Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

שיאים ונשיאים: מטרומן ועד טראמפ – איזה נשיא היה הטוב ביותר לוול סטריט?

מי עדיף לשוק המניות – נשיא רפובליקני או דמוקרט? לקראת הבחירות בארה"ב פורבס בחן בפרויקט מיוחד כיצד תפקדו השווקים תחת כל אחד מהנשיאים האמריקאים
סרגי קלבניקוב והלה טוריאלאי

השכל הישר אומר שממשל של הדמוקרטים הליברלים הוא בשורות רעות לכלכלה ולשוק המניות, בעוד שממשל רפובליקני שמרן מבחינה כלכלית הוא בשורות טובות. אבל, אם מסתכלים על נתונים שנאספו מאז סוף מלחמת העולם השנייה, מגיעים למסקנה שההנחה הרווחת הזו היא למעשה פייק ניוז.

“שוקי המניות אכן מתפקדים טוב יותר תחת הדמוקרטים מאשר תחת הרפובליקנים. זו עובדה ידועה, אבל זה לא מרמז על קשר של סיבה ותוצאה”, אומר ג’רמי סיגל, פרופסור לכלכלה בבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה. החל משנת 1952 ועד יוני 2020, התשואה השנתיות הממוצעת בשוק המניות הריאלי תחת הדמוקרטים היתה 10.6%, לעומת 4.8% תחת הרפובליקנים.

עם בחירות 2020, שיהיו בעוד פחות מחודש, המשקיעים מתחילים לתהות לגבי היתרונות והחסרונות שתביא עמה נשיאות ביידן או קדנציה נוספת של נשיאות טראמפ. מהפך דמוקרטי משמעותו כמעט בוודאות ביטול של ההפחתה המסיבית של מס החברות שהנהיג טראמפ (בשורות רעות לשוק המניות), אך גם תמריץ כלכלי נוסף (שהשוק ככל הנראה אוהב, למרות השלכות הגירעון) ויציבות בחזית הסחר מול סין (דבר חיובי במיוחד לשוווקים).

לדברי סיגל, מחבר קלאסיקת ההשקעות מ־1994 “Run Long The For Stocks”, האובססיה של וול סטריט לפוליטיקה אינה במקומה: “שווקים שוריים ושווקים דוביים באים והולכים, וזה קשור יותר למחזורי עסקים מאשר לנשיאים”. במובנים מסוימים יש בסביבה הנוכחית מאפיינים של האיום הקיומי שעמד בפני ג’ורג’ וו. בוש לאחר 2001 (תחליפו טרור במגפה), התסיסה האזרחית שהכתה את הממשלים של לינדן ג’ונסון וריצ’רד ניקסון ומלחמת הסחר של רונלד רייגן עם יפן בשנות השמונים.

במאמץ לבחון מקרוב את הקשר בין פעולותיו של נשיא לבין כיוון הבורסה, פורבס ניתח את ביצועי המניות החל בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן ועד ימינו. בעזרת נתונים של הלשכה הלאומית האמריקאית למחקר כלכלי (NBER), ציינו עבור כל נשיא גם את מספר הפעמים בהם נכנס המשק למיתון, ואת התקופות שבהן חלה התרחבות כלכלית במהלך כהונתו. במקרים מסוימים, כמו נשיאותו של ביל קלינטון, שכיהן בתפקיד באחת התקופות המרשימות ביותר של שגשוג כלכלי (ושוק שורי) לא תראו שמצויינת תקופת התרחבות כלכלית. הסיבה לכך היא כי האשראי משויך לנשיא שהיה בתפקידו בראשית ההתרחבות – במקרה הזה, ג’ורג’ בוש האב.

המנצח בקרב הנשיאים בתשואה המצטברת הטובה ביותר בשוק המניות הוא ביל קלינטון, עם כמעט 210%. הגרוע ביותר: ג’ורג’ וו. בוש, עם מינוס 40%.

אי הוודאות היתה הגורם המפריע ביותר לשווקים עד כה. בספטמבר 1955, למשל, המניות צללו ב־6.5% ביום אחד, שבו הנשיא דווייט אייזנהאואר לקה בהתקף לב פתאומי. כאשר נרצח קנדי בנובמבר 1963 הנפילה המיידית היתה של 3%. בשני המקרים המניות התאוששו מיד.

אם לא מתייחסים לעליות והמורדות בדרך, המשקיעים יכולים להתנחם בעובדה שבטווח הארוך, אסטרטגיה של “לקנות ולהחזיק” עובדת בצורה הטובה ביותר. השקעה של 1,000 דולר במדד של מניות אמריקאיות גדולות בינואר 1945, היתה מצטברת בתשואה כוללת שנתית של 11% להון של 2.3 מיליון דולר עד סוף 2019.

