ליל קיץ אחד ב־1970, שנים לפני שבן כהן חבר לג'רי גרינפילד כדי להשיק את אחת מיצרניות הגלידה המצליחות ביותר באמריקה, הוא עישן ג'וינט עם כמה חברים מתחת לסוכת מציל בחוף ג'ונס בלונג איילנד, ניו יורק. כהן הבחין באורות ניידת משטרה הנוסעת לעברם ואמר לחבר להיפטר מהמריחואנה. באותה תקופה בניו יורק, קנאביס היה לא חוקי בדיוק כמו הרואין, וסיגריה מגולגלת קטנה עלולה הייתה להכניס כל אחד לכלא.
"רוני, תבלע את הג'וינט!", זוכר כהן, כיום בן 72, שצעק לחברו. "השוטרים יצאו מהמכונית והאירו מסביב עם הפנסים שלהם, ובוודאי שרוני לא אכל אותו – הם מצאו אותו ועצרו אותנו".
בתחנת המשטרה, שני בוגרי התיכון עברו חיפוש, והמצב לא נראה טוב עבור זוג הסטלנים ארוכי השיער. "בסופו של דבר, היינו שני בחורים לבנים מבית טוב, וקיבלנו דוח על זריקת בדל סיגריה דלוק על החוף", אומר כהן, במשרדו הביתי ממש מחוץ לברלינגטון, ורמונט.
ההיתקלות עם השוטרים הייתה יכולה לשנות את מהלך חייו של כהן – ושל שוחרי גלידות מסביב לעולם. במקום ללכת לכלא, הוא נרשם לקולג', נשר, עבד כנהג מונית בניו יורק וניסה את כוחו בקדרות לפני שהקים את מותג הגלידה בן אנד ג'ריס ב־1978 עם חבר ילדותו, ג'רי גרינפילד, מתוך חלל של תחנת דלק נטושה בברלינגטון. עד שנת 2000, לאחר שבן אנד ג'ריס נרכשה על ידי Unilever תמורת 326 מיליון דולר, הספיק כהן לשלשל לכיסו כ־40 מיליון דולר.
אך לא משנה כמה שנים עברו – או כמה גלידות נאכלו – כהן לא מסוגל להניח לתחושה שאם הוא היה אפרו־אמריקני, הלילה ההוא ב־1970 היה מסתיים אחרת לגמרי. ויש לו סיבה טובה להאמין שצבע עורו העניק לו כרטיס יציאה מהכלא חינם: לאנשים שחורים יש סיכוי גבוה כמעט פי ארבעה להיעצר בגין החזקת מריחואנה מאשר אנשים לבנים, למרות שיעורי שימוש דומים, לפי דוח של ACLU (האיגוד האמריקני לחירויות אזרחיות).
למרות ש־38 מדינות בארה"ב אישרו לגליזציה של מריחואנה רפואית, 22 מדינות נוספות מאפשרות מכירה למבוגרים, ותעשיית הקנאביס הניבה מכירות בשווי 26 מיליארד דולר בשנה שעברה – ישנו בכל זאת סיכוי גבוה יותר לאפרו־אמריקנים להיעצר בגין החזקה מאשר אנשים לבנים בכל מדינה שאישרה לגליזציה או אי־הפללה.
וכאשר 2% בלבד מעסקי הקנאביס נמצאים בבעלות אפרו־אמריקנית, כהן הרגיש צורך לנסות ולתקן את נזקי הגזענות של מערכת המשפט האמריקנית ולעזור ליזמים שחורים להשתלב בתעשייה.
לאחרונה, המיזם החדש ביותר של כהן, Ben’s Best Blnz (או B3), השיק לראשונה קנאביס וג'וינטים מגולגלים מראש בבתי מרקחת ברחבי ורמונט. בעוד שבן אנד ג'ריס תרמה כ־8% מרווחיה לפני מס למטרות זכויות אדם, צדק סביבתי וחברתי, Ben’s Best Blnz (מבוטא ”blends", תערובות בעברית) הוקמה כארגון ללא מטרות רווח ותתרום 100% מרווחיה לארגונים שיעזרו במימון חברות קנאביס בבעלות אפרו־אמריקנים וסיוע בשחרור אנשים מהכלא בהאשמות הקשורות לקנאביס.
