עולה על הפסים: הרכבת הקלה מגיעה לתל אביב – החידושים נשארו בחו"ל

לאחר ציפייה ארוכה, ייפתח מחר (יום ו') הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב. מחציתו ממסלול הקו עובר כ-30 מטרים מתחת לפני הקרקע, במנהרות ייעודיות, שמסייעות למעבר מהיר של המונים ללא הגודש והפקקים שמעל פני השטח.

עם זאת, גם בימים אלה בנויות הרכבות התחתיות המודרניות כמעט באותו העיצוב של הרכבות התחתיות הוותיקות מלפני למעלה מ-100 שנה. בעוד שהמהפכה הגדולה בתחום התחבורה תתרחש על פני השטח רק כשהמכוניות הרובוטיות ייכנסו לשימוש, יש עדיין הרבה מה לעשות כדי לשפר את התחבורה התת-קרקעית. הנה כמה חידושים שיהפכו תחבורה שכזו לחדשנית ויעילה.

כמו מעליות מודרניות

מעליות בנייני המשרדים המודרניים השתנו לטובה. הן כבר לא מוזמנות באמצעות כפתור, אלא באמצעות לוח אלקטרוני מיוחד עליו יש להקיש את הקומה הרצויה לפני העלייה, והוא מורה לנוסע להיכנס למעלית מסוימת. הפתרון מקבץ אנשים שונים שמתכוונים לעלות לאותן הקומות, והמעלית נוסעת עם כמה עצירות או בלי עצירות עד לקומה הרצויה. זה הרבה יותר יעיל, וגישה זו אפשרה לבניינים להזדקק לפחות מעליות כדי להתמודד עם העומס.

הרכבת התחתית יכולה לעבוד באותו האופן. הנוסעים יציינו באמצעות אפליקציה, או בדוכן רכישת הכרטיסים, לאיזו תחנה הם מתכוונים לנסוע – ואז יקבלו הכוונה לאיזה קרון להיכנס. הנוסעים נכנסים לקרון יחד עם אחרים שמעוניינים לנסוע אל אותה התחנה או חולפים על פני תחנה אחרת באותו מסלול. ככל שהנוסעים ירכשו את הכרטיס מראש, כך המערכת תוכל לתכנן ולקבץ נוסעים בצורה טובה יותר, ולמצוא קבוצות של אנשים הנוסעים לאותו היעד.

לא חייבים מסילות

כמעט בכל קו תחתי, הרכבת חוסמת את המסילה כשהיא עוצרת בתחנה. אם רוצים רכבות מהירות, צריך לתכנן קו שיכלול שתי מסילות באותו הכיוון, כדי לאפשר לרכבות האקספרס לעקוף את הרכבות המקומיות. אחת הדרכים לתקן את זה היא לעבור לקרונות הנוסעים על צמיגים במקום על מסילות.

בעבר זה היה קשה; אך האוטומציה של היום מאפשרת זאת. קרונות על גלגלים יכולים פשוט להחליף נתיב, ולעקוף את הקרון שעצר בתחנה. למרבה הצער, תכנוני רוב תחנות הרכבת הקיימות לא מאפשרות לעבור מנתיב לנתיב, אבל יש דרכים אחרות לתקן את זה.

הגודל כן קובע

את הקרונות הארוכים אפשר להחליף בקרונות בינוניים שעוברים בתדירות גבוהה, ולא להסתמך על רכבת ארוכה גדולה שחולפת כל 5-10 דקות. הקרונות הקטנים לא יעצרו בכל תחנה, רק בכאלה שיש נוסעים לאסוף או להוריד.

למרות האינטואיציה, כלי רכב בינוניים הם למעשה יעילים יותר מכלי רכב גדולים, שאומנם בשעות העומס יכולים להיות מלאים, אבל בשאר הזמן הם בזבזניים מאוד.

הרכבת תחתית – התחנה לא

עלות הקמת התחנות התת-קרקעיות יקרה יותר מאשר סלילת המנהרות. התחנות הן מבנים תת-קרקעיים ענקיים, בעומק של 10 קומות, שצריכים לאכלס מספר עצום של אנשים. המאמצים להוזיל את עלות המנהור עשויים לשנות את היחס הזה עוד יותר. הימנעות מתחנות חוסכת כמות עצומה של כסף.

כדי לגרום לזה לקרות, כאשר מתקרבים לתחנה, המנהרה מתחברת ל"רמפה" שעולה במהירות אל פני השטח, ושם עולים ויורדים הנוסעים.

הקרונות מאטים ככל שהם עולים, עד לעצירה מוחלטת בפסגה. באופן דומה, כשהם ממשיכים בנסיעה, הרמפה היורדת תחזיר להם את האנרגיה הזו. זוהי דרך יעילה בהרבה לאגירת אנרגיה בזמן עצירה מאשר בלימה רגילה של רכבות חשמליות.

על פני השטח הבנייה זולה יותר, וזה המקום שבו הנוסעים רוצים להיות. בתחנות רכבת תחתית רבות, הירידה עד לרציף יכולה להיות די ארוכה ומעורבת.