עם היציאה ממלחמת העולם השנייה, הייצור המלחמתי התמתן והאבטלה עלתה. כתוצאה מכך, טרומן התמודד עם מיתון ושוק דובי בשלב מוקדם של כהונתו. “היו כל כך הרבה אנשים שחזרו מהמלחמה ולא היו מספיק משרות זמינות – זה היה כמעט בלתי נמנע שנגיע למיתון”, אומר ג’יימס סטאק, נשיא InvesTech Researchו־Stack Financial Management. הכלכלה התאוששה בחזרה במהירות כשחזר האמון הצרכני והעסקי, אך טרומן התמודד אז עם מיתון נוסף (גם אם קטן) בשנת 1949, לאחר ה־Fair Deal – הרפורמות הכלכליות שהעלו את שכר המינימום וניסו להבטיח זכויות תעסוקה שוויוניות.

בעוד שהנשיא הפופולרי אייזנהאואר סייע בהשגת הפסקת נשק במלחמת קוריאה ופעל למתן את המתחים במלחמה הקרה, אמריקה עדיין חוותה חרדה במהלך כהונתו כחלק מטקטיקות ה־Red Scare, והחשש מריגול סובייטי. “הרבה אנשים אומרים כמה היו גדולות ולא מרגשות שנות אייזנהאואר, אבל אני חולק על כך”, אומר סם סטובל, אסטרטג השקעות ראשי ב־CFRA. “אמריקה היתה מפוחדת”, הוא מוסיף ומציין כי ברית המועצות רכשה את פצצת המימן בתקופה זו ואמריקאים התמודדו עם מקארתיזם. אייזנהאואר עמד בפני שלוש תקופות מיתון בשתי כהונותיו בתפקיד. תקופות המיתון של 1953 ו־1958 נקשרו בחלקן הגדול למדיניות מוניטרית מגבילה יותר של הבנק הפדרלי, ואילו מיתון נוסף החל ב־1960 – לאחר שהבנק הפדרלי הכפיל את הריבית מאז 1958.

הנשיא ג’ון פ. קנדי ​​נבחר אחרי מירוץ צמוד, כשהוא מתמודד תחת סיסמאות כמו “לגרום לאמריקה לזוז שוב” ו”זמן לגדולה”. הכלכלה עדיין זחלה והאבטלה נותרה גבוהה עם כ־6.8% מובטלים בעת כניסתו לתפקיד. השוק הדובי היחיד תחת כהונתו “היה תוצאה של קרב מחירים חסר תכלית של קנדי מול U.S Steel”, אומר סטובל. “בוול סטריט לא אהבו שהממשלה מכתיבה לחברה פרטית מה לעשות”. לקראת סיום כהונתו, קנדי השיק תכנית נועזת שכללה הפחתת מיסוי על הכנסה ומס חברות כדי לעודד צמיחה כלכלית, לפני שנרצח באופן טרגי ב־22 בנובמבר 1963.

הנשיא ג’ונסון הושבע על סיפונו של אייר פורס וואן לפני שטס חזרה לוושינגטון ביום ההתנקשות בקנדי, והנשיא הטקסני פעל במהירות להעביר את הפחתת המסים של קנדי ואת החקיקה לזכויות האזרח. בין עליית האינפלציה, שיעורי הריבית והתגברות התסיסה האזרחית הקשורה לתנועה לזכויות האזרח, שוק המניות הפך דובי בשנת 1966. מיתון נמנע לאחר שהבנק הפדרלי נבהל והפחית את הריבית. תקופה נוספת של שוק דובי התרחשה בשנת 1968, בדיוק כשמחאות מלחמת וייטנאם התחממו. “היתה בוול סטריט בעיית ספקולציות והערכות יתר, כפי שהיתה בסוף שנות התשעים”, אומר סטאק. למרות שג’ונסון לא התמודד במהלך כהונתו עם מיתון רשמי, “הוא בסופו של דבר יצר בעיות לממשל הבא בשל פילוסופיית ה”רובים וחמאה” שעודדה תשלום עבור מלחמת וייטנאם, והתוכניות הסוציאליות שהוביל”, אומר סטובל.

