בינואר האחרון, חשף מנכ"ל בואינג דייב קלהון סוד גלוי בעולם התעופה. "טיסות אוטונומיות בעולם התעופה המסחרית זה עתיד ממשי", הוא אמר לבלומברג TV, ומיהר להבהיר ולסייג. "זה ייקח זמן, חשוב לצבור ביטחון ודרוש תהליך מסודר שכולנו מאמינים בו".
במשך עשורים מטיס הצבא האמריקני, וגם הישראלי, כלי טיס בלתי מאוישים, המבצעים משימות שונות. השלב המתבקש הבא הוא השתלבותם של המטוסים האוטונומיים גם בעולם האזרחי. חשוב להדגיש, לא מדובר באיזה עתיד דמיוני רחוק: יצרניות המטוסים כבר שוקדות על ייצורם, חברות התעופה נלהבות, רשות התעופה הפדרלית בארה"ב מתכוננת לכך ואיגודי הטייסים האמריקניים מודעים היטב לאיום המתקרב ונערכים לקרב.
רק לפני עשור היה כל מה שקשור בנושא עדיין בגדר ספקולציה. אבל היום, רבים בתחום מאמינים שכלי טיס אוטונומיים קטנים יוכלו להטיס נוסעים עוד בטרם יסתיים העשור. אם יצלחו את המשוכה הזאת ללא תאונות בטיחות קשות, יידרשו כעשר שנים נוספות עד שמטוסי נוסעים גדולים יוכלו לצאת לדרך, ללא טייס בקוקפיט.
בשלב הראשון בתהליך יופעלו מטוסי מטען קטנים בלתי מאוישים על ידי חברות כמו Xwing, סטארט־אפ שבסיסו בצפון קרוליינה. "לקחנו שלדת מטוס ססנה קיימת, ואנחנו הופכים אותה לכלי תחבורה הנשלט מרחוק", אומר מנכ"ל Xwing מארק פיט. "בחרנו בענף ההובלה האווירית, כי אנחנו מאמינים שזה התחום הטוב ביותר להתחיל איתו".
בשנים האחרונות הריצה Xwing משימות ניסוי אוטומטיות בקליפורניה. החברה הגישה תוכנית טיסה על פי הפרוטוקול, כאילו מאייש אותה טייס, וכל הפרמטרים של הטיסה הוזנו בטרם ההמראה. "לחיצת כפתור אחת, זה כל העניין", אומר פיט. "מפעילים את המערכת והיא מנהלת בעצמה את המשימה".
עד שהטכנולוגיה תאושר על ידי רשות התעופה הפדרלית, הטיסות עדיין מאוישות על ידי טייס. "במקרה הצורך, יכול הטייס לנתק את המערכת האוטומטית ולהטיס את המטוס בעצמו", מסביר פיט. "אבל כל עוד הוא לא נדרש לעשות זאת, הוא בגדר צופה בלבד. זאת עבודה ממש משעממת". על הקרקע עוקב מפעיל בודד אחר הססנה הנעה על גבי המפה ומתקשר עם מערך הפיקוח האווירי.
בחברה ממתינים לאישור, כשהצפי הוא הפעלת כלי הטיס שהיא מייצרת עד לסוף שנת 2025. "FedEx מפעילה כ־240 מטוסי ססנה 208 בארצות הברית", אומר פיט כדי לסבר את האוזן. להערכתו, עד לסוף העשור יטיסו כלי הטיס האוטונומיים שלו גם נוסעים.
Xwing, מן הסתם, אינה החברה היחידה ששוקדת על ייצור מטוסי מטען ללא טייס, אבל יש לה נשק סודי: ה־CCO ארל לורנס, האחראי על תחום הרגולציה בחברה. לורנס יודע דבר או שניים בנוגע לרגולציות של רשות התעופה האמריקנית – עד לא מזמן הוא עבד שם. "חברות אחרות בתחום הציעו תוכניות שלא מתיישבות עם הרגולציות, וזה ללא ספק מאט אותן", אומר לורנס.
מתקרבים ליעד
מעטים האנשים שמבינים בתחום יותר מסטפן פיימט, האיש שאחראי על תחום הניידות האווירית העירונית ועל כלי הטיס הבלתי מאוישים בתאגיד האניוול. גם פיימט מאמין שחזון המטוסים האוטונומיים עתיד להתגשם בקרוב. החברה שלו מייצרת כלי טיס עבור שישה לקוחות – חלק מהמטוסים נועדו לנוסעים, אחרים למטענים. אחד מהם נטול קוקפיט לחלוטין.
