יש רגעים מזוקקים של הצלחה, רגעים של קתרזיס: אקזיט ענק, סבב גיוס גדול, מדליה אולימפית, מחקר שמתפרסם בכתב עת נחשב, וכן – גם כניסה לרשימה גלובלית ויוקרתית כמו כמו ה-30Under30 של פורבס. אבל איך מגיעים לשם? איך נראית הדרך להצלחה בעיני מי שניצב כיום בפסגה? ומה קורה אחרי? איך מתמודדים עם התהילה שמגיעה כמעט תמיד בעקבותיה, ואיך מתמודדים עם הכישלונות והאכזבות – אלה שכבר היו ואלה שעוד מחכים בדרך?
בשאלות האלה עוסקת סדרת הפודקאסטים של פורבס ישראל, 30Under30 Talks, שמפגישה את חברי הקהילה המבוקשת, היוקרתית והאקסקלוסיבית ביותר. כל פרק מפגיש צמד, אין בו מראיין ומרואיין, אין תסריט ואין שאלות מוכנות מראש. רק שיחה אחד על אחד, הכי כנה וספונטנית – על המסע האישי, על החלומות והכישלונות ועל כל מה שבא אחרי הפריצה הגדולה.
בפרק השישי נפגשים שני בוגרים שהגיעו כל אחד לפסגת תחומו: יבגני דיברוב, אחד היזמים הבולטים והמצליחים בתעשיית ההייטק הישראלית, שותף-מייסד ומנכ״ל חברת הסייבר Armis , שנבחר לרשימה ב-2018 והצמיח את החברה תוך שנים בודדות לשווי של מיליארדים ולעסקת מכירה לענקית תוכנה אמריקאית תמורת כמעט 8 מיליארד דולר – במה שנחשב עד היום לאחד האקזיטים הגדולים בתולדות המשק.
מן הצד השני פיטר פלצ’יק, הג’ודוקא עטור המדליות וההישגים, שעמד בראש המשלחת הישראלית לאולימפיאדה בפריז, בשיאה של מלחמה והביא מדליה מרגשת והמון רגעי נחת ואושר למיליוני ישראלים ויהודים בעולם. בפרק חושף פלצ׳יק באומץ איך היתה ההרגשה לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה לפני מאות מיליוני צופים ולעמוד תחת מכבש של שנאה ואיומי רצח, איך זה מרגיש לשאת על גבך ציפיות של אומה שלמה ומאמן אהוב אחד, שאיבד את בנו בחזית הלחימה, שבועות ספורים לפני כן – ואיך התחושה לחזור כגיבור ספורטיבי עם מדליית ארד היסטורית, שריגשה את כל המדינה.
הריקוד האחרון
פלצ’יק הגיע לפריז אחרי שנה קשה. ב-2023 זכה במדליה באליפות העולם בקטר והתמקם בין שלושת הטובים בעולם, ואז הגיע ה-7 באוקטובר, ובעקבותיו פציעה אחרי פציעה והפסד אחרי הפסד. לאולימפיאדה הגיע כשהוא מדורג 14 בעולם, מגרד את הקריטריון האולימפי, כשרבים מספידים את הקריירה שלו ומסמנים אותו כמי שעבר את השיא. ״חשבתי שיחסלו אותי, חשבתי ששם ייגמר האירוע״, הוא נזכר באיומים שקדמו לטקס הפתיחה, בו הוביל את המשלחת כשהוא נושא את דגל המדינה בראש. ״אבל במקביל הרגשתי שזה נותן לי המון רוח במפרשים ובעיקר דירבן אותי הסיפור של עומר סמדג'ה, הבן של המאמן שלי, אורן, שנפל בעזה חודש וחצי לפני כן״, הוא משתף בפרק. ״כשהגיע יום התחרות הרגשתי בלתי מנוצח, הרגשתי שאני בשליחות לאומית – וזה היה בסוף באמת הלאסט דאנס שלי. הקרב האחרון״.
כמו פלצ׳יק גם משפחתו של דיברוב עלתה לישראל מאוקראינה, עם אמו, סבו וסבתו, ״בלי נכסים, בלי כלום״, הוא מספר בשיחה. אמו, כלכלנית בהכשרתה, אם יחידנית, עבדה בקטיף תפוזים בפרדסים של רחובות וסבו, שעבד בברית המועצות בתעשיית הגז, עבד בהובלת בלוני גז – רק כדי לפרנס את בני המשפחה. ״זו הייתה המציאות״, הוא אומר ״וקיבלנו אותה. אף אחד במשפחה לא התלונן אף פעם. בחיים לא שמעתי המילה קשה לי. תמיד האמנתי שצריך לעשות, לא להתלונן, למה זה ככה ולמה לא אחרת. תהיה חלק, תעשה מה שצריך, תעבוד על זה. במדינת ישראל יש פלטפורמה מדהימה לייצר את הדור הבא״.
הדרך הקשה הובילה אותו לבסוף לפסגות הכי גבוהות ולהקמת סטארטאפ שתוך שנים ספורות הפך לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בהייטק הישראלי. אך חרף ההצלחה וההכרה הגדולה לה זכה בעקבותיה דיברוב מספר בשיחה בכנות כי הוא שומר עד היום את המיילים בהם קיבל ״לא״ מהמשקיעים וזוכר היטב את כל הודעות הדחייה, ״יש לי את כל המיילים האלה, המיילים של ה’לא’. אני יכול להגיד לך איזה יום, איזו שעה ואיפה הייתי כשקיבלתי אותם״, הוא מודה ומדגיש כי ״ זה הדרייב הכי טוב שמניע אותי היום. כסף זה לא דרייב עבורי״.
״קבוצה ייחודית של אנשים״
לקראת סיום הפרק השניים חוזרים למה שחיבר ביניהם מלכתחילה, בחירתם לרשימה עצמה והחברות הפעילה עד היום בקהילה הייחודית של בוגרי ה-30Under30. דיברוב, שנבחר ב-2018, מודה שבהתחלה ההתרגשות הייתה בעיקר מההישג. עם השנים הבין שהערך האמיתי מגיע אחר כך, מהמינוף של ההישג. ״זו קבוצה כל כך ייחודית של אנשים מכל כך הרבה תחומים״, הוא אומר. ״אני מסתכל בהייטק, ויש מייסדים מדהימים שהכירו במסגרת הזאת ואחר כך בנו יחד מיזמים גדולים. כל כך הרבה חיבורים שלא היו קורים אם לא הרשימה הזאת. זה הולך איתך המון זמן, והחיבורים האלה מייצרים ערך גם הרבה שנים אחרי״, מספר דיברוב.
גם פלצ'יק גילה את הכוח של המותג "30Under30", דווקא במקום שלא ציפה לו. ״בתור ספורטאי, זה נתן לי להיות חלק מנבחרת מאוד איכותית של אנשים״, הוא מספר. אחרי שנבחר ב-2020 הוא הוסיף את הטייטל ״בוגר 30Under30״ לתיאור הפרופיל שלו ברשתות, ובאחת ההרצאות שנתן בארה"ב גילה שדווקא זה, ולא המדליות, הדליקה את הקהל. ״אנשים התלהבו לא מהמדליות, אלא מזה שזה היה אצלי בפרופיל״, הוא צוחק ומעביר מסר חשוב לכל מי שנבחר לרשימה: ״תמנפו את זה, תעופו על זה ותחבקו את זה בשתי ידיים״.
הפרק המלא זמין בספוטיפיי וביוטיוב.
