בחדר ישיבות בפרברי נורדלינגן, עיר בווארית מימי הביניים, המיליארדר האוסטרי מיכאל טויינר משתעשע עם סוללה זעירה. הפריט, שגודלו כמטבע, הוא פלא טכנולוגי. עם היקף של לא יותר מחצי אינץ', קיבולת האנרגיה שלו גדולה פי 100 מאשר של סוללה ביתית בנפח של פי עשרה. הוא יכול להגיע לטעינה מלאה בתוך 15 דקות בלבד ולפעול במשך חמש שעות רצופות.
הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
גרסה ישנה הרבה יותר הפעילה את המצלמה של ניל ארמסטרונג במהלך הנחיתה של אפולו 11 על הירח. כמה מהגרסאות החדשות יותר מספקות את הכוח לאיירפוד פרו, האוזניות האלחוטיות הפופולריות של אפל.
הסוללות הן גם פלא פיננסי. טויינר רכש את Varta, החברה שמייצרת אותן, תמורת 40 מיליון דולר בלבד ב־2007. לפני שנתיים וחצי, היזם הסדרתי ומשקיע ההון סיכון הנפיק את מניותיה בבורסה של פרנקפורט; כיום שווי השוק שלה מגיע ל־2.8 מיליארד דולר. Commerzbank מעריך כי Varta מחזיקה ביותר מ־50% משוק הפרימיום של סוללות לאוזניות וויירלס, שוק שמתגאה ברווחיות של 40%.
המכירות של איירפוד פרו, לצד עסקאות עם סמסונג, Jabra וסוני, הקפיצו את מכירות Varta ב־34% בשנה הפיסקאלית 2019, ל־400 מיליון דולר. ההחזקה של טויינר ב־56% מהחברה, וההצלחה שלו בהשקעות (העיתונות האוסטרית מכנה אותו "מר 300%") הכניסו את האב לשישה בן ה־54 בפעם הראשונה לרשימת המיליארדרים של פורבס.
"עם מיקרו־סוללות הפכנו למובילים הבלתי מעורערים של השוק בפלח שצומח, ככל הנראה, בין 50% ל־60% בשנה", אומר טויינר. "בעוד עשר שנים, איש לא יחזיק בטלפון בלי אפליקציית אוזניה. יש פוטנציאל עצום לצמיחה".
אף אחד לא רצה
Varta של טויינר היא חלקיק ששרד מקונצרן תעשייתי גרמני ענק, הקרוי גם הוא Varta. הוא נוסד ב־1887 ובסופו של דבר התפשט לתחומים כמו פרמצבטיקה, כימיקלים, פלסטיקה וכן – גם סוללות.
לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה, משפחת המיליארדרים קוואנדט – הידועה בעיקר כבעלת המניות החזקה ביותר ב־BMW – רכשה את רוב החברה.
כמעט מאה שנה לאחר מכן, לאחר שעסקי הפארמה והכימיקלים כבר מזמן התפצלו ממנה, יורשי קוואנדט ודויטשה בנק מכרו את הרסיסים. Rayovac ו־ Johnson Controls רכשו את רוב עסקי הסוללות, אולם הפעילות הזעירה של המיקרו־סוללות היתה האחרונה להימכר.
"נותרתי האחרון שהציע לרכוש את Varta, כי אף אחד לא העז לרכוש אותה", אומר טויינר. "הם מכרו לי חברה עם תזרים מזומנים שלילי. אבל הכל אמור היה להשתפר, כי היה לנו חוזה מאפל. אחרי שנה אחת, סוללה קטנה אחת התפוצצה. איבדנו את החוזה. החברה כמעט פשטה את הרגל. הבנק היה עצבני, ואני הייתי מופקד על הבנייה מחדש כי לא יכולנו לשלם את הריבית".
הסוללה המתפוצצת הזו של האייפוד ננו אילצה את Varta לבטל השקעה בהיקף של 60 מיליון דולר בסוללות ליתיום פולימר. טויינר ומנכ"ל Varta, הרברט שיין, הכפילו את ההימור והעבירו אותו לסוללות ליתיום יון בצורת מטבע. הם ביצעו אוטומציה של הייצור, כדי להדוף מתחרים מאסיה שנשענו על כוח עבודה זול, והשקיעו במחקר כדי להגביר בצורה משמעותית את עוצמת הסוללה.
חבר מועצת המנהלים הוותיק של Varta, סוון קוואנדט, אומר שמשפחתו שקלה להגיש הצעת רכישה, אבל בסוף לקחה את טויינר כדי שיחולל תמורה בחברה הקטנה, ויהפוך אותה למובילה עולמית. "החברות הללו היו בקבוצה של עסקים גדולים", הוא אומר. האנשים לא ממש התמקדו ברווחים, באמינות, בצמיחת החברה. מיכאל הוא כוח מניע".
נולד בארמון
התחום ההייטקי של מיקרו־סוללות ושל חוזים שמנים בעמק הסיליקון אינו מקומו הטבעי של יזם נודד שהחל את דרכו במכירת גלידה לתיירים.
