתחום, פועלת באופן שונה במובהק מעקרונות אלו. על מנת לאתגר את הטיעונים שלנו, בחנו פלטפורמות חברתיות המתיימרות לחלוק את הידע בצורה נרחבת יותר, ולהוביל לשינוי חברתי.

האתר QUORA, לדוגמה, בנוי לשימוש המוני אך לוקה במורכבות הן של השאלות והן של התשובות. אין כמעט הגבלה על מספר התשובות או על הזמנים, מאפיין שהופך את מיצוי התובנה לקשה, והאנונימיות הנה אופציונלית. לאחרונה גייסו 80 מיליון דולר על מנת לתמוך במודל כלכלי מבוסס פרסום – תהליך שפוגע בעצמאות של האתר והופך של גוף מוטה כלכלית.

חברת insights מאוד מעניינת משום שהיא מאפשרת לארגון לפנות לקהל לקוחות או חברים, להציג בעיה, לקבל הצעות לפתרון ואף לתת לחברים לערוך תשובות של אחרים. החיסרון שם שהיא לא פתוחה לכל אחד, והשימוש בה עולה כסף רב.

הפלטפורמה שעונה על רוב הקריטריונים היא Crowdcrafting המאפשרת לכל אחד לפתוח פרויקט מחקרי ולהזמין אנשים לתרום מזמנם לביצוע פעולות פשוטות של זיהוי עצמים בתמונות, מוזיקה וכדומה. החיסרון הבולט שלו הוא שהאתר מתמקד בפרויקטים ארוכים שדורשות זמן והתארגנות.

אחד האתרים המעניינים מבחינת המודל הוא האתר הישראלי "סטיפס", הקיים כעשור ובו חברים אלפי משתמשים. למרות הפרסומות המשובצות בו, הוא עונה על רוב עקרונות היסוד שהצענו. פשטות, תהליך מובנה, גיוון נושאים ונראה שבבסיסו אינו נועד למטרות רווח כלכלי. הוא לא מצליח לענות על עקרונות האנונימיות והאגרגציה של הידע, אם כי נראה שהוא מצליח לטעת מוטיבציה להשתתפות פעילה בחבריו.

לסיכום, באופן גורף, הפלטפורמות הקיימות אינן עונות על דרישת הגיוון התרבותי משום שהן פונות בדרך כלל בשפה בודדת או בשפות מעטות (בדרך כלל אנגלית), רובן המכריע משתמשות באלגוריתם אגרגציה סטטיסטי פשוט שאינו לומד את איכות המשיבים, השאלות בדרך כלל מורכבות ורובן מוטות כלכלית כך שהשימוש בהן עולה כסף רב או שהן מאמצות מודל פרסום העלול להטות את כיוונן וניקיון התהליך.