מדיניות מוניטרית הדוקה בסוף כהונתו של ג’ונסון הביאה למיתון קל בין השנים 1970־1969, לאחר שהנשיא ניקסון נכנס לתפקידו. כלכלת ארה”ב נכנסה לסטגפלציה – אינפלציה גבוהה, צמיחה כלכלית איטית ואבטלה גבוהה. בשנת 1970, שנה לפני שהוריד את ארה”ב לחלוטין מסטנדרט הזהב, ניקסון הורה בצו מיוחד על הקפאת שכר ומחירים במאמץ להילחם באינפלציה. “זה היה דבר מאוד לא רפובליקני לעשות. זמן קצר לאחר מכן זה התפוצץ והתפרק”, מציין סיגל. בשנת 1973, חרם הנפט הערבי הביא לזינוק במחירי הנפט, ושערוריית ווטרגייט סיכנה את נשיאותו של ניקסון. התרסקות שוק המניות הורידה את שווי ה־S&P 500 כמעט בחצי בין ינואר 1973 לאוקטובר 1974. זאת לצד אינפלציה דו ספרתית ומיתון בן 16 חודשים, שהחל בסתיו 1973.

הנשיא פורד הנהיג בשנתיים האחרונות של כהונתו השנייה של ניקסון, וירש רבות מהבעיות הכלכליות של קודמו. הסטגפלציה המשיכה לתקופת כהונתו של פורד, אך שוק המניות חזר לעלות בשנת 1975. “זו היתה כהונה מאוד קצרה ולא ראויה לציון מנקודת מבט היסטורית של משקיעים”, אומר סטאק.

מבחינת הכלכלה ושוק המניות, למושל לשעבר מג’ורג’יה לא היה קל במשרה. האינפלציה המשיכה להכות ובשנת 1979 הגיעה לרמה דו ספרתיות. “זו היתה תקופה מלחיצה מאוד עבור המשקיעים והבנק הפדרלי”, אומר סטאק ומוסיף כי 1980 היתה “השנה הכי פרועה בהיסטוריה המוניטרית”. מיתון החל בינואר, אך הסתיים ביולי 1980 לאחר שהבנק הפדרלי שינה כיוון והוריד מעט את הריבית. אולם שנה לאחר מכן אירע מיתון עמוק יותר, זמן קצר אחרי שיו”ר הפד פול וולקר “הניח את רגלו על הברקס והעלה דרמטית את הריבית”, אומר סטובל. כהונתו של קרטר סומנה גם על ידי משבר אנרגיה בעקבות המהפכה האיסלאמית בפברואר 1979, והובילה לכיבוש שגרירות ארה”ב בטהראן ולהחזקת בני הערובה עד תום נשיאותו של קרטר. האינפלציה השתוללה ומחירי הזהב זינקו לשיאים חדשים. בנובמבר 1980, השחקן לשעבר ומושל קליפורניה, רונלד רייגן, זכה בבחירות לנשיאות בניצחון מוחץ.

במהלך הקדנציה הראשונה של רייגן, ארה”ב נקלעה למיתון נוסף – אחד הארוכים בתקופה שלאחר המלחמה, אך הירידה היתה ארוכה כל כך עד שהיא “שברה את גב האינפלציה”, אומר סטאק. התרופה הקשה למלחמה באינפלציה היתה ריביות גבוהות יותר, שלבסוף הרימו את תשואת האג”ח של ארה”ב אל למעלה מ־16% באוגוסט 1981. המניות נפלו שנה לאחר מכן, וארה”ב יצאה מהמיתון בנובמבר 1982. כאשר הכלכלה חזרה לצמיחה, זו היתה “הפתעה גדולה בוול־סטריט ומחוצה לה שהאינפלציה לא הרימה את ראשה המכוער”, מוסיף סטאק. חלק גדול מהקרדיט מגיע ליו”ר הבנק הפדרלי וולקר, ששמר על מדיניות מוניטרית הדוקה באמצעות העלאת הריבית. “זו היתה תקופת ניצחון. הקומוניזם היה בירידה, וכולם ראו במערב את גיבור השוק החופשי”, אומר סיגל. “היתה תחושה חזקה של להיות בטופ”.

תחת הנשיא בוש, הנשיא ה־41 של ארה”ב, הכלכלה נפלה למיתון נוסף בשנת 1990, חודש לפני פלישת עיראק לכווית. מחירי הנפט הרקיעו שחקים וגרמו לשווקים ליפול. הבנק הפדרלי העלה שוב את הריבית כדי להתמודד עם אינפלציה, אומר סטאק. הכלכלה האטה לקראת סוף הקדנציה של בוש, במקביל להתפוצצות בחזית הנדל”ן מסחרי. זמן קצר לאחר מכן, גורו הקמפיין של ביל קלינטון, ג’יימס קרוויל, יטבע את האמרה: “זאת הכלכלה, טמבל”.

