|
בין הדיווחים על כך שהחוקר המיוחד להתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב, רוברט מולר, התעניין בפעילויות שלו, אריק פרינס החליט לארח ערב התרמה. ב־18 במרץ נהרו למעלה ממאה אורחים לחווה רחבת הידיים של פרינס במידלברג, וירג'יניה, לאחר צהריים של ירי באקדחים והבעת תמיכה בחבר הקונגרס המועדף על פוטין, דיינה רורבאקר.
הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
מאוחר יותר התכנסה החבורה באסם, ושם, בליווי סנדוויצ'ים ובירת באדווייזר, הם הקשיבו לאוליבר נורת', הדמות המרכזית בשערוריית איראנגייט משנות ה־80 (שבה נחשפה עסקת נשק סיבובית, שבמסגרתה מכרה ארה"ב נשק למשטר האייתולות, באמצעות ישראל, ללא ידיעת הקונגרס), ומאט גייטץ, חבר בבית הנבחרים האמריקאי שמאמין בתיאוריות קונספירציה ומכחיש שואה.
פרינס. מלחמה היא עסק לכל דבר | צילום: AFP via GettyImages, Shutterstock
אפילו בחבורה הצבעונית הזאת מצליח המוניטין השלילי של פרינס לגבור על כולם. פרינס – שהקים את Blackwater, חברת שכירי החרב שנודעה לשמצה בעקבות הטבח בעיראק ב־2007, שבו שיירה של חיילים שלה ירו למוות ב־14 אזרחים לא חמושים – שמר על פרופיל נמוך מאז שמכר את הצבא הפרטי שלו ב־2010. אבל זה לא אומר שהוא קפא על השמרים. מאז הוא רדף אחרי פרויקטים מסביב לעולם, מערב הסעודית, דרך סומליה ועד הונג קונג.
"סוחר המוות", כפי שהוא נקרא, מרגיש שוב בנוח למתוח קצת את השרירים שלו במגרש הביתי. ממשל טראמפ "ירש עולם בוער", כפי שמנסח זאת פרינס, "ואני חושב שקצת חשיבה מחוץ לקופסה יכולה לסייע בכיבוי השריפות".
אחרי עשור בגלות זוכה עכשיו פרינס לגישה לבית הלבן שתאפשר לו להפיץ את הרעיונות האלה. הוא הוציא 250 אלף דולר כדי לעזור לטראמפ להיבחר. אחותו, בטסי דהווס, מכהנת עכשיו כשרת החינוך של טראמפ. וכשפרינס הציג בשנה שעברה תוכנית להפריט את המלחמה באפגניסטן, הבית הלבן לקח אותו ברצינות. "היה לו ממש טיעון משכנע, הרבה יותר מאלה שאמרו 'תמשיכו את מה שאתם עושים עכשיו'", אומר לפורבס סטיב באנון, לשעבר האסטרטג הראשי של טראמפ.
אחד הדברים שעמדו בין פרינס ובין רעיון ההפרטה שלו היה היועץ לביטחון לאומי לשעבר, הגנרל מקמאסטר, שהתנגד בתוקף לרעיון של החלפת חיילים אמריקאים בשכירי חרב. נדמה שהתוכנית של פרינס לא התאימה במיוחד גם לתפיסת העולם של מי שהיה אז מזכיר המדינה, רקס טילרסון.
אבל עכשיו, כשמקמאסטר הוחלף בכוכב החדש של הניאו־קונסרבטיבים, ג'ון בולטון, וטילרסון הוחלף במנהל ה־CIA מייק פומפיאו, מייסד חברת אירוספייס, שסיפקה חלקים לכלי טיס, הדינמיקה בבית הלבן השתנתה. הבחירה בבולטון, בפרט, "תיקח אותנו לכיוון חיובי במיוחד", אומר לפורבס מקור המקורב לפרינס. "תעשו את החשבון". הנחת היסוד, כמובן: פרינס יקבל נתח עסיסי מכל המלחמה הזאת.
בזמן שתכנן את הקאמבק שלו, פרינס נפגש עם פורבס לשני ריאיונות ממושכים שהתקיימו בקיץ ובסתיו של 2017. הוא הפסיק לדבר איתנו אחרי שהעיתון וושינגטון פוסט דיווח שחבר מושבעים גדול בחקירות מולר שמע עדות, שלפיה פרינס נסע לאיי סיישל כדי לנסות לבסס ערוץ חשאי בין טראמפ לרוסיה. אבל פרינס, עדיין בכושר קרבי בגיל 48, שטח לפנינו את האסטרטגיה שלו וסיפק חלון שמבעדו אפשר להציץ לתוך אופיו, שילוב של אמונה בגורל, שורשים דתיים ושלווה של לוחם בלהט הקרב.
