ערב הגאלה במשכן החדש של חברת ישראל קנדה בתל אביב פתח אמש את שבוע האופנה ה־15 בעיר באירוע צבעוני ומרגש, שהציב את האופנה הישראלית כחגיגה של זהויות, תרבויות וסיפורים מקומיים. את הערב הנחו גלית גוטמן ונועה תשבי, במעמד רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג.
במהלך הערב הוענק פרס מפעל חיים לצלם האופנה בן לם, שעיצב במשך עשרות שנים את השפה הוויזואלית של האופנה הישראלית, ופרס הוקרה לדוגמנית סאן מזרחי, שהפכה לפנים ישראליות מוכרות בעולם ואף נבחרה בשנת 2023 על ידי פורבס לרשימת הצעירים המבטיחים של ישראל – Forbes 30 Under 30.
על המסלול הוצגו שתי תצוגות. "תצוגת הלבבות", שאצר עומר יהב, שהוקדשה לנשיות, אהבה וחוסן. "תצוגת התרבות הישראלית" הפכה את המסלול לפסיפס של זהויות וסיפורים: כל דגם הציג את הרבגוניות והמורכבות של האופנה המקומית.
ולראשונה השנה, במסגרת שבוע האופנה, פורבס ישראל מקדיש סדרת כתבות ל-10 מעצבות ומעצבים בולטים, שמציגים את סיפור האופנה הישראלית העכשווית מזוויות שונות: בין חלום למציאות, בין מסורת לטכנולוגיה ובין רוך לעוצמה.
בין המעצבים והמעצבות זו שהלבישה את ביונסה על הבמות הגדולות בעולם; כאלה המשלבים מוטיבים אישיים ורגשיים בבדים; הופכים חומרים בלתי צפויים לבגדים מדוייקים שמאתגרים תפיסות של מגדר, גוף וביטוי עצמי; וגם מי שמביא קוטור נדיר ומושקע, מבוסס על עבודה ידנית.
לצד אלה יוצגו גם מעצבים מהדור הראשון של האופנה הישראלית, שממשיכים להגדיר מחדש מהי אלגנטיות מקומית, לצד צעירים עם חזון טכנולוגי ותעוזה עסקית.
חלק מהמעצבים פועלים בין תל אביב לניו יורק, משלבים דיוק בינלאומי עם רוך ישראלי; אחרים חוקרים את גבולות העתיד באמצעות טכנולוגיה ובינה מלאכותית; ויש מי שמתרגם פנטזיה וצבע לשפה עיצובית אמנותית.
מאשקלון לרוברטו קוואלי: המסע של ויוי בלאיש
התצוגה הפותחת היתה התצוגה של ויוי (ויקטור) בלאיש. הוא אחד השמות הבולטים באופנה הישראלית, מעצב שמאפיין אותו שימוש בבדים איכותיים, ניצול כל חלק מהבד ותשומת לב לפרטים בכל פריט.
"הזיכרון הראשון שלי שקשור לאופנה הוא אימי," הוא מספר בשיחה עם פורבס ישראל. "היא הייתה הדמות המשמעותית הראשונה בחיי, והמוזה הראשונה שלי. תמיד הערצתי את הסגנון שלה, את הבגדים, האביזרים, התסרוקות, האופן שבו התנהלה וההתרגשות שסביבה… כל זה היה מרתק אותי." אמו, עם סטייל צבעוני, פאות בגוונים שונים ואביזרים נועזים, הדליקה בו את הניצוץ היצירתי וגרמה לו להתעניין בעיצוב.
כילד באשקלון, העיר בה גדל, הוא אהב ליצור בגדים לבובות, ובשלב מסויים אחותו ניסתה את העיצובים שלו. "בחופש הגדול הייתי עושה לה טסטים, תסרוקות, איפור, משחקי לבוש", הוא מספר. כבר אז הבין שהעיצוב הוא התחום שבו הוא רוצה להתמקצע. מקום שמשלב אסתטיקה, יצירה ותשומת לב לפרטים.
המסלול שלו לעולם האופנה היה רחוק מלהיות ישיר. הוא למד חשמל, שירת בצבא ולא הרגיש מחובר ליצירתיות שלו. לאחר השחרור יצא לטיול באוסטרליה, שם עבד בלילות כפקיד קבלה בבית מלון ובזמנו הפנוי יצר סקיצות של בגדים, רעיונות, דגמים ועיצובים חדשים.
כשהחליט להירשם לשנקר, לא ידע לתפור, אבל יצר פריט יוצא דופן מפסי סיכות וגומי על דוגמנית – והתקבל ללימודים. במהלך הלימודים עבד קשה, ניקה בתים כדי להתפרנס וזכה בפרויקט הגמר שלו בתחרות בינלאומית.
לאחר שסיים את לימודיו, עבר בלאיש לאיטליה והצטרף לצוותו של מעצב העל רוברטו קוואלי. במשך ארבע שנים הפך ליד ימינו ועבד לצדו וצמוד לאשתו אווה, שהיו מעורבים בכל שלבי העיצוב של הקולקציות המרכזיות.
בלאיש השתתף בעיצוב פריטי הליבה של הבית, בהכנת התצוגות ובהפקת הקולקציות, ולמד על פרופורציות, בחירת בדים, טכניקות מורכבות וניהול צוותים תחת לחץ גבוה. "זה היה בית ספר אמיתי," הוא מספר. "שם למדתי מקצועיות, יצירתיות וניהול תהליכים מורכבים, דברים שלא לומדים בשום ספר".
לאחר העבודה אצל קוואלי, בלאיש הקים באיטליה מותג עצמאי יחד עם שותף עסקי. המותג זכה להכרה והציג קולקציות ייחודיות בשווקים המקומיים והבינלאומיים, אך לאחר מספר שנים השותפות הסתיימה, ובלאיש החליט לשוב לישראל.
עם שובו לישראל, לא תכנן לחזור לאופנה. שאיפתו הייתה להתמקד בציור ופיסול, אך הזמנה ליצור שמלה לחברתו, שמלה שזכתה לחשיפה גדולה הובילה לפתיחת הסטודיו העצמאי שלו בתל אביב. מאז הפך לשם קבוע בסצנה המקומית, עם קולקציות שמאזנות בין דרמה לשקט, בין חושניות לעדינות.
מה ראינו על המסלול?
על המסלול בתצוגה של בלאיש נראו פרטי קוטור וסטריט משתלבים בהרמוניה ייחודית: בגדים עשירים ממשי, קטיפה ושמיכות מתוניס מעובדים ביד, לצד פריטי וינטג׳ כמו טי שירטים וסווטשירטים שהפכו ל־one of a kind. הצבעים, ההדפסים והאלמנטים הנשיים והגבריים יצרו מראה מקומי עדכני עם הדהוד לסיקסטיז, סבנטיז ואייטיז.
השילוב בין עבודת יד מוקפדת לשימוש חכם בחומרים ושיתופי פעולה עם מעצבים ותכשיטנים יצר קולקציה מרשימה, שבה כל פריט מספר סיפור אישי, מדגיש את הפרטים הקטנים ומציג את הסגנון הישראלי הייחודי של בלאיש.