בזמן שקלינטון ניהל את הקמפיין שלו סביב ההבטחה להניע מחדש את הכלכלה, הוא “ירש תנאים כלכליים אידיאליים” לפריחה של שוק המניות בשנות התשעים, עם אינפלציה שצנחה לפחות מ־3%, אומר סטאק. קלינטון דחף העלאת מיסים דרך הקונגרס בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, והבנק הפדרלי העלה את הריבית על העתודות (federal fund rate) מ־3.25% בינואר 1994 ל־5% בפברואר 1995. הצמיחה הכלכלית התמתנה, והאינפלציה נותרה בשליטה. “העובדה ששמו מכסה על לחצי האינפלציה, אפשרה את תקופת הצמיחה הראשונה בהסיטוריה של וול סטריט שנמשכה עשור”, אומר סטאק (למרות שהפריחה הזו החלה באופן טכני תחת קודמו). הפריחה הטכנולוגית, כולל לידתן של חברות כמו אמזון וגוגל, עזרה לדחוף את שוק המניות לשיא, ויצרה בועה ענקית. יו”ר הבנק הפדרלי, אלן גרינשפן, הזהיר מפני “חיוניות לא רציונאלית בוול סטריט” בשנת 1996, כמה שנים לפני שבועת מניות האינטרנט התפוצצה, אך הבנק הפדרלי לא הגיב די מהר. הבועה והתמוטטותה של נאסד”ק בעקבותיה הובילה לשוק דובי בשנת 2000.

עם כניסתו של בוש הבן לבית הלבן, שוק המניות עדיין הסתחרר מהתפוצצות בועת הדוט־קום: “הוא לא יכול היה לעשות שום דבר כמו שצריך – מבחינת התזמון הגרוע וירושת הבועה של קלינטון”, אומר סטובל. “כהונת בוש תוחמה משני צדדיה בשווקים יורדים ובתקופות מיתון”. בסופו של דבר הכלכלה החלה להתאושש כאשר גרינשפן והבנק הפדרלי שוב העלו את הריבית בין השנים 2006־2004. אולם לקראת סוף הקדנציה השנייה של בוש, עם ריביות מעל 5%, הפד התחיל להפחית באופן דרמטי את הריבית, וסלל את הדרך לבועת דיור. “זה יצר את האווירה שהובילה למתן משכנתאות אזוטריות… שהפכו בסופו של דבר לסיבה למיתון הגדול”, מציין סטאק. בסוף כהונתו של בוש, כלכלת ארה”ב היתה בעומקו של משבר פיננסי שגרם למוסדות היסטוריים כמו Lehman Brothers להיעלם. “לא היה לנו נשיא גרוע יותר לכלכלה מאשר ג’ורג’ וו. בוש, לפחות לא מאז הובר”, אומר צ’ארלס לימידס, מנהל ההשקעות הראשי ב־ValueWorks.

עם כניסתו של הנשיא אובמה לתפקיד, ארה”ב היתה מוכנה לריבאונד אחרי המיתון הגדול. בסוף כהונתו של בוש, הריבית כבר הופחתה, הבנק הפדרלי העלה את מאזנו עם הזרמות כספיות אדירות למשק והקונגרס העביר תוכניות חילוץ גדולות. באמצע 2009 התאוששה ארה”ב מהמשבר הכלכלי ופינתה את הבמה לשוק השורי הארוך ביותר בהיסטוריה במהלך שמונה השנים שלאחר מכן. תקופת הצמיחה הארוכה תחת כהונתו של אובמה התאפיינה בזינוק בחדשנות הטכנולוגית, ברווחים ובהפחתת הריבית, אשר בתורם גרמו לשוק המניות להגיע לשיאים חדשים.

ארצות הברית היתה כבר שמונה שנים בתוך ההתאוששות הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה כשנבחר הנשיא טראמפ. השוק קפץ מיד לאחר שניצח בבחירות 2016, בתקווה שנשיא רפובליקני יפחית מיסים ויקל על הרגולציה העסקית. למרות טענותיו של טראמפ, “בשום פנים ואופן השוק לא הראה את הביצועים הטובים בהיסטוריה” בתקופת כהונתו, אומר סטבול. התפתחויות משמעותיות כמו מלחמת הסחר בין ארה”ב וסין ומגפת הקורונה “היו יותר ממה שהשוק יכול היה להתמודד איתו”. כשחלק גדול מהמדינה התמודד עם סגרים ועלייה במקרים של הנגיף, ארה”ב צנחה למיתון בפברואר 2020.
*הנתונים נכונים ל־8/7/2020