"הנס האהוב עליי בתנ"ך הוא כשישו נמצא בכנרת, ויש סערה אדירה בים", אומר פרינס. "כולם יושבים שם בסירה, ויש סכנה שהם יטבעו", הוא עוצר לרגע. "הוא אומר, דום! הירגע! והים נרגע. פנטסטי".
העולם בשחור ולבן
כדי להבין את פרינס, הדבר הראשון שצריך לדעת זה שמעולם לא היה חסר לו כלום ומעולם לא היתה לו סיבה למתן את השאיפות שלו. אביו, אדגר, היה אחד ממייסדי ענקית חלפי הרכב Prince Corp.. המשפחה הדתית שלחה את אריק לבית ספר מקומי והפכה אותו למחזיק מניות בחברה בגיל צעיר. "לא הייתי צריך כסף בשביל דלק למכונית שלי", אומר פרינס.
הדבר השני הוא זה: המשפחה שלו נסעה הרבה, גם מאחורי מסך הברזל, והחדירה באריק את האמונה היוקדת בעליונות כלכלת השוק החופשי (החינוך הזה הוטמע בבירור גם באחותו, שמעודדת חינוך פרטי). השוק החופשי מתאים לתפיסת העולם המשיחית שלו, שבה העולם הוא שחור ולבן, עם טובים ורעים – וזהו. כנער, פרינס התווכח בלהט עם הליברלים יותר מקרב מוריו בנוגע לסכנות הקומוניזם והמדיניות הצבאית של רייגן והוא בעצם לא עצר מאז. "הוא לוחם", אומר הכומר רוברט סיריקו, שמכיר את פרינס מאז 1990, השנה שבה הטביל את ילדיו. "הוא חושב על דברים לעומק, אבל הוא גם מאוד קשוח".
לא מפתיע, אם כך, שהוא נמשך לנקודות החיכוך הבוערות בעולם. "סין ורוסיה הן לא האיום המרכזי לביטחון ארצות הברית", אומר פרינס. "חוסר יציבות ונקודות מפלט שבהן יכולים פסיכופתים להתרבות ולצמוח – זאת הבעיה שלנו".
ומה עם המבקרים שלו, שתייגו אותו בכל תואר מפוקפק אפשרי, החל בקולוניאליסט חדש ועד לפושע מלחמה? "לכל יונק יש פרזיטים", הוא מושך בכתפיו בביטול.
ג'ון בולטון. הבחירה בו "תיקח את בלקווטר למקום חיובי במיוחד" | צילום: shutterstock
הנה השלישי: למרות הסביבה הקסומה שבה גדל, אבא שלו התעקש שפרינס הצעיר יעשה את דרכו לפני שיצטרף, אולי, לעסק המשפחתי. אחרי שסיים את הילסדייל קולג', בית ספר נוצרי בגבול בין אוהיו למישיגן, הוא הצטרף לנייבי האמריקאי והפך חייל ביחידת העילית SEAL (אריות הים), כשהוא שורד את משטר האימונים האגדי, כולל "שבוע גיהנום", שבו מקבלים הצוערים ארבע שעות שינה בלבד במשך חמישה ימים וחצי.
אפילו עכשיו, הוא אומר, "אני מנסה לעשות את מה שרוב האנשים היו מתייחסים אליו כאל אירוע קיצוני, שלוש או ארבע פעמים בשנה". דוגמאות מהזמן האחרון כוללות מסע אופניים במדבר בדרום אפריקה, שנמשך 24 שעות רצופות, ומירוץ סירות על פני אלף קילומטר.
אחרי מותו של אדגר פרינס, ב־1995, הזדרזה משפחתו למכור את יחידת המכוניות של Prince Corp. ל־Johnson Controls, תמורת 1.35 מיליארד דולר. אריק, אז בן 26, יצא מהעסקה עם לפחות 50 מיליון דולר. בערך באותה תקופה הוא עזב את הנייבי, כשאשתו הראשונה, ג'ואן, אובחנה כחולה בסרטן השד (היא מתה ב־2003).