"בעיקרון, כל החברות האלה מתכננות להתחיל בפיילוט בהשתתפות טייס, ואז להתקדם לטיסה ללא טייס", אומר פיימט. "חלק מהן רוצות להגיע ליעד הזה תוך ארבע או חמש שנים, אחרות מתכננות עשור קדימה. כל החברות האלה מחכות ליום שבו המטוס יטוס בעצמו, ואנחנו עוזרים להן להשיג את זה".
"הכל מסתכם בכסף", טוען דניס טאג'ר, טייס ב־35 השנים האחרונות ודובר APA, איגוד טייסי חברות התעופה האמריקניות, המונה 15 אלף איש. "היצרניות מחפשות את הטכנולוגיה החדשה ופורצת הדרך שיוכלו למכור ולעשות ממנה כסף, וחברות התעופה מחפשות לצמצם עלויות".
זו טענה שקשה להפריך. לפני שש שנים, דוח של הבנק השוויצרי UBS העריך כי כלי טיס בלתי מאוישים יוכלו לחסוך לתעשיית התחבורה האווירית יותר מ־35 מיליארד דולר בשנה. מנגד, הדגיש הדוח בעיה אחרת: לא בטוח שהציבור רוצה בכך. דוח גלובלי מ־2017 מצא שמרבית האנשים אינם מוכנים לטוס במטוס ללא טייס, גם כשהמחיר זול יותר.
שנה לאחר מכן, דוח של Ipsos מצא ש־81% מהאמריקנים חוששים מטיסה בכלי טיס אוטונומי. יש לציין, כי הסקר הזה מומן על ידי איגוד הטייסים האמריקני־קנדי הגדול ALPA, המונה 65 אלף חברים.
"מטוסי המטען האוטונומיים הם הדרך של יצרניות המטוסים להשחיל את הרגל בדלת", אומר טאג'ר. "להתחיל ממשהו שנשמע בלתי מזיק, שלא פוגע באנשים. אבל למעשה, אלה עדיין אותם השמים. זה עדיין צינור מתכת באוויר, ומטוסי נוסעים יחלקו איתו את המרחב האווירי".
מי רוצה לטוס?
במהלך מגפת הקורונה ניסו חלק מחברות התעופה לדחוף לשינוי החוק המחייב את נוכחותם של שני טייסים מוסמכים בכל טיסה (ולאפשר תחתיו נוכחות של טייס בודד), במטרה להקל על המחסור בכוח אדם. לאחרונה פסקה רשות התעופה האירופית כי לא יאושר מהלך כזה לפני שנת 2030.
"המטוסים עוד לא ממריאים או נוסעים בעצמם, אבל מרגע שהמריאו הם עצמאיים לחלוטין, והם אפילו מסוגלים לנחות לבד", אומר פיימט ומדגיש כי זה רק עניין של זמן עד שהמטוסים יוכלו לבצע את כל מהלך הטיסה. "כל היסודות לשלב הבא – היכולת לשנות את תוכנית הטיסה במקרה הצורך והיכולת לתקשר עם פיקוח האוויר – כבר קיימים".
אחד הדברים שתומכים בהתקדמות אל עבר אוטומטיזציה מוחלטת היא טכנולוגיית הבינה המלאכותית. למשל, חיישנים בחלקו החיצוני של המטוס שיוכלו "לראות" ולנווט את המטוס בבטחה. אבל נראה שכרגע האתגר הגדול ביותר שיש לגבור עליו הוא דעת הקהל.
התומכים טוענים שהוא יקרב את הפריפריה ויאפשר תחבורה אווירית במקומות שכיום לא ניתן להגיע אליהם בטיסה. "זה יהיה שינוי דרמטי", קובע פיט. "אבל השאלה הגדולה היא האם אנשים יתרגלו לרעיון או לא", טוען טאג'ר. "לא יודע. אבל בסופו של דבר, כשאתה בשמים, ורועש, והמטוס רועד ועושה דברים מוזרים, ואין אף אחד בקוקפיט, אני חושב שאנשים ימצאו את עצמם מתפללים שהילד שיושב למטה ומסתכל במחשב יודע מה הוא עושה".
