קשה שלא להתמצא בימים אלה במספרים שמאחורי הקורונה. חדשות לבקרים אנו עדים למספר המאומתים, המתים והמאושפזים בעקבות המגפה, אך נדמה שהזרקור לא מופנה לעבר השלכותיה בתחום לא פחות חשוב – בריאות הנפש.
מחקרים שנעשו בעולם בעקבות התפרצות הקורונה ומגפות אחרות מראים שאנשים מפתחים פחד מלחלות ולמות, אחרים מתארים תחושות של חוסר אונים, יש המפחדים להיכלל בסטיגמה השמורה לאלה שנדבקו בנגיף ורבים מפתחים תסמיני דיכאון, חרדה ופוסט טראומה.
"היבט נוסף, הוא עידן חוסר הוודאות שאנו עוברים לחיות בו. למעשה אנחנו תמיד חיים באי ודאות, אבל מדחיקים את זה", אומר ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאות הפסיכיאטריות בבית החולים איכילוב. "בשנתיים האחרונות הגיעה מגפה שמשנה סדרי עולם ומכניסה רכיב מטורף של אי ודאות לחיים שלנו: מצד אחד רכיב המחלה – מהי המחלה הזאת, האם נחלה בה, ואם נחלה בה, איך זה יתבטא אצלנו, האם ילדינו או הורינו יחלו, ומה יקרה להם? מן הצד השני, ואפילו הרבה יותר מהמחלה עצמה, ודאויות שהיו מאוד ברורות לנו פשוט נלקחו מאיתנו: היכולת לפגוש אנשים, לצאת לטייל, לטוס לחו"ל, לשלוח את הילדים לבית הספר – כל החיים שלנו הפכו לסימן שאלה אחד גדול".
ד"ר הדר שלו, מנהל המערך הפסיכיאטרי וראש המרפאה הנוירו־פסיכיאטרית במרכז הרפואי סורוקה, אומר שכבר במחצית השנה שעברה היה ניתן לראות את ההחמרה המובהקת במצב הנפשי באוכלוסייה. "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יצאה בהודעה לתקשורת במאי 2020 וכבר אז דיווחה ש־22.5% מבני 21 ומעלה דיווחו שמצבם הנפשי החמיר במהלך משבר הקורונה, ורבע מההורים דיווחו שמצבם הנפשי של ילדיהם החמיר.
בנוסף, דיווחה הלשכה, שלמעלה מ־34% מהאוכלוסייה מדווחים על לחץ וחרדה, 16% דיווחו על תחושות דיכאון. כלומר, כבר אז היו דיווחים על ערכים מאוד גבוהים. גם גופים שנותנים מענה לאוכלוסייה במצוקה, כמו עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), דיווחו על עלייה של למעלה מ־30% בפניות אליהם. יחד עם זאת, הגיעו אלינו מקרים נוספים שהחמירו עקב נזקי הקורונה העקיפים: היתה עלייה משמעותית בפניות מקרי אלימות במשפחה, אבטלה, פיטורים ומצב כלכלי קשה. כמובן, הפניות האלה עדיין ממשיכות".
המגמות הללו משתקפות גם בנתונים שמספק המרכז לבריאות הנפש גהה, מקבוצת הכללית. שם מספרים על עלייה של 12% בכלל הפניות אליהם בהשוואה לתקופה שלפני המגפה, ומרפאות החוץ במרכז חוו עלייה דרמטית ברמת הפונים – 40% בתוך שנה וחצי. אם משווים את החודשים ינואר עד יוני בכל שנה, עולה כי ב־2019 פנו למרכז 400 חולים חדשים, באותה תקופה בשנת 2020 (פרוץ המגפה) – 500 חולים חדשים, ובחצי הראשון של שנת 2021 נרשמו במחשבי המרכז הרפואי 900 חולים חדשים.
המצב מחמיר יותר בקרב מי שסבלו בעבר מבעיות פסיכיאטריות, או שבעיצומה של המגפה נזקקו לטיפול נפשי. "בתחילת הגלים הראשון והשני אנשים נמנעו מלהגיע לבתי החולים ולהתאשפז, בשל החשש מקורונה. כך גם בתחום בריאות הנפש, אנשים נמנעו להגיע לטיפול רפואי, וראינו שהמקרים שכן הגיעו אלינו, אחרי הגלים, היו מקרים חמורים יותר", מספר פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה. "אצלנו, היכן שקיימות גם מחלקות סגורות, החמיר מצבם הנפשי של מי שמאושפז בהן משום שבמשך תקופה ממושכת לא הוצאנו אותם לחופשות מחשש להידבקות.
"בכל הגלובוס יש יותר דיכאון וחרדה בקרב האוכלוסייה הכללית, אבל מצבם של חולים פסיכיאטריים הפך גרוע יותר. ראינו את זה בהוצאות על תרופות שזינקו בפתאומיות. חולים כרוניים היו זקוקים למינונים גבוהים יותר כי מצבם החמיר", מוסיף פרופ' זלצמן ותומך את דבריו בממצאי מחקרים על פיהם חולים פסיכיאטריים שנדבקו בקורונה מתמודדים עם סטיגמה כפולה: זו של מחלת הנפש וזו של קורונה, עובדה המגבירה את המצוקה הנפשית.
הכתבה המלאה התפרסמה במהדורת 2021 של גיליון הרופאים הטובים בישראל