טרגדיות משתלמות
עם יותר מדי כסף ופחות מדי עבודה, פרינס השתמש בחלקו בירושה כדי להקים מרכז אימונים לכוחות מיוחדים במויוק, צפון קרוליינה. הוא קרא למרכז הזה Blackwater, מים שחורים, על שם הביצות העכורות באזור. שורה של טרגדיות אמריקאיות הזינו את הצלחת העסק. אירוע הירי בבית הספר התיכון קולומביין הביא איתו חוזים עם המשטרה. הפיגוע נגד האונייה הצבאית "קול" הביא לפתחו את הנייבי האמריקאי.
ואחרי פיגועי 11 בספטמבר, בלקווטר הפך לצבא שכירי החרב המועדף על הפנטגון במלחמותיו בעיראק ובאפגניסטן. במהלך 2006 נהנתה החברה של פרינס מהכנסות של מיליארד דולר – רק מחוזים ממשלתיים.
כשהתמיכה בעימותים האלו שככה, המצב התחיל להידרדר. המתח גבר והגיע לשיא בספטמבר 2007, כששיירה של שכירים של בלקווטר ירו ב־31 אנשים בכיכר ניסור בעיראק. 14 מהם נהרגו. השכירים אמרו שהם נקלעו למארב. התובעים של משרד המשפטים האמריקאי חשבו אחרת. ב־2014 מאבטח אחד של בלקווטר הודה בהריגה, שלושה אחרים הורשעו בהריגה, ואחד הורשע ברצח מדרגה ראשונה (ההרשעה ברצח בוטלה באוגוסט האחרון. התובעים פנו לבית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר). האירוע הזה – בהחלט לא התקרית הקטלנית היחידה של בלקווטר – נתפס בעולם כלא פחות מטבח חסר הבחנה.
פרינס זומן לחקירה בקונגרס. נציגי הממשלה, שרבים מהם תמכו בטקטיקות האגרסיביות של בלקווטר – גם אם לא באופן מוצהר – נזפו בו. פרינס חושב שנהגו בו בצורה לא הגונה. בלקווטר היה "השעיר לעזאזל המושלם בעבורם", הוא אומר. "הייתי הבעלים היחיד, לחבר'ה שלי היה נשק, ואני מגיע ממשפחה שמרנית".
צבאות פרטיים | צילום: Shutterstock
לא משנה מה היתה הסיבה, התוצאה היתה שפרינס הפך למצורע, וממשל אובמה החדש ניתק איתו כל מגע. בלקווטר מותגה מחדש בתור Xe Services, וב־2010 פרינס מכר את החברה לקבוצת השקעות שמובלת על ידי שתי קרנות פרטיות, Forte Capital Advisors ו־Manhattan Growth Partners, תמורת למעלה ממאה מיליון דולר.
פרינס עדיין לא התגבר על האובדן. "נתתי הכל לאמריקה. הממשל הקודם התעלל בנו, ואני לא אשכח את זה", הוא אומר בזעם ומבטו יציב וזועם. "זה אומר שאני מאוד נזהר עכשיו, כשאני תומך באיזו שהיא ממשלה".
מחסל הפיראטים
הפרק האומלל ההוא סתם את הגולל על אריק פרינס בארה"ב. אבל פרינס אינו אדם שמאט, ובוודאי לא אדם שנכנע, ומהר מאוד הוא לקח את העניינים שלו אל מעבר לים. ב־2010 הוא עבר לאבו דאבי, שם, לדבריו, עבד בחברת השקעות לתחומי אנרגיה וכרייה שבבעלותו, Frontier Resource Group. אבל לפי דיווחים של הניו יורק טיימס, הוא גם עזר להקים "צבא סודי" לאיחוד האמירויות (הדובר שלו מכחיש את הסיפור הזה).
באותה תקופה הוא תיזז ברחבי העולם בעקבות פרויקטים דומים. עם מימון מהמפרץ, הוא עזר להקים בסומליה צבא שיילחם בפיראטים. במקום לחכות שהעבריינים יתקפו על המים, האנשים שלו תקפו אותם על הקרקע, "כמו שארה"ב או נאט"ו או האיחוד האירופי מנסים לעשות", הוא אומר. "אם יש לך בעיה עם צרעות, אתה מתמודד עם הקן".
מבחינת פרינס, הניסיון הזה הוא הוכחה ליעילות של הצעת ההפרטה שלו באפגניסטן. "זה עובד", הוא אומר. "שמעת בזמן האחרון על פיראטים בסומליה? והתוכנית שלי עלתה פחות ממה שהפיראטים דרשו בתור כופר".
אבל ב־2012 כינה דוח של האו"ם את הפרויקט "הפרה בוטה של אמברגו הנשק הסומלי על ידי חברת אבטחה פרטית".
