בבוקר ה-11 לספטמבר 2001, לארי סילברסטיין, איל נדל"ן מברוקלין, התארגן כדי לצאת לעבודה במרכז הסחר העולמי בניו- יורק. לפני שיצא לעבודה, אשתו קלרה הזכירה לו שיש לו פגישת רופא שתעכב אותו בדרכו לעבודה. בכך, הצילה את חייו.
"אם לא הדאגה היומיומית של קרלה לבריאות שלי, לא הייתי פה היום", מספר סילברסטיין בן ה-90 בראיון שהעניק לפורבס בתחילת החודש. רק שישה שבועות לפני אירוע הטרור הרצחני במגדלי התאומים, הוא מספר, הוא זכה במכרז לליסינג בן 99 שנה במגדלי התאומים עבור 3.2 מיליארד דולר, לאחר שניצח את רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי. באותה תקופה זו הייתה עסקת הנדל"ן הגדולה ביותר שנחתמה בארה"ב.
עשרה ימים לאחר האסון, שגבה את חייהם של כ-3,000 בני אדם, סילברסטיין כינס מסיבת עיתונאים והצהיר על כוונתו לבנות בשטח ההרוס בניינים חדשים.
הוא סירב להצעות שקיבל מראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, ולאחר מכן את הצעותיו של ראש העיר מייקל בלומברג, להפוך את האזור כולו לאתר הנצחה ענקי או להשמישו כשכונת מגורים. סילברסטיין החליט כי הדרך היחידה להתקדם לאחר הטרגדיה היא להקים אזור עסקי משגשג על גבי החורבות.
.
"אחרי האסון, היה ויכוח אמוציונלי מאד בנוגע למה צריך להיבנות בשטח של מרכז הסחר העולמי. זה סמל עבור ניו-יורק ועבור ארה"ב כולה. לכן הדיון היה סוער וקולני מאד בנושא הזה", מסביר סילברסטיין, "אבל היה דבר אחד שהיה ברור מאד – מרכז הסחר החדש צריך להיות גדול ומשגשג יותר משהיה בעבר", הוא מוסיף.
השריפות באזור האסון נמשכו 99 ימים לאחר פיגוע הטרור, ויותר משנה לאחר שהחל פינוי ההריסות מהמקום, רק בנובמבר 2003. עשרים שנה ו-20 מיליארד דולר מאוחר יותר, סכום שהגיע מהשקעות פרטיות וציבוריות, האזור החל להתעורר לחיים.
לסכום שהשקיע סילבסרטיין, 3.2 מיליארד דולר השווי ערך ל-4.9 מיליארד דולר היום, הצטרף סכום פיצויים בסך 4.6 מיליארד דולר אותם קיבל מחברות הביטוח. כשנה לאחר האסון, התרומות וההשקעות החלו לזרום והגיעו לסכום מצטבר הנאמד כאמור בכ-20 מיליארד דולר.
רשות הנמלים השקיעה 4 מיליארד דולר בשיקום האזור ולהקמת אנדרטה ומוזיאון הנצחה בשווי מיליארד דולר. 3 מיליארד דולר נוספים הושקעו כדי לבנות ולשקם את תשתית הרכבת התחתית במקום ואת הרחובות הסמוכים.
לדברי פרופ' לין סאגלין, פרופ' בפקולטה לעסקים באוניברסיטת קולומביה היוקרתית שכתבה ספר בעקבות אסון התאומים, עלויות השיקום הכוללות נאמדות בסכום של 26.2 מיליארד דולר, והספירה עדיין נמשכת. גם שני עשורים לאחר הטרגדיה הנוראית, האזור ממשיך בבנייה מסיבית ובשיקום באמצעות פרויקטים רבים וחדשים שמתוכננים באזור.
בשנת 2014 הוקם על ידי חברת דורסט מגדל שהפך לסמל חדש בקו הרקיע של ניו-יורק. כעת הבניין מאכלס כ-8,000 עובדים, רובם עובדים של הוצאת הענק קונדה נסט. "יש מי שטוען שלא היה צריך לבנות מגדלים באותו מקום בו היו בעבר מגדלי התאומים, בגלל הרגישות של האזור, בגלל ההרס והאובדן. אנשים ראו בזה מזל רע וחוסר כבוד. אני חושב שאחרי תקופה מסוימת של החלמה, אנשים הבינו שזו למעשה סגירת מעגל, האפשרות לראות את מרכז הסחר העולמי שוקק חיים ופעיל שוב. אנשים רואים כמה תועלת האזור הזה מביא לכלכלה ולתעשייה המקומית והעולמית, וכמה הוא תורם לשגשוג שלנו כמדינה", מסביר ג'ורדן ברוויץ', שכיהן כסמנכ"ל בתאגיד דורסט בעת סגירת העסקה.
בניינים נוספים שהוקמו באזור, כמו מגדל מספר 7 שבבעלותו המלאה של סילברסטיין, מכילים משרדים של חברות ענק נוספות כמו Uber, Spotify, Moet וחברת המשקאות Hennessy. אך לא כל האזור מושמש לצרכים משרדיים ועסקיים. כאמור, על שטח ההריסות הוקם מוזיאון ואתר הנצחה בו מבקרים כ-18 מיליון תיירים מידי שנה, מאז שנפתחו בשנת 2014. מרכזי הקניות האדירים בקרבת מקום מושכים אליהם תנועה רבה של תיירים ותושבים מקומיים ותורמים לשגשוג.
על פי נתונים של עיריית ניו-יורק, לפני התפרצות הקורונה, כ-250 אלף בני אדם הגיעו לאזור מידי יום, פי שלוש מכמות האנשים שהגיעה לאזור לפני האסון, שעמדה על כ- 70 אלף בני אדם ביום. "בסופו של דבר, החזון שלנו היה לייצר גרסה טובה יותר של העיר. החזון הזה התממש, מרכז הסחר העולמי כיום הוא מקום שוקק חיים ודינמי שמספק שירותים למאות אלפי אנשים", מסביר סילברסטיין.
"מרכז הסחר העולמי משקף יותר מכל את השינוי שעברה ארה"ב כחברה וכמדינה משנת 2001. זה מתבטא בכל מובן, גם במובן הכלכלי והעסקי. החברות שעובדות כיום במשרדים באזור שונות לחלוטין מתאגידי הענק שאכלסו את בנייני התאומים בעבר. חלקם אפילו נסגרו ונעלמו לחלוטין. כיום האזור מספק תמונה הרבה יותר מגוונת של הכלכלה העכשווית", מסבירה פרופ' סאגלין ומוסיפה, "ראינו התחלה של המגמות האלו גם לפני אירועי ה-11 בספטמבר, אבל כמות הכסף האדירה שהוזרמה לכאן האיצה את השינוי".
למרות שנדמה כי האזור כולו נמצא כעת בשגשוג וצמיחה, ההתאוששות מהאסון הנוראי עדיין ניכרת בו. "יש מי שבוחר במודע להתרחק מהאזור הזה, בגלל ההיסטוריה הקשה שלו. אני מאמין שבסופו של יום נראה יותר ויותר אנשים שבוחרים להגיע, להשקיע ולהשתקע כאן בגלל האיכות של המתקנים, של המשרדים, ובייחוד בגלל הצמיחה ההולכת וגדלה. העיר הזו תמיד מתאוששת", מסכם סילברסטיין.
