הולך ומסתבך: כך המאבק של האפיפיור בשחיתות עלול לחזור אליו כמו בומרנג

המשפט הפלילי הפיננסי הגדול ביותר בתולדות הכנסייה הקתולית מתחולל באולם מאולתר במוזיאוני הוותיקן. זוהי הזדמנות עבור האפיפיור מקדם הרפורמות פרנציסקוס לאותת שאף אחד לא נמצא מעל החוק, ויש לו חקירה של שנתיים, כתב אישום בן 487 עמודים והאשמות נגד חשמן שפעם לא ניתן היה לגעת בו, כדי לגבות את זה. עד כה, הכל טוב, לפחות במונחים של מיתוג, כאשר כלי התקשורת הגדולים בעולם מכריזים בנשימה עצורה על "משפט הונאה ושחיתות" ו"משפט המאה של הוותיקן".

עם זאת, מאחורי הקלעים, למקרה הזה – אופרת סבון בגלימות כמורה, עם האשמות על הונאה ונפוטיזם – יש סיכוי אמיתי לחזור כמו בומרנג לפרנציסקוס. פורבס שוחחו עם עשרות מקורות מהוותיקן במהלך השבועות האחרונים, ומה שהתגלה הוא נרטיב נגדי בולט – המשך של סגירת עניינים פנימית, משוא פנים והיעדר תהליך הוגן שמוביל כל הדרך עד למונרך המוחלט של הוותיקן, האפיפיור עצמו.

בעיית תיק המסמכים

מה שהוביל למשפט התחיל באולם תצוגה לשעבר של Harrods בשכונת צ'לסי העשירה בלונדון. הכנסייה קיוותה להמיר אותו ל־49 דירות יוקרה — אבל ההשקעה של 350 מיליון אירו הפכה להפסד של 100 מיליון אירו לוותיקן, כאשר חלק ניכר מהכסף הגיע מתרומות ממאמינים שהוקדשו לאפיפיור לחלוקה לצדקה. מתווכים מקושרים, שחלקם נאשמים במשפט הנוכחי, אספו עשרות מיליונים לכיסם.

הנאשם הראשי, החשמן אנג'לו בצ'יו בן ה־73, היה עד שנת 2019 אחד מאנשי הדת החזקים ביותר בעיר. בצ'יו היה אחראי על הניהול השוטף של הוותיקן – והוא היה הבכיר היחיד שלא היה צריך לקבוע פגישה מראש כדי להתראות עם האפיפיור.

כתב האישום מטיל עליו את האחריות העיקרית לכישלון בלונדון, ומאשים אותו גם בנפוטיזם, בכך שהעביר 225 אלף אירו לארגון הצדקה של אחיו בסרדיניה ו־575 אלף אירו לאשת עסקים (שגם נגדה הוגש כתב אישום) ולחברה מסלובניה שנשכרה כ"יועצת ביטחונית"; התובעים טוענים שכמחצית מהכסף הזה בוזבז על פריטי מעצבים יוקרתיים וחופשות מפוארות (בצ'יו ואשת העסקים מכחישים בתוקף את כל ההאשמות).

בתיאוריה, כתבי האישום של בעל הברית הקרוב יכלו להציע ביטוי של אחריות היסטורית של הוותיקן. הוותיקן היא מדינה ריבונית, והאפיפיור הוא מונרך בעל כוח מוחלט. פרנציסקוס שומר על סמכות בלתי מוגבלת להתערב בחקירות או משפטים פליליים ואזרחיים, לשנות או לוותר על כללים או נהלים קיימים ואפילו למנוע מאנשי דת בכירים מלהעיד.

בעוד שהמשפט הזה מציין את הפעם הראשונה בתולדות הוותיקן שבה חשמן יישפט על ידי שופטים ותובעים שאינם כמרים, השופט והתובעים עובדים עבור הוותיקן והאפיפיור.

זה גם לא כל כך פשוט לאפיפיור פרנציסקוס להרחיק את עצמו מהחשמן בצ'יו, על אף שהדיח אותו מתפקידו ושלל ממנו את זכויותיו כחשמן לפני שנה. לפי פקיד לשעבר בוותיקן, האפיפיור פרנציסקוס קיבל ישירות תיק מסמכים סודי לפני כחמש שנים. תיק זה לכאורה הכיל הוכחה "בלתי ניתנת לערעור" על כך שהחשמן בצ'יו הסיט לצרכיו מעל 2 מיליון דולר מכספי הכנסייה.