אחרים אומרים שלפרינס לא מגיע יותר מדי קרדיט על סילוק הפיראטים. "בסופו של דבר, היתה פה נוכחות ימית אינטנסיבית של כלי שיט בינלאומיים, ביחד עם ההגנות שפותחו בספינות השונות", אומרת ונדה פלבב־בראון, חוקרת בכירה במכון ברוקינגס.
היעד הבא של פרינס היה אסיה. ב־2014 הוא היה אחד ממקימי Frontier Services Group, חברה ללוגיסטיקה ואבטחה שנסחרת בבורסה בהונג קונג. הוא אומר שהוא מקדיש למעלה מ־80% מזמנו לחברה. לפי הספרות, החברה שלו מספקת שירותים ישירים ל"חברות שפועלות בשווקי ספר". שווי השוק שלה עומד על 325 מיליון דולר.
גם כאן זוכה עבודתו של פרינס למימון ממשלתי. אחת ממחזיקי המניות המרכזיים בחברה היא קבוצת CITIC, תאגיד בבעלות הממשלה הסינית. CITIC ותאגיד ממשלתי נוסף, China Taiping, הסכימו להשקיע בחברה עוד 107 מיליון דולר, אך העסקה טרם נחתמה. מבצעי חשיפת השחיתויות שמנהל הנשיא שי ג'ינפינג מקשים על גיוס הכספים. "היו לי פגישות מתוכננות עם מנהלים בכירים", אומר פרינס, "והתקשרו אלינו להגיד, אל תבואו, המשטרה בדיוק עוצרת פה אנשים עכשיו".
על פניו, Frontier Services היא חברה די יבשושית. "אנחנו מספקים מצרכים", אמר פרינס לסטודנטים באוקספורד באפריל האחרון. באופן אינטואיטיבי, זה לא נשמע הגיוני במיוחד. פרינס הוא לא הטיפוס שיעבור מקרבות עם אל־קעידה ופיראטים למשלוחים של אורז ושעועית. בחברה פרצה מלחמת אזרחים ב־2015 בנוגע לפרויקטים צדדיים שפרינס הוביל, לכאורה. שני מקורות שמכירים את האירועים מקרוב סיפרו לפורבס, שמספר מנהלים עזבו את העסק, ופרינס נותר היו"ר. הפרטים שהובילו לעזיבה מעורפלים.
אתר האינטרנט חושף השחיתויות, The Intercept, שנוסד על ידי אחד המבקרים הוותיקים ביותר של פרינס, העיתונאי ג'רמי סקאהיל, דיווח שהוא תכנן בסודיות לבנות מטוס חמוש באירופה, שייתכן עבד עם המודיעין הסיני ושהוא נחקר על ניסיונות "לתווך ולמכור שירותים צבאיים לממשלות זרות". פרינס מכחיש שוב את כל ההאשמות וקורא להן "פנטזיות".
כך או כך, השנים של פרינס בגלות מוכיחות עובדה אחת: בלקווטר היא רק ההתחלה של הטייקון הצעיר והשאפתן הזה. האקלים הפוליטי הנוכחי מעניק לו חלון הזדמנויות לחזור למשחק האמריקאי.
הנאמנות משתלמת
בשנה שעברה, בבוקר ערפילי אחד בוושינגטון הבירה, המתין אריק פרינס מחוץ לבית קפה. המקום עוד לא היה פתוח, אבל פרינס סרק אותו. הוא אסף את חפציו והלך לשבת ליד שולחן מול הים, שם יכול היה להמשיך ולעקוב במבטו על הולכי הרגל. צמח תלוי הגן עליו מלמעלה. הוא רגיל לחמוק ממבטים חקרניים. "זה המצב", הוא אומר לאחר שהתיישב לשיחה איתנו.
עיניו של פרינס מופנות לצדדים, כאילו שהוא במשימה, בזמן שהוא פורס בפנינו את השלבים הראשונים של הצעת אפגניסטן שלו. היא כוללת צבא פרטי של 6,000 שכירים בתוספת 2,000 חיילי הכוחות המיוחדים האמריקאיים וצוותי תמיכה, שייטמעו ביחידות האפגניות המקומיות. כוח אווירי יובל על ידי טייסים אפגנים, בשיתוף השכירים. הכל יפוקח על ידי בכיר, שידווח ישירות לנשיא.
