|
בעוד עיני העולם נשואות בשבועות האחרונים לעזה, נראה כי העולם נגרר לתוך קטסטרופה באזורים רבים אחרים, בייחוד בעולם המוסלמי. תפקידה של אמריקה כמנהיגת העולם, כופה על הנשיא אובמה להתמודד מול הבעיות האלה בצורה שאף מדינה אחרת לא מחויבת לה. זו לא משימה פשוטה לנהל את ארה"ב וגם את העולם – נשיאי ארה"ב לא נולדים לתוך המעמסה הזו, הם בוחרים אותה, אך זה לא הופך את המשימה ליותר פשוטה.
התקופה האחרונה חשפה בפנינו חלק קטן מהמורכבות של התהליכים המתרחשים בעולם האסלאמי עם מאבקים בין העולם הסוני והשיעי, כמו גם מאבקי כוח בתוך העולם הסוני עצמו בין מצרים וסעודיה מן הצד האחד וקטאר וטורקיה מן העבר השני. גם כישלונו של מזכיר המדינה קרי ליצור סדר בבלגאן ולייצר הפסקת אש, הבהירה את חושלתו של מעבר מול חוסר הסדר במזרח התיכון.
הבה נביט לרגע על הבעיות הקשורות לאסלאם כיום ברחבי העולם: במוסול שבעיראק, החליפות החדשה של דאעש, דורשת את גירושם של כל הנוצרים מן העיר אלא אם כן יתאסלמו. המשפחות שעוזבות נאלצות להותיר מאחוריהן את כל רכושן ובפעם הראשונה בהיסטוריה במוסול לא יהיו נוצרים.
בסוריה, על אף שהתקשורת כבר הפסיקה להתעניין, מלחמת האזרחים ממשיכה לדמם עם עשרות ומאות הרוגים בשבוע. בפקיסטן פעולות הצבא הלאומי כנגד מורדי הטליבאן נמשכות וגוררות באופן בלתי נמנע גינויים על הפרת זכויות אדם, זאת בזמן שהטליבאן הוציאו דרישה מהאזרחים להציע את בנותיהם ללוחמים. דבר דומה קורה באזורים הנשלטים על ידי דאעש בעיראק. אפילו בטורקיה, תחת שלטון ארדואן היו בעשור האחרון כחצי מיליון כלות ילדות. בו בעת, ארדואן שמתכונן לבחירות לנשיאות המדינה מנסה לצבור אהדה ציבורית על ידי האשמת ישראל כי בפעולותיה בעזה היא יותר ברברית מהנאצים.
מאמיני הקהילה הנוצרית בבגדד מודאגים. האם הם הבאים בתור? | צילום: רויטרס
בטורקיה כבר לא ניתן לראות שלטי חוצות עם נשים לא מכוסות לחלוטין. בעירק של דאעש, מכסים כעת גם את פניהן של הבובות החלונות הראווה, בלוב חיים תחת האיום המתמיד של המיליציות להפיל את הממשלה ובניגריה, ארגון בוקו חראם מפעיל מכוניות תופת גדולות יותר וממשיך לחטוף מידי יום קבוצות של אזרחים תמימים.
כל זאת לא נאמר על מנת לתת לגיטימציה מוסרית לברוטליות מול מוסלמים. הרעיון הוא לשרטט את חוסר היציבות חסר התקדים בעולם האסלאמי. איך על המערב להגיב? האם הוא צריך לחתור למעורבות עמוקה, או למצוא דרכים לבודד עצמו אם יוכל? האם ניתן לנתק מגע מכל זאת, כעת, כאשר כל כך הרבה מוסלמים חיים במערב – רבים מהם קיצוניים עד כדי כך שהם מוכנים להצטרף למלחמות הדת השונות בעולם?
המצב הוא כזה שכיום אפילו הצגת השאלה "מה על המערב לעשות מול האסלאם" נחשבת לפרובוקטיבית, שלא לדבר על פעולה נחושה בנושא הזה. אך לא לעשות כלום, רק מזמין הדרדרות רבה יותר – טעימה מכך היה אפשר לראות לאחרונה בצרפת, כאשר רחובות פריז הפכו לשדה קרב בין מוסלמים ויהודים.
לכל המאמינים בכך שרב תרבותיות היא בת קיימא, ושעקרונות המערב אף מחייבים אותה, יש לומר: זה לא עובד מאוד גרוע כרגע, אך הדברים הולכים לכיוון לא טוב. לא תהיה דרך חזרה אם לא נעצור ונשקול כעת. אם לא נוכל לשמר את הציביליזציה שלנו, לא נוכל לדרוש דבר מאומות אחרות. אך למען האמת, המערב כבר איבד את דרכו עם סיום המלחמה הקרה שתרמה כה רבות לגיבוש הזהות המערבית, גם אם בצורה מלאכותית.
האם המערב הרים ידיים בניסיון להפיץ את עקרונותיו בעולם? | צילום: רויטרס
הבעיות בעולם האסלאמי הן רק צלע אחת מתוך רבות המסכנות את המערב. התחזקותן של מדינות אמריקה הלטינית הבזות לתרבות מערבית, היא פן נוסף וכמובן עלייתן של רוסיה וסין שעמלות על הגברת השפעתן ללא הפסקה. כל אחת מהאידיאולוגיות החיצוניות האלה התפתחה בצורה מסוימת גם במערב עצמו, כך שהיום כבר קשה להגדיר מה אנחנו ומי אנחנו לא. המערב חייב להחזיר לעצמו את הזכות להגדרה עצמית, לשרטוט שוב את הגרעין התרבותי שלו ולהיבנות מחדש דרכו.
|