"הוד קדושתו סגר את התיק; וכך זה נגמר", אמר העובד לשעבר לפורבס. המידע, אומר המקור, מעולם לא הועבר ל"מקדם הצדק", גרסת הוותיקן של תובע ציבורי, ובצ'יו המשיך אז לפקח על הפעולות היומיומיות של הוותיקן.

פרנציסקוס התערב רבות בתיק באמצעות החקירה שהובילה לכתב האישום הנוכחי. באחד המקרים, הוא נתן מתנה יוצאת דופן לתובע, ג'אן פיירו מילאנו – האפשרות להורות באופן חד צדדי חיפושים. זה שחרר את התובעים מלהיות תחת פיקוח שגרתי והותיר את ההגנה ללא כל דרך להתנגד לראיות שנצברו במהלך החיפושים, זכות שהיתה להם אם היו נשפטים באיטליה וברוב אירופה. התוצאה שעודד האפיפיור היתה סדרה של פשיטות חסרות תקדים בסוף 2019 על משרדי מזכיר המדינה ועל רשות הפיקוח והמודיעין הפיננסי, כלב השמירה הפיננסי של הוותיקן, הידוע יותר בראשי התיבות שלו AIF.

המהלך האחרון היה מפתיע במיוחד. קודמו של פרנציסקוס, האפיפיור בנדיקטוס השישה־עשר השמרן, יצר את ה־AIF עקב לחץ עז של הרגולטורים הפיננסיים באירופה והוציא את החוק הראשון של הוותיקן נגד הלבנת הון בשנת 2010. פרנציסקוס, שעלה לכס האפיפיורות עם אג'נדה רפורמית, מצא את עצמו במהירות בעיצומו של מהלך שפוגע ברפורמה הפיננסית הזו.

בעיית "ג'יימס בונד"

במשך רוב העשור האחרון, איש המפתח בניסיון של הוותיקן לנקות את הבלאגן שלו היה רנה ברולהארט, עורך דין שוויצרי ומומחה בעבירות הלבנת הון שמונה על ידי בנדיקטוס. ברולהארט כבר לקח על עצמו "משימה בלתי אפשרית" אחת, כשפיקח על יחידת המודיעין הפיננסי של ליכטנשטיין.

עמיתים ב־Egmont Group, ארגון גג עולמי המבקש לעקור את השחיתות מהשורש, בירכו על הרפורמות של ברולהארט כשהסיר את מקלט המס הידוע לשמצה מהרשימות השחורות הפיננסיות העולמיות (מאוחר יותר הוא הצטרף לקבוצה כסגן יו"ר).

הוותיקן, באופן דומה, היתה מערכת שלטונית קטנטנה שבה כוח מושרש פעל לעיתים קרובות כדי לערער רפורמות. במשך שבע שנים, ברולהארט הקים את AIF ככלב שמירה פנימי חיוני שזכה לשבחים מעמיתים אירופיים. העיתונות העסקית כינתה אותו "הג'יימס בונד של העולם הפיננסי". כאשר עסקת הנכסים בלונדון השתבשה, ה־AIF החל לנהל חקירה חוצת תחומי שיפוט בניסיון לעקוב אחר הכסף.

דברים השתנו לאחר שהאפיפיור נתן את ברכתו לפשוט על מבקריו. בין אם זה היה מהלך תמים ובין אם לא, זה היווה מכה קשה לרפורמות הפיננסיות של הוותיקן. האיגוד העולמי של מבקרים לאומיים השעה את ה־AIF של הוותיקן בגלל חשש שהפשיטה סיכנה מידע סודי על חקירות פליליות שמתנהלות.

שבעה שבועות לאחר מכן, ברולהארט הפתיע את כולם והתפטר. שניים מחברי מועצת המנהלים העצמאית שלו עזבו בעקבותיו. לפורבס נודע שאחד מהם, מארק אודנדל, בנקאי השקעות בדימוס שהפך לפילנתרופ, התפטר רק לאחר שהפגישה עם האפיפיור בוטלה. בחשש שה־AIF הפך ל"קליפה ריקה", אודנדל פנה אל החשמן פיאטרו פארולין, מזכיר המדינה של הוותיקן, שלדברי אודנדל ארגן את הפגישה, אבל שומר הסף של האפיפיור, הארכיבישוף גאורג גנסוויין, מנע אותה. "רציתי לתת [לאפיפיור] אזהרה חברית ומקצועית ישירה על ההשלכות של הפעולות שלו", אומר אודנדל לפורבס.