ליהנות מהתהליך
לפני כשלוש שנים, במהלך טיול קיאקים, ישב כהן סביב מדורה על אי באגם שמפליין עם חבר, עישן ג'וינט והתלונן על כך שהקנאביס חזק מדי בימים אלה. "התחלנו להתבדח על כך שנקים מותג מריחואנה חדש", הוא אומר. "והרעיון פשוט המשיך להתגלגל לי בראש ולא יכולתי להיפטר ממנו. אז החלטתי להקים את העסק".
כשכהן ערך את המחקר שלו, הוא הבין שלקנאביס שנמכר היום בבתי מרקחת יש תכולת THC הרבה יותר גבוהה מאשר בעבר. לחומר טיפוסי שנמכר כעת יש בין 20% ל־30% THC, בהשוואה למריחואנה בשנות ה־70, כאשר אז הכילה בין 4% עד 8%. כהן גם הבין שעקביות היא בעיה גדולה בשוק הקנאביס. זן של ניצן שגדל בקליפורניה ישפיע על אדם אחרת מאשר אותו זן שגדל בניו ג'רזי או אוקלהומה.
השיחה הראשונה של כהן הייתה לכריס וולש, יזם קנאביס מורמונט. כהן הסביר לו שהוא מעוניין ליצור מריחואנה עם חמישה אפקטים שונים – ממוקד, אנרגטי, ישנוני, אופורי ונינוח – והשניים יצאו למסע של שנה וחצי ובדקו זנים שונים עם רמות שונות של טרפנים ו־THC.
למרות ש־B3 אולי לא הקנאביס החזק ביותר בשוק, כהן מנסה לגשר על הפער בין האופן שבו אנשים נהנים מאלכוהול לבין האופן שבו שהם מתמסטלים מג'וינט. "אני חושב שזה נחמד ליהנות מהעישון", אומר כהן. "אני מבין אנשים שרוצים להגיע ל'סטלה' הכי מהר שהם יכולים – הייתי בחור צעיר פעם, נהגתי לשתות כמויות אדירות של אלכוהול – אבל כשאנחנו מתבגרים, אנחנו נוטים ללגום יין או בירה, להאט את התהליך וליהנות ממנו".
ילדי פרחים ממשפחה יהודית
כהן, יליד ברוקלין, גדל במריק, לונג איילנד ומתבדח על כך שהוא נכשל בדרכו לפסגה. לאחר שנשר מהלימודים בקולג', ב־1973 הוא נסע בטרמפ לאוהיו כדי לגור עם חברו גרינפילד, שלמד באוניברסיטת אוברלין, שם ישן על הרצפה ועישן מריחואנה עד שהשניים עברו יחד לניו יורק. כהן ניסה את ידו בקרמיקה, אבל אף אחד לא רצה לקנות את יצירותיו. גרינפילד ניסה להתקבל לבית ספר לרפואה, אך הוא נדחה. לבסוף, צמד ילדי הפרחים ממשפחות יהודיות החליטו להקים מיזם חדש.
לאחר שהבינו שהציוד להכנת בייגלים יקר מדי, החליטו בן וג'רי להכין גלידה ביתית. בשנת 1978, זוג החברים החל לייצר גלידות עמוסות במרכיבים שונים – בעיקר בגלל שלכהן אין חוש ריח והוא טועם מזון דרך המרקם. אבל זה גרם להם להתבלט מול הענקית Häagen-Dazs, הידועה בגלידה החלקה שלה.
הם בחרו בברלינגטון, ורמונט מכיוון שבעיירת הקולג'ים לא היו חנויות גלידה ועד מהרה שכרו תחנת דלק נטושה. כהן תיקן את הגג עם ליטוגרפיות אלומיניום שרכשו מהעיתון המקומי, והקיץ הראשון שלהם עבר יפה. המותג התפרסם בזכות הטעמים עם השמות המתחכמים – והידידותיים למעשני מריחואנה לכאורה – כולל Cherry Garcia, הומאז' לגיטריסט להקת ה־Grateful Dead המנוח ג'רי גרסיה, או Half-Baked ("חצי מסטול" בתרגום חופשי) לאחר מכירות יפות לחנויות מכולת, החברה הפכה לציבורית בשנת 1984.