פרינס חושב שהתוכנית שלו יכולה לחסוך למעלה מ־40 מיליארד דולר בשנה. הגישה הנוכחית, הוא מסביר, מתבססת על תחלופה בקרב החיילים, שבשום שלב לא מסתגלים לאקלים המקומי. "כמה זה מטומטם", הוא אומר.
פרינס פרסם את ההצעה שלו לראשונה במודעה בוול סטריט ג'ורנל. לפי פרינס, טראמפ קיבל את המסר. "זה מאוד מצא חן בעיניו".
זאת מערכת יחסים שלוקח שנים לבנות. פרינס הפגין נאמנות לטראמפ כבר בשלב מוקדם, וטראמפ, כידוע, אובססיבי לנאמנות. הוא תרם 250 אלף דולר לגופים שונים שתמכו במועמדות של טראמפ, אפילו כשהבחירות הכלליות נראו כמו סיכוי קלוש. "אם אתה באמת רוצה לשנות דברים ולקחת את הכוח מידי הממשלה הריכוזית, הנפוחה, שמקדישה את עצמה לאליטות, תצביע לדונלד טראמפ", הוא אמר לפרובוקטור הימני הקיצוני מילו יאנופולוס בריאיון לפודקסט שלו. "הבחירה די ברורה".
בטסי דהווס. הקשר המשפחתי של פרינס בממשל | צילום: shutterstock
האמון, לכאורה, הדדי. פרינס נסע לסיישל לפני טקס ההשבעה של טראמפ, לפי דיווחים בוושינגטון פוסט, כדי לפגוש "רוסי המקורב לנשיא פוטין". המטרה: ליצור "ערוץ חשאי" בין הקרמלין ובין הממשל הנכנס. הפוסט דיווח לאחרונה שג'ורג' ניידר, יועץ לאיחוד האמירויות, שלכאורה סייע לארגן את מפגש הפסגה הזה, אישר את דבר קיומה בפני חבר המושבעים.
בעבר העיד פרינס בפני ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקאי, שהמפגש בסיישל היה צירוף מקרים. הוא אמר שהוא הגיע לשם כדי לדבר על עסקים עם נסיך הכתר של אבו דאבי מוחמד בן זאייד אל נחייאן. אחרי דיון על טרור ומכרות, נציג של משלחת האמירויות הציע שהוא יפגוש "בחור מעניין מרוסיה", שבדומה לפרינס, מנהל "עסקים בתחום הצריכה". הם חלקו דרינק קצר על הבר. האם הוא תרם או ידע על קשר כלשהו בין טראמפ לרוסיה? "כלום".
פרינס ממשיך לדבוק בעדותו, לפי הדובר שלו.
בעקבות ההזדמנויות
החשיפה בדבר מה שאירע או לא אירע בסיישל חיסלה, כנראה, כל מחשבה על מרוץ ישיר של פרינס נגד הסנאטור ג'ון בראסו מוויומינג. זה לא משנה. הטלטלות האחרונות בבית הלבן הגבירו את הסיכויים לתוכנית האפגנית שלו, שלדברי פרינס, צוברת תאוצה.
עזיבתו של מקמאסטר מסירה מכשול אחד, על אף שההנהגה הצבאית הבכירה וועדות ההיגוי נחרדות מהרעיון. פומפאו יכול להיות הג'וקר במשחק הזה. לפי הפייננשל טיימס, המסע המתוכנן של מזכיר המדינה לאפגניסטן בשנה שעברה היה מיועד, בחלקו, כדי לבחון את הרעיונות של פרינס. הוא גם הציג חלקים מתוכנית אפגניסטן של פרינס בקמפ דייוויד ב־2017, אמר לפורבס אחד המקורבים. אך דובר ה־CIA מכחיש את הטענות האלה ואומר לפורבס: "קיבלתם מידע מוטעה מאוד".
סטיב באנון רואה את הדברים אחרת: "קולו של פרינס רק ילך ויתחזק, לא ייחלש, משום שכל מה שהוא אמר שיקרה [באפגניסטן] – קרה".
נראה שפרינס מסודר כך או כך. כבוגר של הכוחות המיוחדים, יש לו תוכניות גיבוי. לוב יכולה להיעזר בכוח משטרתי כדי להשאיר בחוץ את המהגרים. סומליה תוכל להרוויח מאוד מספינות חמושות שישמרו על הדייגים שלה. פרינס הולך בעקבות ההזדמנויות. ולא משנה כמה גרועים יחסי הציבור שלו, נדמה שהוא תמיד מוצא מי שיממן אותו. "אם אנשים חושבים שזה משפיע עליי", הוא אומר, "הם לא מבינים את המצב".
הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
