ארגון הטרור טאליבן שולט כעת באפגניסטן בצל הנסיגה של הכוחות האמריקאים לאחר 20 שנה במדינה. בשעות הבוקר הגיעו כוחות הארגון לבירה קאבול כדי להיערך להעברת השלטון. איך הפך הארגון הפשטוני לשליטה הריבוני של אפגניסטאן, איך טיפח ארגון הטרור את האימפריה הכלכלית והצבאית שלו וכיצד הפך לאחד מארגוני הטרור העשירים ביותר בעולם?
כדי לענות על השאלות הללו, יש ללכת כמה שנים אחורה, לתחילת המגעים שניהלה ארה"ב עם נציגי הטאליבן לפני כשנתיים בנושא הנסיגה האמריקנית משטחי אפגניסטן. המגעים, שהחלו כבר בעידן הנשיא טראמפ, היו מתחילת הדרך בבחינת אינטרס אמריקאי מובהק.
הנשיא תכנן לסמן "וי" גדול ובוהק על אחת מהבטחות הבחירות החשובות שלו, רגע אחרי שהמירוץ לנשיאות 2020 החל. ההסכם, שרעיון הליבה שלו היה חלק מתכנית אסטרטגית שמטרתה לשים את "אמריקה תחילה", כלל נסיגה אמריקאית מלאה משטחי אפגניסטן וקץ למלחמה שנמשכה כשני עשורים.
הנסיגה אמנם הושלמה אחרי ימי שלטונו של טראמפ, שלא הצליח למנף את מימוש הבטחתו לניצחון במירוץ הקודם לנשיאות והפסיד לנשיא המכהן ג'ו ביידן, אך גם לכל אורך תקופת המשא ומתן, ארגון הטרור האלים לא הראה שום נכונות להתמתן. ההפך הוא הנכון – זמן קצר בלבד לפני שנחתם ההסכם הסופי, פוצץ הארגון רכב תופת במתחם מגורים של נציגים זרים בקאבול, אירוע שגבה את חייהם של 16 אנשים והוביל ל-119 פצועים.
למרות המחירים הכבדים, בוושינגטון המשיכו לחתור קדימה, גם בימים שאחרי ממשל טראמפ, מה שהסתמן כי ככל הנראה, לוושינגטון לא היה מינוף רב אל מול עוצמתו הגוברת של טאליבן מבחינה כלכלית, צבאית ופוליטית.
מתנהגים כבעלי הבית
ארגון הטרור הפשטוני נחשב לאלים במיוחד והוא אחראי לכמה ממתקפות הטרור הרצחניות ביותר שידע העולם בשנים האחרונות. במהלך העשורים האחרונים הוציא הארגון שלל התקפות קטלניות על סמלי השלטון האפגני וכוחות הצבא, שמטרתן העיקרית, כפי שהצהיר, היא ערעור יציבות המשטר במדינה והגברת תחושת הכאוס והדמורליזציה בקרב כוחות הביטחון המקומיים – בכך, מעידים מומחים רבים, נחל הארגון הרצחני הצלחה רבה.
לצד הפגנת השרירים הפוליטית, החל טאליבן להתחזק כלכלית. בדומה להתנהלות דאע"ש, הטליבאן החל לזכות ביותר משאבים ומקורות כלכליים המתורגמים לכסף גדול, ככל שהחל לתפוס שטחים נרחבים יותר וככל שאוכלוסייה רבה יותר נמצאת תחת שליטתו והשפעתו.
עיקר הכנסותיו של הטליבאן כיום, נובעות מייצר וסחר בסמים – אלו מסתכמות על פי ההערכות בכחצי מיליארד דולר בשנה. ניצול משאבי הטבע במחוזות הנתונים תחת שליטתו, עבור כרייה פיראטית של מחצבים כמו נחושת וברזל, משלשלים לקופתו עוד מאות מיליוני דולרים בשנה, כשעל פי דו״ח האו״ם אשר פורסם לאחרונה הסכתמו הכנסות אלו בכ-460 מיליון דולר. גביית דמי כופר בתמורה לשחרור בני ערובה וגביית מסים בשטחים בהם הוא שולט, מניבים לארגון הטרור עוד כ-160 מיליוני דולרים בשנה. בנוסף לאלו זוכה עדיין הארגון הפשטוני לתמיכה כספית מפקיסטן השכנה, ומהאכולוסייה הפשטונית שם, המונה נכון להיום כ-44 מיליון איש.
בדומה לדאע"ש, הטאליבן החל לזכות ביותר משאבים כלכליים ככל שהחל לתפוס שטחים נרחבים יותר וככל שאוכלוסייה רבה יותר נמצאת תחת שליטתו והשפעתו
הכיבושים הצבאיים הסוחפים אותם רשם ארגון הטאליבן בשבועות האחרונים הדהימו רבים – ועדיין, השתלטותו על המדינה כולה ונפילתה הבלתי נמנעת של הבירה קאבול, לא אמורים להפתיע אף אחד. עוד בשלהי 2015 הזהיר האו”ם מפני התעצמותו של הארגון והתריע, כי נוכחותו ואחיזתו במחוזות המדינה היא “החזקה ביותר מאז 2001”. כבר אז, הוסיף הארגון להתעצם ואחיזתו המדממת הלכה והתחזקה.
במשך השנים האחרונות יזם ארגון הטרור הפשטוני מתקפות קטלניות ויעילות נגד הממשלה האפגנית, כוחות הביטחון ואף כנגד האוכלוסייה עצמה, תוך השגת מטרתו העיקרית – ערעור יציבות השלטון המרכזי בקאבול והגברת תחושת הכאוס במדינה. התעצמותו הפוליטית והצבאית של הארגון נבעה מאחיזתו האיתנה בשטחי המדינה, שלאחר הסתלקותם של הכוחות האמריקאיים סללה את דרכו היישר אל ארמון הנשיאות.
