Contributors
תעשיית המזון היא תעשייה עתירת ידע כיוון שהיא קיימת בתצורות שונות במשך שנים רבות. היא 'חיה' לצד בני האדם מהרגע שהבנו איך לייצר מוצרים בקנה מידה גדול. ברוב המקומות בעולם, התעשייה עדיין מתפקדת באופן שמרני והיא מוחזקת לרוב על ידי משפחות שמעבירות את המתכונים, הטכנולוגיות וכמובן את המפעלים עצמם מדור לדור.
מהרגע שהמילה "פודטק" פרצה לחיינו בסערה והפכה לקונצנזוס, בייחוד בחמש השנים האחרונות, רבים ראו זאת כהזדמנות ולא רק מהצד של חברות ההזנק, אלא גם מצידן של יצרניות המזון הגלובליות. החברות הללו החלו במירוץ חימוש במטרה להשיג טכנולוגיות והן מייצרות וובינרים, תחרויות עתירות פרסים, מיט-אפים גלובליים וכל מה שצריך כדי להיות הראשונים "להתחמש" בציוד חדשני, ואם אפשר בבלעדיות – יותר טוב.
מי שחושב שמדובר במצב של ווין-ווין עבור הסטארט-אפים, ככל הנראה טועה. ומה איתנו הצרכנים? אנחנו שומעים על כך בחדשות, קוראים ידיעות על המצב בעיתונים ומגלים עוד ועוד על היכולות הטכנולוגיות מהעתיד. לאחרונה נחשפנו לרעיונות כמו הדפסת מזון בטכנולוגיית תלת ממד, יצירת נתחי בשר, עוף ודגים באמצעות הנדסת רקמות, פרמנטציות, חלבונים אלטרנטיביים ועוד מגוון טכנולוגיות שגורמות לנו לרצות להגיד "וואו".
לצד ההתפעלות עולות גם שאלות: האם כל זה בריא לנו? מה המשמעות האפדימיולוגית של "מזון העתיד"? איך זה ישפיע על מערכת העיכול שלנו? האם זה ישפיע על מחלות אוטואימוניות או על תהליכי גדילה והתפתחות אצל ילדים?
על רקע השאלות הרבות, חברות הפודטק צריכות לנהוג בחכמה ובאחריות צרכנית ולוודא לאורך כל תהליך הפיתוח ויצירת חזון החברה שהמוצרים החדשניים יהיו בריאים, כמה שפחות מעובדים ושיכילו מעט שאריות של חומרי גלם שאינם טבעיים. ישנה מחלוקת רבה סביב נושא הרגולציה והבטחת האיכות בתחום, ונראה שרגולטורים שונים בעולם בוחרים בגישות שונות. כך הם משחקים למעשה משחק כפול: מצד אחד הם שומרים על הסף ומשגיחים עלינו הצרכנים, ומהצד השני, הם מתפקדים כשוטרים שלעתים מערימים קשיים ומעכבים מוצרים אלטרנטיביים טובים ובריאים הרבה יותר מהחלופות הקיימות בשוק.
ראו ערך ה-EC אל מול ה-FDA. באירופה למשל, העבודה הרגולטורית שתידרש מרוב חברות הפודטק היא אינטנסיבית, מקיפה, ארוכה ובהכרח גם יקרה יותר. ומה המצב בישראל? נכון להיום אנחנו לא ממהרים להיות הראשונים לאשר מוצרי מזון חדשים ואנו נושאים את עינינו בעיקר ל-FDA/EC, ורק אז מקבלים החלטות. משמעות הדבר שאל לכם לצפות לראות על המדף בסופר את "פירות ארצנו" החדשניים כל כך מהר.
על רקע השאלות, חברות הפודטק צריכות להתנהג בחכמה ובאחריות צרכנית ולוודא לאורך כל תהליך הפיתוח ויצירת החזון של החברה שהמוצרים החדשניים יהיו בריאים וכמה שפחות מעובדים, ושיכילו כמה שפחות שאריות של חומרי גלם שאינם טבעיים
כל חברת פודטק חולמת להצטייד בהשקעה או בשיתוף פעולה עם חברה מזון גלובלית או חברת חומרי גלם שחולשת על הפצה במספר יבשות, אבל זו לא תמיד האג'נדה בצד השני. לחברות הענק יש תקציבי מחקר ופיתוח שנאמדים במיליוני דולרים, עם כוח אדם טכנולוגי חזק מאוד, לכן בחלק מהמקרים לא מדובר על יותר מריגול תעשייתי מול חברות הפודטק שהן עצמן השקיעו בהן והם רוצים להכיר את התחרות המתרקמת. על כן, המייסדים נדרשים לאינסטינקטים מהירים ואינטליגנציה רגשית גבוהה כדי לקרוא את מפת השיח עם החברות הללו.
ובחזרה לשאלות. חשוב להכיר בכך שנכון להיום אין תשובות חד משמעיות לכאן או לכאן. יחד עם זאת, ההתפתחות הטכנולוגית מעידה על כך שהעתיד עומד להיות מעניין מאד בכל הקשור לתחום המזון. לכן עלינו כצרכנים, כאנשי טכנולוגיה, כיצרנים, כרגולטורים וגם כמשקיעים, לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות. בסופו של דבר, האחריות הצרכנית תהיה של כולנו ועלולות להיות לה השפעות מרחיקות לכת על הבריאות, איכות ואורח החיים של האנושות כולה.
מאיה אוטמזגין אשכנזי היא בוגרת רשימת Forbes Under30, מנכ"לית ומייסדת חברת MAOLAC, שפיצחה קוד חלבוני חלב אם ומייצרת תערובות חלבונים פונקציונליים באמצעות ביולוגיה חישובית ו-AI. פתרונות החברה משתלבים בתעשיית המזון, תוספים, קוסמטיקה ועוד.
ה-Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
