בבוקר ה־10 ביולי בשנת 1893, היה על דניאל הייל וויליאמס לקבל החלטה קשה. ג'יימס קורניש, גבר שחור בן 24 שנדקר בקטטה בלילה הקודם, נאבק כדי לנשום ומצבו הידרדר במהירות. ד"ר דן, כפי שנקרא על ידי עמיתים ומטופלים, חשד כי הסכין פילחה את ליבו של הצעיר.
שני דברים עמדו לטובתו של קורניש: ראשית, הוא טופל בבית החולים Chicago’s Provident, שאותו הקים וויליאמס שנתיים קודם לכן כדי לטפל בחולים שחורים. שנית, הוא היה בידיו של כירורג מחונן. ד"ר דן החליט לעשות דבר שאף כירורג אחר לא ניסה לפניו במצב חירום: הוא חתך את חזהו של קורניש בכדי לתקן את קרום הלב המנוקב באמצעות מעי כבש. התוצאה היתה אחד מניתוחי הלב הפתוח הראשונים המוצלחים בעולם. קורניש התאושש והמשיך לחיות עוד עשרות שנים.
זה היה הישג יוצא דופן. בעידן שלפני האנטיביוטיקה, עירויי דם והרדמה יעילה, רוב המומחים הרפואיים האמינו כי ניתוח לב יהיה כמעט תמיד קטלני. וויליאמס הוכיח כי הם טועים. והוא ביצע את הניתוח פורץ הדרך בבית חולים קטן עם 12 מיטות, המשרת את אחת השכונות העניות ביותר בשיקגו. "ד"ר וויליאמס מבצע הישג מדהים", הכריז עיתון מקומי וכינה את ההליך "עדין כמו שהוא נועז".
לעומק השפעתו של וויליאמס לא היתה כל עדות בהכנסתו. הוא אומנם התפרנס טוב. בשיא הקריירה שלו הרוויח כ־10,000 דולר בשנה, שווה ערך ל־320 אלף דולר כיום. אך הוא הרוויח פחות מחבריו הרופאים בבתי החולים ללבנים. ומכיוון שהוא בחר לטפל באנשים שחורים עניים, הוא הרוויח פחות ממה שהיה יכול. כפי שאמר פעם לחבר, "אני לא יכול לגבות מהאנשים האלה עמלות גבוהות".
כוכב הקהילה
וויליאמס, שנולד למשפחה של בעלי עסקים קטנים ומטיפים בהולידייסבורג שבפנסילבניה בשנת 1856, היה ממוצא משולב – שחור, אינדיאני ואירופאי. הוא היה הילד החמישי מתוך שבעה במשפחה ונשר מבית הספר כדי להיות שוליה לסנדלר בגיל 12, שנה לאחר שאביו נפטר משחפת. בהמשך עבד על סירות ובתזמורת, לפני שפתח מספרה באדגרטון שבוויסקונסין בגיל 17.
בזמן שעבד במשרה חלקית במספרה אחרת, הוא גזז את זקנו של הנרי פאלמר, מנתח בולט שלקח את הצעיר להיות שולייתו. וויליאמס המשיך לתואר רפואי במכללה לרפואה בשיקגו, שהפכה מאוחר יותר לחלק מאוניברסיטת נורת'ווסטרן.
למרות התואר הרפואי היוקרתי שלו, וויליאמס גילה כי נשללה ממנו אפשרות לעבוד בכל בתי החולים באזור שיקגו בשל גזעו. זה היה אופייני לתקופה לדברי תומאס וורד, היסטוריון ועוזר דיקן במכללת פרמינגדייל בניו יורק. "הגישה לבית החולים היתה נושא משמעותי עבור רופאים שחורים", אומר וורד. "מרבית בתי החולים לא אפשרו את העסקתם של רופאים שחורים, גם אם אפשרו כניסה לחולים שחורים".
למרות שוויליאמס פתח מרפאה פרטית מוצלחת, הרופא הצעיר התקשה לבצע ניתוחים במטופלים בבתיהם. מה שוויליאמס היה זקוק לו – מה שהציבור היה זקוק לו – היה בית חולים בבעלות רופאים שחורים, שבו כל רופא יכול היה לטפל בחולים מכל גזע.
בערך באותו זמן שבו וויליאמס חשב על הצורך הזה, חברו ביקש טובה. לואי ריינולדס, כומר פופולרי בשיקגו, הגיע לוויליאמס לאחר שאחותו, אמה, סורבה לכל תוכניות ההכשרה לאחיות בשיקגו משום שהיתה שחורה. הכומר ריינולדס שאל את וויליאמס אם הוא יכול לעזור לאמה להיכנס לתכנית אימונים – אבל וויליאמס הציע רעיון אחר. "נעשה משהו טוב יותר", אמר וויליאמס על פי הסופרת הלן באקלר שכתבה את הביוגרפיה שלו בשנת 1954. "נפתח בית חולים משלנו ונכשיר מאות אחיות!".
