14 ביוני, 2015, וינה, אוסטריה. אחרי יותר משבועיים של מו"מ קשה וממושך ולילה לבן של דיונים מרתוניים, הכריזו, שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני ושר החוץ של איראן מוחמד ג'וואד זריף, על השגת הסכם הגרעין ההיסטורי. זמן קצר לאחר מכן הצטופפו שרי החוץ של המעצמות ואיראן באולם המהודר לתצלום חגיגי משותף לציון טקס החתימה, ומבין שלל החיוכים שנפרסו בחלל החדר היה ניתן לזהות בנקל חיוך אחד רחב במיוחד. זריף הסתובב בין שורת המכובדים כחתן ביום חופתו. באותה השעה ממש החלו לזרום מאות מתושבי טהראן אל רחובות העיר, כשהם מנופפים בגאווה בדגלי המדינה. סביר כי אלו חגגו פחות את הניצחון הדיפלומטי והשארת השאיפה הגרעינית האיראנית בחיים, ויותר את הסרת הסנקציות הצפויה וההקלות הכלכליות הנלוות. את אנחת הרווחה שהשתחררה היה אפשר לשמוע מטהראן ועד ביירות.
ואכן, לא מן הנמנע כי במרחק 1,500 ק"מ משם ישב לו בבונקר מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, כשהוא קורן מאושר. הוא ידע כי לחתימה על ההסכם לא תהיה השפעה שלילית על הקשר הגורדי ועל תמיכתה הבלתי מסויגת של איראן בארגונו – להיפך. לבטח כבר החל לחשב במוחו מהו הנתח השמן הצפוי ליפול בחלקו מתוך 100 מיליארד הדולרים הצפויים לזרום לאוצר המדינה השיעית מיד עם הסרת הסנקציות הכבדות.
המרוויחה הגדולה
נסראללה לא היה צריך להמתין זמן רב: כחצי שנה בלבד לאחר חתימת ההסכם הודיעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי איראן עומדת בהתחייבויותיה, שנקבעו בהסכם עם המעצמות. זמן קצר לאחר מכן הופשרו נכסים של ממשלת איראן בשווי עשרות מיליארדי דולרים, הבנקים חוברו חזרה למערכת הסליקה הבינלאומית, וזרם שוטף של מנהיגים וראשי חברות רב־לאומיות החל לפקוד את משרדי הממשל. ייצוא הנפט, האחראי לכ־80% מהכנסות המדינה, נסק במהרה, עשרות מכליות החלו לפקוק שוב את מיצרי הורמוז (הפעם באופן ממשי ולא בתור איום סרק איראני כתגובה להטלת הסנקציות), ותוך פחות משנה חזר הייצוא לרמת השיא שנקבעה לפני הטלת הסנקציות – כאילו לא היו מעולם.
אין כל ספק מי הוא, לצד ממשלת איראן כמובן, המרוויח העיקרי מהחתימה על הסכם הגרעין ומי שיפר באופן דרמטי את יכולותיו הכלכליות בעקבות הסרת הסנקציות החונקות. בתוך שנים ספורות זינק משמעותית תקציב חיזבאללה בסעיף ההוצאות הממשלתי של הממשל בטהראן, ואם בעבר הסתכם בכ־200 מיליון דולר בשנה, היום הוא עומד, על פי הערכות מערכת הביטחון, על סכום של למעלה מ־800 מיליון דולר בשנה. "חשוב לזכור כי התמיכה האיראנית בחיזבאללה אינה מסתכמת רק בסיוע כספי, אלא גם ובעיקר בסיוע צבאי, הכולל בין השאר מערך של עשרות אלפי טילים ורקטות מסוגים שונים, ציוד צבאי ומודיעיני", מדגיש האלוף במיל' עמוס גלעד. סכומי הכסף האדירים המושקעים מדי שנה בארגון ממחישים את חשיבותו הרבה ביישום תוכניתה האסטרטגית של איראן לחיזוק אחיזתה במזרח התיכון. חיזבאללה של היום הוא כבר לא ארגון מיליציה מקומי, אלא זרוע ביצועית, מרכזית וחשובה בזרועות התמנון הארוכות ששולחת טהראן, מסוריה, דרך עיראק ועד תימן. "יש פה אסטרטגיה איראנית סדורה וחיזבאללה הוא שחקן מרכזי במימוש התוכנית האסטרטגית הזו", אומר גלעד.
וכמובן, עם הכסף הגדול באים גם ההשפעה "והמחיר" שאותו נדרש הארגון לשלם. עד כמה מושקע חיזבאללה בסוריה ועד כמה עמוקה השפעתו של משטר האייתוללות בארגון השיעי־לבנוני ניתן ללמוד מהנתון הבא: מאז 2013 הזרימו ראשי חיזבאללה כ־9,000 איש (כשליש הכוח הסדיר הכולל שלהם) אל תוך סוריה, במטרה ללחום לצד משטרו של אסד, בן בריתה של איראן. לפי הערכות נהרגו עד היום כ־1,600 לוחמי חיזבאללה על אדמת סוריה ועוד כ־5,000 נפצעו. מחיר כבד, שאותו נאלץ לשלם הארגון, מלבד המחיר הפוליטי בזירה הפנים לבנונית.