המצב נעשה רציני יותר בקיץ הזה, כאשר רשימת האנשים נגדם הוגש כתב אישום על ידי התובעים כללה את ברולהארט עצמו. זה היה מהלך מפתיע, בהתחשב בעובדה שברולהארט נחשב לנכס הפיננסי הגדול ביותר של הוותיקן.

עיקר האישום נגדו הוא שהוא הפר "חוקים בסיסיים המסדירים פיקוח" בכך שאפשר להשקעות בלונדון להמשיך. עם זאת, יחידת המודיעין של ברולהארט פיקחה רק על בנק הוותיקן, לא על משרד מזכיר המדינה שממנו נרקמה, בוצעה ופוקחה העסקה כולה. ובעוד שברולהארט יכול היה להוביל את התכנון והיעדים הכוללים של יחידת המודיעין הפיננסי, לא היה לו כוח ביצוע והוא לא יכול היה לאשר שום עסקה של הוותיקן או העברת כספים.

התיק נגד ברולהארט מסריח מנקמה אישית – וזו בעיה עבור האפיפיור פרנציסקוס. מקורות רבים, שכולם ביקשו להישאר אנונימיים, אומרים שברולהארט השיג לעצמו אויבים עוצמתיים בקרב 825 האזרחים בעיר־המדינה המבודדת עם גישתו השוויצרית שהולכת לפי הספר.

גם תדמית הג'יימס בונד שלו, חליפות הגזרה הדקה המושלמות והמזג המסתורי והביישני בפני העיתונות, לא עשתה לו חסד בוותיקן. הוא היה סלבריטי קטן במקום שבו רק האפיפיור אמור להיות כוכב. הכוחות המסורתיים של הוותיקן התייחסו לברולהארט כאל עולה חדש שהיה מלא מדי בעצמו.

מקורות ציינו כי הרגולטורים האירופיים היללו שוב ושוב את מאמציו לעשיית רפורמה בבנק הוותיקן, ובמקביל מתחו ביקורת על התובעים של הוותיקן – אלה שהאשימו אותו כעת – על כך שלא עשו מספיק בנוגע לפעילות החשודה שה־AIF שלו העביר אליהם.

ברולהארט לא הגיב על התיק נגדו, אך עורך הדין שלו אמר לעיתונות כי הוא מתכוון להילחם בהאשמות. בינתיים, משרד העיתונות של הוותיקן התעלם ממספר רב של שאלות ובקשות לראיונות מפורבס. אודנדל, מנהל ה־AIF שהתפטר לאחר שנדחתה בקשתו להיפגש עם האפיפיור, מתייחס לכתב האישום בביטול כ"נקמה אישית ככל הנראה" מצד התובע הראשי, ג'אן פיירו מילאנו, עמו ניהל ברולהארט "מערכת יחסים קשה ומתוחה". כפי שאודנדל רואה זאת, גם אם ברולהארט ינצח מול האישומים, התובע בכל מקרה "יצליח להכתים את המוניטין של יריבו".

"האדם האחראי לכך הוא האפיפיור", אודנדל מוסיף. "הוא קיבל את ההחלטות הלא נכונות ומינה את האנשים הלא נכונים. הוא כל הזמן מעמיד פנים שהוא נלחם נגד אנשים רעים".

בעיית "חבריו של פרנציסקוס"

הקשר של האפיפיור למקרה עולה גם בהקשר לג'אנלואיג'י טורצי, אחד מאנשי העסקים האיטלקים שתיווכו את עסקת הנכס בלונדון. התובע טוען כי טורצי הצליח להכניס הוראה של הרגע האחרון בחוזה, אשר העניקה לו שליטה בנכס הלונדוני, וכי הוא השתמש בכך כדי לסחוט 15 מיליון אירו, דבר שהוא מכחיש. בעוד שהתובע אומר שהאפיפיור לא אישר אף תשלום באופן אישי, פרנציסקוס השתתף לפחות בשתי פגישות בהן טורצי טוען שהוא דן בתנאים הסופיים של עסקת ההשקעה.