כיום, 23 שנים אחרי המכירה, כהן מתגורר 30 דקות מחוץ לברלינגטון בבית ששימש בעבר מחנה קיץ. ההחלטה שלו לא למשוך משכורת או רווחים מהחברה החדשה נבעה משני גורמים: "אני לא צריך יותר כסף", הוא אומר. "אבל אני יזם ומה שמניע אותי זה צדק. אני מאוד מונע מהרעיון לנסות ליצור עולם צודק יותר. ומדובר בשילוב יפה של שימוש בחומר שיצר את כל הדיכוי הזה עבור מיעוטים כדי ליצור, בתקווה, שגשוג ועושר עבור אפרו־אמריקנים".
"קפיטליזם מודע"
"מה שבן עושה עולה בקנה אחד עם מה שהוא תמיד עשה", אומרת ג'ס הורטון, מייסדת חברת הקנאביס LOWD שבסיסה בפורטלנד, אורגון. "הוא מגיע לעסק הזה מנקודת מבט אחרת – ממקום של קפיטליזם מודע. המטרה שלו ללא ספק היא ליצור עושר דורי בקהילות שהושפעו בצורה לא פרופורציונלית מאיסור הקנאביס".
יושב במשרד שלו, מעוטר במזכרות של בן אנד ג'ריס ותמונה שלו עם ג'רי גרסיה, ביום אביב בוורמונט, נשאל כהן אם יש דרך ישירה מגלידה לקנאביס.
"יש קשר", הוא אומר ומחייך. "אחרי שאנשים עישנו איזה ג'וינט, נפתח להם החשק לגלידה. אם באמת הייתי חושב על זה כמו שצריך, היינו יוצאים קודם עם הקנאביס, יוצרים את הביקוש ואז מוציאים את הגלידה”.
ההסתבכות של בן אנד ג'ריס בישראל
ביולי 2021 התחוללה מיני סערה בישראל, לאחר שחברת בן אנד ג'ריס הודיעה על כוונתה לסיים את קשריה עם הזכיין הישראלי, "AQP – מוצרי איכות אמריקאים בע"מ". ההודעה באה לאחר שהזכיין בישראל אבי זינגר סירב להיענות לדרישתה להפסיק את מכירת מוצרי החברה ביהודה ושומרון.
הודעת החברה העולמית על הפסקת המכירות ב"שטחים הפלסטיניים הכבושים" גררה חרם נגדי בישראל, וניתוק מסחרי מצד מדינת ניו יורק עם חברת האם יוניליוור. בנוסף, קרן הפנסיה של מדינת ניו יורק, הצטרפה לכמה קרנות של מדינות בארה"ב שבהן אסור להשתתף בחרם על ישראל – והודיעה כי תמכור את החזקותיה ביוניליוור.
במאמר תגובה שפורסם בניו יורק טיימס, תחת הכותרת "אנחנו בן וג'רי. אנשים של גלידה, אנשים של עקרונות", הבהירו המייסדים בן כהן וג'רי גרינפילד, כי הם "אוהבים את ישראל, והטלת ספק במדיניות זו לא אנטישמיות". בנוסף, הם כתבו כי על אף שאינם ממלאים תפקיד ביצועי בחברה שייסדו ב־1978, "אנחנו גאים בהחלטה ומאמינים כי הבחירה בה היא בחירה בצד הנכון של ההיסטוריה. בעינינו, להפסיק את מכירת הגלידה בהתנחלויות היא אחת ההחלטות החשובות שהחברה קיבלה ב־43 שנות קיומה".
במרץ 2022 הגיש זינגר תביעה נגד יוניליוור בגין סיום יחסיהם העסקיים שלא כדין. בפשרה בין הצדדים, הובטח לזינגר להמשיך לייצר את הגלידה כפי שעשה ב־35 השנים האחרונות ללא הגבלת זמן או מגבלת מכירה – בתנאי שהאריזות יוחלפו לכאלה שהכיתוב בהן יהיה בעברית ובערבית – ולא באנגלית, ותמונתם של מייסדי החברה, בן כהן וג'רי גרינפילד, תוסר מהאריזה בישראל.
בתגובה לפשרה, חברת בן אנד ג'ריס תבעה את חברת האם שלה, יוניליוור – אך הפסידה בתביעה, והזכיין המקומי ממשיך למכור את מוצרי הגלידה בכל רחבי המדינה, כולל ביהודה ושומרון.