החלום הזה הפך לקריאת התלכדות עבור רבים בקהילה השחורה של שיקגו. בהשראת הרעיון ליצור בית חולים שבו יטופלו חולים שחורים בכבוד ובאותה צורה כחולים לבנים – ושם יוכלו רופאים ואחיות שחורים להתאמן ולעבוד – התרומות החלו לזרום. רובן היו צנועות – חמישה דולר כאן, עשרה דולר שם. אחד התורמים הבולטים יותר היה פרדריק דאגלס. הסופר ופעיל זכויות האדם תרם 50 דולר, ההכנסות המלאות מאחת ההרצאות שלו. ב־4 במאי 1891, בית החוליםProvident פתח את שעריו.
"זה היה ממש הכוכב הנוצץ של הקהילה השחורה", אומרת מיטי המילטון, יו"ר הדירקטוריון של Provident Foundation. "זה היה מקום שבו אנשים הרגישו שמטפלים בהם, אנשים הרגישו מובנים". בעיני המילטון, וויליאמס לא היה רק מנתח מעולה, אלא גם יזם רפואה.
בית חולים לכל עיר
בית החולים Provident זכה במהרה למוניטין של אחד מבתי החולים הטובים במדינה. אך על אף שהיה בבעלות רופא שחור, פעל בקהילה שחורה והיו בו בעיקר חולים שחורים, וויליאמס לא ראה ב־ Providentבית חולים לשחורים. "וויליאמס ראה בו בית חולים בין־גזעי", אומרת ונסה נורת'ינגטון גמבל, פרופסורית למדעי הרוח באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
ויחד עם עלייתו של בית החולים Provident, כך גם עלה וויליאמס לגדולה. לאחר פריצת הדרך שלו בניתוחי לב בשנת 1893, הוא כבר היה מוכר יותר מבית החולים עצמו. וויליאמס, שהוזמן לעבוד ולהעביר הרצאות בכל רחבי ארה"ב, במיוחד בדרום, השתמש בפלטפורמה הזו כדי לדון ברשת בתי חולים בין־גזעית. וויליאמס חש כיProvident צריך להיות הראשון מבין שורת בתי חולים בבעלות שחורה. הוא טען שכל עיר בדרום שיש בה לפחות 10,000 תושבים שחורים צריכה להיות בעלת בית חולים והכשרה משלה. הוא ציטט את חברו והפטרון שלו פרדריק דאגלס: "הדרך היחידה שבה אתה יכול להצליח היא לעקוף את המכשולים בדרכך".
"הגישה לבית החולים היתה נושא משמעותי עבור רופאים שחורים. מרבית בתי החולים לא אפשרו את העסקתם, גם אם אפשרו כניסה לחולים שחורים"
תומס וורד, היסטוריון
אך במקביל לכך שוויליאמס פעל לפתיחת בתי חולים שחורים נוספים, כוח אחר פעל נגדו. בשנת 1910 אברהם פלקסנר, מחנך שנשכר על ידי Carnegie Foundation לחקור את מצב החינוך לרפואה בארה"ב ובקנדה, פרסם דו"ח על מצב בתי הספר האמריקאיים לרפואה. פלקסנר, שלא היה בעל הכשרה רפואית, כתב בדו"ח שלו כי מרבית בתי הספר לרפואה מנוהלים בצורה גרועה, מתקנים במימון מצומצם שהוקמו בכדי להרוויח במקום להכשיר כראוי רופאים עתידיים.
בעוד שהדו"ח של פלקסנר הוביל לסגירת בתי ספר רבים לרפואה, בתי ספר שחורים לרפואה נפגעו בצורה הקשה במיוחד. ממספר שיא של 14 בתי ספר בסוף המאה ה־19, רק שניים שרדו את הביקורת החריפה: מכללת הרפואה Meharry Medical שבנאשוויל ובית החולים Freedman, הידוע כיום בשם Howard University Hospital הנמצא בוושינגטון הבירה.
יחד עם היותם בתי הספר היחידים שנותרו להכשרת רופאים שחורים, לשניהם היה משהו משותף אחר: וויליאמס כמנתח וכמורה. בתור המנתח הראשי ב־ Freedmanהוא אימץ בשנת 1894 שיטות שהפחיתו את אחוז התמותה בבית החולים מ־10% ל־1.5%. וויליאמס גם ביקר לעתים קרובות ב־ Meharryכדי לבצע ניתוחים ולעבוד במרפאות בחינם.