נרקוס: אפגניסטן
טאליבן נמנה מבין ארגוני הטרור העשירים בעולם. בדומה לארגונים עוצמתיים אחרים – כמו חמאס בעזה, אנצאר-אללה בתימן או דעא״ש, שהחזיק בשיא כוחו ברבע משטחה של עירק ובשליש משטחה של סוריה – מייצר הארגון משאבים כלכליים אדירים בזכות אחיזתו בשטחים ובאוכלוסייה האזרחית הנמצאים תחת שליטתו. בדומה לחזבאללה למשל מפיק הארגון הג’יהאדיסטי את עיקר הונו מתעשיית הסמים המשגשגת, המייצרת עבורו מדי שנה זרם מזומנים אדיר של מאות מיליוני דולרים המנותבים ישירות לקופתו השמנה.
על פי דו״חות סוכנות האו״ם לנושא סמים ופשיעה (UNODC) הרשת הנרקוטית האדירה לייצור וסחר בסמים הפכה את אפגניסטן לבית הגידול ובית החרושת הגדול בעולם. רשת זו אחראית לאחד מעורקיה החשובים והעיקריים ביותר של תעשיית הסמים העולמית, המגלגלת מאות מיליארדי דולרים בשנה. בהיבט זה – כיצרנית ויצואנית האופיום הגדולה בעולם האחראית לייצור של כ־90% מההרואין העולמי – אפגניסטן היא גן עדן לברוני הסמים.
מעורבתו של טאליבן בעסקי הסמים במדינה היא סיפור חדש יחסית, שהחל לצבור תאוצה בעשור האחרון. מנהיגי הארגון גילו עם השנים את כדאיות העסק ואת פוטנציאל הרווח העצום הנתון בידיהם. על פי ההערכות של ה-UNODC, כלכלת האופיום באפגניסטאן, המעסיקה מיליוני בני אדם, מגלגלת בכל שנה בין 4.1 ל-6.6 מיליארד דולר בשנה, שווה ערך לכרבע עד שליש מהתוצר השנתי הכולל של המדינה.
על פי ההערכות גורמים בצוות המשימה המיוחד של האו״ם לאזור, משתמש הארגון בכל האמצעים הצבאיים העומדים לרשותו בכדי לתפעל את תעשיית הסמים בכל היבט, החל משינוע ולוגיסטיקה ועד כיבוש מעברים אסטרטגיים בין מחוז למחוז. לא אחת יזם הארגון מתקפות צבאיות מתוזמנות לכיבוש מעבר או כביש נידח – במה שנראה תחילה כמו פעולה חסרת ערך או תועלת צבאית או פוליטית אך התבררה לבסוף כמהלך הכרחי ומשתלם כלכלית בפריצת נתיב הסמים עבור הנעתו של האופיום היקר.
לחתוך הפסדים
מקורות המימון האדירים שבנה ארגון הטאליבן בתחכום רב במשך שנים, העניקו לו תמיכה רחבה ורשת ביטחון עצמאית וכמעט בלתי מוגבלת להגשמת חזונו הפוליטי המתממש לנגד עינינו בימים אלה – הפלת השלטון הנוכחי והשתלטות מחודשת על אפגניסטן כולה.
מתחילת המלחמה הארוכה בהיסטוריה של ארה”ב על אדמת “קוטלת האימפריות”, שילמו האמריקאים מחיר יקר בכסף ובדם. 2,400 חיילים נפלו ועוד כ־4,000 עובדי קבלן אזרחיים – במלחמה שעלותה הכוללת מתקרבת לסכום אסטרונומי של טריליון דולר. רק מלחמת העולם השנייה הייתה יקרה ממנה במונחים ריאליים. טראמפ, שראה את העולם דרך הפריזמה של איש עסקים, חתר בכל כוחו “לחתוך הפסדים” ואפגניסטן מבחינה זו היא בור שחור של הפסדים ללא תחתית.
המלחמה מול אפגניסטן הייתה המלחמה הארוכה בהיסטוריה של ארה"ב וגם היקרה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. טראמפ ראה את המצב דרך פריזמה של איש עסקים וידע מתי "לחתוך הפסדים"
ה״יציאה בכל מחיר״ שהשתלטה על השיח הפוליטי בארה״ב והאמונה ביישום תוכנית השליטה למרחוק (תוכנית ״מעבר לאופק״), דחקו באמריקאים לויתורים מרחיקי לכת עבור הטאליבן. ויתור על הדרישה הבסיסית לחדול מפעולות צבאיות נגד הממשל המקומי או מפעולות שיש בהן הפרה בוטה של זכויות אדם, כמו דיכוי נשים וילדות, הן רק דוגמות אחדות לכך.
במקום זאת, הסתפקו שם בהבטחה כללית כי ארגון הטרור החשוך לא יאפשר כל פעילות או חסות טרוריסטית משטחו אשר תכוון כלפי ארה”ב. אך בארגון הדת הקיצוני למדו להכיר היטב את האויב המערבי והריחו טוב מאוד את האובססיה ליישום תוכנית היציאה. שידור להיטות יתר להוצאות הכוחות מהשטח נקלטה היטב בקולטנים של מנהיגי הארגון. בכך, מעריכים מומחים, איבדו האמרקאים כל מינוף במשא ומתן מול הטאליבן ולמעשה סללו את דרכו חזרה לשליטה מחודשת על המדינה השסועה, 20 שנים אחרי.