רשת נרקוטית
למרות הכסף הגדול שנשפך כיום מכיוון טהראן, לא תמיד זכה הארגון השיעי לתמיכה כספית רחבה שכזו, והיו תקופות בעבר הלא ממש רחוק, שבהן, עקב זמני דוחק וקשיי נזילות, הסתפק בקבלת כמה מאות מיליונים "בלבד". מסיבה זו דאג חיזבאללה לגוון את מקורות ההון שלו; החל בגיוס כספים ותרומות, הנאספים על ידי מוסדות צדקה מוסווים הפרוסים בכל רחבי העולם, ועד לעסקי נדל"ן ועסקים ל"מכוניות משומשות", המנוהלים על ידי אנשי עסקים פרטיים. מבין כל עסקיו, גולת הכותרת בפורטפוליו העסקי של חיזבאללה היא אחיזתו בתעשיית הסמים העולמית.
פעילות הפשע המאורגן של חיזבאללה חובקת עולם ומשתרעת מדרום אמריקה, דרך אפריקה, אירופה, המזרח הרחוק, אוסטרליה ועד המזרח התיכון. מבין שלל הפעולות עוסקים תאי הארגון בפעילות שוטפת של הלבנת הון, זיוף, סחר בנשק, הברחות וכמובן, ייצור וסחר בסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. חרף הכחשות גורפות של מנהיגיו, בכירים במינהל האמריקאי לאכיפת חוקי סמים הציגו בעבר הוכחות הקושרות את ארגוני הסמים הפועלים במשולש הגבולות (ארגנטינה־ברזיל־פארגוואי) לארגונים איסלאמיים קיצוניים ובראשם חיזבאללה. פעילותו בתעשיית הסמים של דרום אמריקה החלה עוד בשנות ה־80 המוקדמות וצברה תאוצה משמעותית בעשור האחרון. תוך שימוש בפזורה השיעית־לבנונית הגדולה ושיתוף פעולה הדוק עם הארגונים והקרטלים של הסמים בדרום אמריקה וארגוני פשיעה וטרור בצפון אפריקה, נטוותה רשת נרקוטית־גלובלית המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה, שמהם נהנה גם חיזבאללה בצורת דיבידנדים שמנים במיוחד.
עם השנים הלכה והעמיקה טביעת רגלו של חיזבאללה בתעשיית הסמים העולמית והפכה לממוסדת, מקצועית ויעילה יותר, עד שכיום נאמדות סך ההכנסות שמפיק הארגון מפעילות זו במאות מיליוני דולרים מדי שנה.
סך המשאבים שמפעיל הארגון כדי לייצר הכנסות בתעשייה הנרקוטית הוא אדיר. הסכנה רבה והאמצעים שנגדם הוא פועל בזירה זו משוכללים וחובקי עולם. דוגמה לכך היא מעצרו של איש עסקים לבנוני־בלגי במרץ 2017, אשר הפעיל עבור חיזבאללה רשת מתוחכמת של חברות באפריקה ובמזרח התיכון. ההכנסות מחברות אלו, שסחרו בסתר עם חברות אמריקאיות, הניבו לארגון הכנסות של עשרות מיליוני דולרים והיו פלטפורמה אידיאלית להלבנת כספים. מקור מניב זה נקטע ויובש בזכות המאמץ הגלובלי המושקע במלחמה המתנהלת כנגד אירגוני הטרור במישור הכספי, כפי שהעיד בפנינו גורם בכיר במשרד האוצר האמריקאי.
יחד עם זאת, מדובר בהצלחה נקודתית בלבד. "למרות לוחמה כלכלית, העולם לא מפעיל מספיק מנגנונים בינלאומיים כדי לעצור את הדבר הזה ולנתק בין מדינות לבין ארגוני טרור", גורס בנחרצות אלוף הרצי הלוי. ואכן כיום, בזכות המימון האיראני והמטרייה המדינית שפורס הממשל בטהראן מעל ארגון הטרור הלבנוני, נאלץ חיזבאללה ״להזיע״ הרבה פחות על כל דולר שהוא מפיק. יתרה מכך, במקרים מסוימים מצליחה איראן לספק ״חסינות״ בינלאומית רחבה לפעילי חיזבאללה בפעילות חובקת עולם של סחר בסמים והלבנות הון המגיעות להיקפי ענק של מאות מיליוני דולרים בחודש. דוגמה מובהקת לכך סיפק לאחרונה תחקיר מיוחד של מגזין ״פוליטיקו״ אשר חשף כיצד פעל ממשל אובמה באופן אקטיבי על מנת לסכל ולמנוע מהלכים רבים שיועדו כנגד פעילות הפשיעה של אנשי חיזבאללה בארה״ב ומחוצה לה – כל זאת על מנת להשיג את חתימתם המיוחלת של האיראנים על הסכם הגרעין המתגבש.
התמיכה הכלכלית האיראנית מאפשרת לחיזבאללה למקד את מאמציו ביעילות רבה יותר, מקנה לו ראש שקט בהיבט הפיננסי ומרחב תמרון לניצול מקסימלי של יכולותיו. עובדה חשובה זו היא עוד טיעון במשקל כבד לזכות מתנגדי הסכם הגרעין, אשר חתימתו התירה לבסוף את טבעת החנק שנכרכה בעוצמה, לא רק סביב צווארה של איראן, אלא גם ובעיקר סביב בני בריתה וחסותה בכל רחבי המזרח התיכון.