וויליאמס היה מודע במיוחד להשפעה שיכולה להיות לו על חוקי ג'ים קרואו (שורת חוקים במדינות הדרום שאפשרו הפרדה גזעית לאחר מלחמת האזרחים). כפי שמציין גרטשן לונג, פרופסור לתרבות אמריקאית ממכללת Williams College, "למרות שהוא לא היה דרומי הוא עבד די קשה כדי לשפר הזדמנויות עבור רופאים שחורים בדרום".
שווה בין שווים
הדחיפה של וויליאמס לתוכניות הכשרה לאחיות ורופאים שחורים התגלתה כאחת המורשות המשמעותיות ביותר שלו. "אם אתה מסתכל על המאה ה־19, רוב הרופאים, שחורים או לבנים, לא למדו בבית ספר לרפואה", אומרת גמבל. במקום זאת, לעיתים קרובות רופאים ואחיות עברו חניכות או תוכניות הכשרה שנמשכו שבועות בלבד ולא שנים.
וכפי שאושר בדו"ח פלקסנר, גם אם רופאים אכן למדו בבית הספר לרפואה, לא היתה זו ערובה לכך שהם קיבלו הכשרה טובה. העובדה שוויליאמס סיים בית ספר רב־שנתי לרפואה פירושה ש"כישוריו חרגו מאלה של רוב הרופאים בארצות הברית", אומרת גמבל. וויליאמס רצה שכל רופא שחור, חניך, אחות ומתמחה יקבל את אותה ההזדמנות.
בתקופתו בבית החולים Freedman הוא הכיר את אשתו, אליס ג'ונסון, והתחתן עימה. כדמות בולטת בעולם החברתי של וושינגטון הבירה, ג'ונסון היתה ידועה בקסם ובאלגנטיות שלה. השניים נישאו בשנת 1898, אך מעולם לא נולדו להם ילדים.
העובדה שוויליאמס סיים בית ספר רב־שנתי לרפואה פירושה שכישוריו חרגו מאלה של רוב הרופאים בארה"ב. ב־1913 הוא הפך למנתח השחור הראשון שהתקבל למכללה האמריקאית לכירורגים. הוא היה מוכשר מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו
ההשפעה של וויליאמס היתה רחבה. הוא הקים את האגודה הרפואית הלאומית (NMA), הארגון המקצועי הראשון של רופאים שחורים, שנוצר כחלופה לאיגוד הרפואה האמריקאי שפעל אז תחת מדיניות גזענית. הוא ביצע ניתוח פורץ דרך נוסף עם תיקון מוצלח של טחול, בשנת 1902. ובשנת 1913 הוא הפך למנתח השחור הראשון שהתקבל למכללה האמריקאית לכירורגים (ACS). "מאחר שהיו דעות קדומות, היו כאלה שאמרו שזה לא הולם שמנתח שחור יהיה חלק מהמכללה", אומר דון נקאיאמה, גזבר ה־ACS הנוכחי. אבל וויליאמס היה מוכשר מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו. בסופו של דבר, מסביר נקאיאמה, "הוא הוכר והתקבל כשווה".
בשנת 1926 לקה וויליאמס בשבץ מוחי. הוא פרש ועבר לאידלווילד שבמישיגן, שם החל את המיזם האחרון שלו: מלון קטן בשם Oakmere Hotel. הוא שהה באידלווילד עד מותו חמש שנים מאוחר יותר, בגיל 75. בצוואתו, הוריש לארגונים שחורים כ־350 אלף דולר במונחים של היום. חלק מהכסף הועבר לבניית חדר ניתוח בבית חולים בין־גזעי חדש בסאות' סייד בשיקגו, ונתח נוסף הופרש כסיוע כספי לתלמידי בית הספר לרפואה בבתי החולים Freedman ו־Meharry.
מורשתו של וויליאמס חיה. בעוד שבית החולים Provident המקורי נסגר בשנת 1987 לאחר שנים של קשיים כלכליים, הוא נפתח שנית בשנת 1993 ומשרת את תושבי שיקגו כבר יותר ממאה שנה. אגודת דניאל הייל וויליאמס, שהוקמה בשנת 2018 בעיר שבו סיים את לימודיו, מוקדשת לגיוס שחורים לבית הספר לרפואה, ומעניקה להם חונכות ותמיכה כספית בזמן שהם לומדים לקראת התואר. זה סוג המורשת שוויליאמס היה רוצה. כפי שאמר לקהל בנאשוויל בשנת 1900, "אל תירתעו מהמחשבה שאתם עלולים להיתקל באנטגוניזם".
