|
כאחת השרות הבולטות ביותר שהיו לנו בעשורים האחרונים, שורת הפרשיות והסערות התקשורתיות שעוררה מירי רגב, או אלו שניעורו סביבה אם תעדיפו, היא ארוכה ומתפתלת מעבר ליכולתו של הדף הזה להכיל. כאישה מוכשרת, אמביציוזית, מצליחה ומובילת דעת קהל, ניתן לאהוב ולהעריך את רגב די בקלות. מנגד, כמות הביקורת שהיא זוכה לה מוכיחה, שקל לא פחות גם לחוש כלפיה את ההפך המוחלט. כך או אחרת, אין ספק שלפחות הבולטוּת התקשורתית שהיא מקבלת, הושגה בזכות רבה.
הכתבה מופיעה בגיליון יולי של מגזין פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
הקו הברור שמובילה רגב בשיח הציבורי בישראל חוזר כחוט השני בכל אחת מהפרשיות שהזכרנו – ווליום גבוה, מילים חדות, טון תקיף ועיסוק בשסעים העמוקים ביותר של החברה הישראלית. כשזהו הקו, אין זה משנה אם מדובר בהקפאת התמיכה הכלכלית (או איום בה) לתאטראות הערביים אלמידאן ו־אלמינא לפני כשנה, בסערת הפלייליסט של גלגל"צ שהציתה הזמרת מאיה בוסקילה (שאליה נרתמה השרה רגב על אף שהתחנה כלל אינה נתונה תחת סמכויות משרדה), או בפרשה התורנית הטרייה בעקבות הפוסט הגזעני של מבקר הקולנוע של גלי צה"ל גידי אורשר. נראה כי אצל רגב בכל הנושאים הללו הקצב הוא המסר. לפעמים זה כל מה שצריך. ערכים משקפים בסופו של דבר את רוח התקופה, ורגב הבינה טוב יותר מכל פוליטיקאי אחר שכדי לשנות אותם, לעתים מספיק להגיד בקול רם דיו, שוב ושוב, שהם צריכים להשתנות.
אחת השרות הבולטות בשנים האחרונות. רגב | צילום: דוברות משרד התרבות והספורט
לרגב (51) תואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי ותואר שני במינהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון, מטעם הקריה האקדמית אונו. את שירותה הציבורי לא החלה בפוליטיקה, ומאחוריה 25 שנות שירות בצבא. את הקריירה שלה בחטיבת דובר צה"ל החלה כבר ב־1986, לאחר ששירתה שלוש שנים בתפקידי חניכה בגדנ"ע, ובשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף משנה ומונתה לסגנית דובר צה"ל. בין השנים 2004־2002 כיהנה כמנהלת מרכז ההסברה בלשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן חזרה אל הצבא לתפקיד הצנזורית הראשית. החל ב־2005 מילאה את תפקיד דוברת צה"ל, שבו שירתה במהלך מלחמת לבנון השנייה וההתנתקות. תפקודה כדוברת צה"ל היה שנוי במחלוקת, כשבין מבקריה (בדיעבד) היה גם מי שמינה אותה לתפקיד, הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ. לאחר פרישתה משורות צה"ל התמודדה רגב בבחירות לכנסת ה־18. היא נבחרה לכנסת זו מהמקום ה־27 ברשימת הליכוד, ומאז היא מטפסת בה כמטאור של ממש. אל הכנסת ה-20 היא כבר נבחרה מהמקום החמישי ברשימה, ועם האהדה שרוחשים לה חברי מרכז הליכוד, נראה שהיא לא מתכננת לעצור שם.
מעבר לנוכחות התקשורתית האדירה שעוטפת את שמה, רגב גם אמונה על שני תחומים בחיינו – תרבות וספורט. בין פועליה המשמעותיים עד כה ניתן להצביע על הרחבת התוכנית הלאומית למתקני ספורט, העברת חוק וינגייט, יוזמת "חודש הקריאה" ותוכניתה לשינוי אמות החלוקה של תקציבים למוסדות תרבות – תוכנית שאמורה לדידה לתקן עוול היסטורי כלפי הפריפריה. התוכנית אושרה רק לאחרונה על ידי בג"ץ, ואם תיושם – ייתכן שתהיה זו תרומתה המשמעותית הראשונה של רגב לתרבות הישראלית, חוץ מתרומתה הצנועה לתרבות הדיון שלנו כמובן.
לדירוג המלא של הנשים המשפיעות בישראל 2016
|
|
