מרות הפעילות האינטנסיבית המתנהלת נגדו, ממשיך ארגון הטרור הפקיסטני לעקוץ וליזום פיגועים והתקפות תכופות כנגד כוחות הצבא ההודי והאוכלוסייה המקומית – בעיקר במדינת ג'אמו וקשמיר, הניצבת בטבורו של הסכסוך הארוך בין הודו לפקיסטן. מלבד מארבים מתוכננים שמציבים פעילי ארגון הטרור לצבא ההודי, הכוללים התקפות ירי, שיגור טילי כתף ושיגור מחבלים מתאבדים, מנהל הארגון הקיצוני מערכה מקיפה גם נגד כוחות הקואליציה באפגניסטן, כשבהצהרותיהם של ראשי הארגון הג'יהאדיסטי מככבת אף ישראל, לצד הודו וארה"ב.
לשקאר־א־טייבה ("צבא הצדיקים") נחשב לאחד הארגונים הדומיננטיים ביותר בדרום-מזרח אסיה ומטרתו הסופית של הארגון הדתי, לאחר שחרור חבל קשמיר מידי האויב ההינדי, היא לכונן שלטון איסלאמי, להחיל את חוקי השריעה ולכונן ח'ליפות איסלאמית, בדומה לח'ליפות שהקים דאע"ש בסוריה ובעיראק. שאיפתו הגלובלית של הארגון, כפי שהוא מכריז באופן מוצהר, היא השמדתה המוחלטת של הרפובליקה ההודית וחיסולם המוחלט של ההינדים, הנוצרים והיהודים, שאותם הוא מכנה "האויבים הגדולים ביותר של האיסלאם".
בעבר הלא רחוק תכנן ויזם הארגון שורה של פעולות חבלה ופיגועי ראווה, אשר גבו את חייהם של מאות בני אדם, ביניהם שורה של פיגועים המוניים בקאלוצ'אק שבחבל קשמיר ב־2002, בדלהי ובוורנאסי ב־2005 ובמומבאי ב־2006. זכורה במיוחד המתקפה המתואמת שהנחית הארגון על מומבאי בנובמבר 2008, שבה הותקפו סימולטנית עשרות יעדי תיירות מערביים, בהם בית חב"ד בעיר, ובמהלכה נרצחו 173 אנשים, ביניהם שישה ישראלים.
בין צדקה לטרור
על פי מחלקת המדינה האמריקאית, ארגון לשקאר־א־טייבה נסמך רבות על הפזורה הפקיסטנית הגולה (בעיקר זורם ההון מקהילות מבוססות היושבות במדינות המפרץ ובבריטניה) ועל כספי סיוע העוברים לידיו מאנשי עסקים, אילי הון קשמירים ואנשי מאפיה הודים. כמו כן, מנתב הארגון מיליונים רבים לקרנות ועמותות צדקה הפועלות תחת זרוע הרווחה של הארגון, שבה הוא משתמש כדי לגרוף תמיכה ואהדה בקרב האוכלוסייה המקומית. לשקאר־א־טייבה מתחזק מחנות אימונים ללוחמיו, לצד בתי ספר, גני ילדים, מוסדות רווחה ומרפאות, בכל רחבי פקיסטן והוא פעיל גם באפגניסטן. גיוס הכספים ההמוני לקרנות הצדקה והרווחה (כאשר כרגיל, כלל לא ידוע היכן עובר הגבול בין מימון צדקה לטרור) נעשה בפומבי, תוך פרסום קמפיינים נרחבים בתקשורת הפקיסטנית.
נוסף על אלו, על פי הערכות אחדות, ממשיך ארגון הטרור לקבל תמיכה כספית נרחבת גם מגורמי ממשל פקיסטניים.