החשמן פארולין, שפרנציסקוס מינה למזכיר המדינה ב־2013, פיקח על ההשקעות בלונדון מההתחלה. הוא אישר את החוזה של טורצי שבו התווסף לכאורה הסעיף הבעייתי. הוא היה גם מעורב במאמצים להחזיר את ההלוואות, וייתכן שאישר עסקה אחת שלטענת התובעים של הוותיקן היתה "הונאה".

הארכיבישוף אדגר פניה פארה, איש הדת שהחליף את החשמן בצ'יו ב־2018, גם פיקח על ההשקעה בלונדון וארגן את הפגישה של טורצי עם האפיפיור. מונסניור אלברטו פרלסקה, ראש המשרד האדמיניסטרטיבי של מזכיר המדינה, היה גם הוא מעורב בתוך שלל החוזים, המנהלים והרשימה המשתנה ללא הרף של חברות מחוץ למדינה הקשורות לעסקה בלונדון.

לא הוגשו אף כתבי אישום נגד אף אחד מאלו עם השמות שמתחילים ב־פ' – לא פארולין, לא פניה פארה ולא פרלסקה. במקרה קשור בבריטניה, התובע של הוותיקן טען ששלושת אנשי הדת הללו היו בסך הכל פתיים שהונו על ידי אחרים.

אמנם, זהו המקום שבו סמכותו הסופית של האפיפיור יוצרת אובך שעלול לאיים על המוניטין שלו. מקורבים לוותיקן מסתכלים לעיתים קרובות על ההחלטות בתחום הזה דרך מה שהם מכנים עדשת "חבריו של פרנציסקוס". האם בצ'יו היה המפעיל הרע היחיד בצמרת? או שמא זה רק צירוף מקרים שבצ'יו כבר איבד את חסד האפיפיור לפני שחקירת התובע יצאה לדרך, בעוד שאלו שתורצו כפתיים הם במקרה אלו שעדיין ביחסים טובים עם פרנציסקוס?

"עבור רבים מאלו שצופים מהצד, זה מפתה להגיע למסקנה הזו", אומר ג'ון אלן ג'וניור, עיתונאי שמסקר את הוותיקן. אלן אומר שהעובדה שפארולין ופניה פארה היו כל כך קרובים לאפיפיור הופכת אותם ל"חסינים מבחינה פוליטית", בעוד שבצ'יו, שיחסיו עם האפיפיור התדרדרו, נחשב כ"ניתן להקרבה". עורכי הדין של החשמן בצ'יו טוענים שהוא חף מפשע בכל ההאשמות וכי הוא "נשבע את נאמנותו המלאה" לאפיפיור פרנציסקוס.

בחודש מרץ האחרון, שופט בבריטניה שעסק בעתירה של הוותיקן להקפאת חשבונות הבנק המשמעותיים של טורצי, ציין שכאשר התובע של הוותיקן התחיל להציג את הטיעונים שלו, הוא זיהה את פרלסקה כאחד משלושה אנשי מפתח. חמישה חודשים לאחר מכן, אותו תובע טען כי פרלסקה "נשאר בחושך לגבי האופן שבו העסקה היתה אמורה להיבנות". השופט כתב: "קשה לי לקבל את הטענה הזאת".

לגבי פניה פארה, השופט ציין, "אני מתקשה לקבל כל טענה שהארכיבישוף פניה פארה היה חותם על מסמך כזה מבלי להכיר את משמעות המסמכים… בהתחשב במשמעות לכאורה של העסקה ובסכומי הכסף המשמעותיים הכרוכים בה". ולגבי פארולין, השופט היה בספק ש"החוטים נמשכו לגמרי מעל ראשו".השופט הגיע למסקנה שהטיעונים של הוותיקן "לא נתמכו בראיות מהימנות", וכללו "אי חשיפה מהותית ומצגות שווא" שערורייתיות ומבישות.

זה יהיה הגיוני להניח שניתן יהיה להבהיר את כל זה במשפט הוותיקן, אבל אל תעצרו את נשימתכם. הוותיקן אינו מעניק לנאשמים את הזכות האוטומטית לזמן עדים. השופטים המפקחים על המשפט יחליטו מי יכול להעיד, לפי מה שהאפיפיור עלול לחשוב על כך – והאם הם חבריו של פרנציסקוס.