ארמון שנברון שימש במשך 300 שנה כמעון הקיץ של בית הבסבורג, ששלט באוסטריה, וכיום הוא אחד מציוני הדרך המפורסמים במסלול התיירים שמגיעים לווינה. שם גם היתה תחילת הקריירה של טויינר כיזם. ב־1991, כשלמד משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת וינה לכלכלה, הוא רכש את הזכויות לניהול דוכן גלידה בתוך שטח הארמון.
טויינר היה אדם צעיר שאצה לו הדרך, והוא השתמש ברווחים מדוכן הגלידה כדי להתרחב במהרה להקמת עסק למכירת מיקסרים למטבח באמצעות משלוחים בדואר – להונגריה הפוסט־קומוניסטית, למועדוני הלילה של וינה ואפילו לרשת של חנויות רהיטים.
"הכל אמור היה להשתפר, כי היה לנו חוזה מאפל. אחרי שנה סוללה קטנה אחת התפוצצה. איבדנו את החוזה. החברה כמעט פשטה את הרגל. הבנק היה עצבני, ואני הייתי מופקד על הבנייה מחדש"
"הרווחיות בגלידה אפילו גבוהה יותר מאשר במיקרו־סוללות, כך שהיא זו שהניחה את הבסיס לחיי היזמות שלי", אומר טויינר. "זו היתה תקופה די פראית, כי הייתי בן 23, 24, והכל מומן באמצעות העסק של הגלידה ובהלוואות בנקאיות. כמעט פשטתי רגל".
לאחר שקיבל שני תארי דוקטור, במשפטים ובמנהל עסקים, מכר טויינר את העסק והקים בווינה קרן הון סיכון משלו. הוא רשם הצלחה גדולה עם הפורטל הווינאי להימורים מקוונים Bwin, שאותו הנפיק בשנת 2000 לפי שווי של 242 מיליון דולר.
"מיכאל וכסף זה כמו מוצרט ומוזיקה", אומר מנפרד בודנר, שהקים כמה מיזמים עם טויינר, כולל את Bwin, והיה כשושבין בחתונתו. "הוא אוהב כסף, והוא כל כך נהנה מלעשות עוד יותר כסף".
השניים, ידידים מהאוניברסיטה, לא דיברו ביניהם במשך ארבע שנים לאחר שטויינר מכר את החזקתו ב־ Bwinוהשיק מאוחר יותר מיזם הימורים משלו, Starbet. "מיכאל תחרותי בצורה קיצונית", ממשיך בודנר. "לא קל להיות שותף שלו… רבים נכוו במהלך הדרך".
בונים על האיכות
גם טויינר עצמו התקרב לאש. הוא הואשם בהונאה של משלמי המסים בהיקף של 43 מיליון דולר דרך עסקאות לרכישת דיור ציבורי במחירים זולים. הוא מכחיש כל התנהלות לא כשרה, אבל החקירה הפכה אותו לדמות קבועה בכותרות באוסטריה.
צל מרחף גם על עסקי המיקרו־סוללות. לפי דיווחים, סמסונג ולקוחות נוספים של Varta החלו להשתמש דווקא בסוללות של היצרניות הסיניות Eve Energy ו־MIC-Power, מה שעורר עצבנות בקרב אנליסטים ומשקיעים.
Varta משיבה מלחמה במהלכים משפטיים, והיא הגישה תביעה בטקסס בפברואר, על הפרת פטנט. אולם קרבות בתחום הטכנולוגיה כמעט לעולם אינם מוכרעים בבית המשפט.
"אני חושב שחברות גרמניות ממהרות לפעמים להמעיט בערך הפוטנציאל של מתחרותיהן האסייתיות, ולרוע המזל נראה שזה המקרה עם Varta", אומר סטפן קלפ, אנליסט בקומרצבנק.
רוברט־יאן ואן דר הורסט מ־ Warburg Research אומר שהתחרות תכווץ את הרווחיות העסיסית של Varta, אולם ההשקעות הכבדות שלה ברובוטים מבטיחות שסוללות "תוצרת גרמניה" ימשיכו לצאת מרצפת הייצור של המפעל שלה בבוואריה.
ואן דר הורסט מציין כי בתחום העיסוק המיושן שלהם, של מכשירי שמיעה, "הם מעסיקים בפועל רק עשרה אנשים, שמניבים תפוקה כוללת של 1.4 מיליארד סוללות בשנה". עסקי המיקרו־סוללות של Varta יעילים באותה מידה.
לא חשוב מה צופן העתיד, נראה שטויינר בטוח כי הטכנולוגיה תשאיר את Varta בחזית השוק. "האיכות שלנו טובה יותר, וזו הסיבה שאנו יכולים לבקש פרמיה", הוא אומר. "עם אפל וסמסונג, הן [האוזניות] עולות הרבה כסף. הסוללה, הרכיב החשוב ביותר, אולי עולה 5 אירו, אבל אתה תשתגע אם היא לא תפעל אחרי שמונה חודשים".
צילום התמונה הראשית: levon biss
הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
