בשבעה באוקטובר, בוקר שמחת תורה, התעוררתי בביתי שבמרכז לקול האזעקות. הן תפסו אותנו בהפתעה מוחלטת. תחילה חשבנו שזו בעיה במערכת, אבל קול היירוטים של מערכת כיפת ברזל אישר שמדובר באזעקות אמת.
כשומרי שבת היינו מנותקים מדיווחי החדשות, ולא ידענו עדיין מה קרה. חשבנו שהתחיל עוד מבצע, היינו עדיין רגועים, אבל לקראת 10 בבוקר כבר נראו ברחוב אנשי מילואים, היחידות לזיהוי חללים וזק"א, כשהם מגויסים למשימות. הבנו שמשהו נוראי מתרחש, אבל לא הבנו עד כמה. הלבבות רעדו, תחושת חוסר האונים התגברה.
אחד הדברים החשובים ביהדות הוא שמירה על כבוד המת והבאתו לקבורה, ואף מותר לחלל שבת לצורך זה. זיהוי חללים חשוב מאוד לצורך הנפשי של המשפחות וגם לצורך התרת עגונות. אישה שבעלה נעדר, ואין יודעים מה עלה בגורלו נקראת עגונה והיא לא תוכל להינשא שוב עד שיתברר אם בעלה חי או מת. עשרות מתנדבים יצאו כבר במהלך השבת לצורך זיהוי החללים והבאתם לקבורה.
עד עתה מאות מתנדבים מהקהילה החרדית עובדים מסביב לשעון כדי לזהות את החללים ולהביא אותם כמה שיותר מהר לקבר ישראל. המראות קשים ומזעזעים, יותר משהנפש יכולה לשאת גם של אלה שמורגלים במראות קשים. אבל כבוד המת והרצון להביא מעט נחמה למשפחות עומד לנגד עיניהם.
הלם ופחד
עם צאת השבת, כשנחשפנו לגודל הזוועה הבלתי נתפסת שהתרחשה, היינו כולנו בהלם ופחד. השמועות והידיעות מהשטח הזכירו לנו ימים אפלים מהעבר שלנו. הלב נשבר. בחרנו לנתב את הכאב וההלם לעשייה. מייד צצו יוזמות עזרה בכל הארץ של אנשים טובים.
לציבור החרדי יש תשתית של עשרות ארגוני חסד כמו עזר מציון, זק"א שהפכו באחת לחמ"לים לצורך עזרה בכל מה שצריך. דוד שלי, עו"ד רפאל ציק, פתח חמ"ל, כך שכל משפחה שמתאבלת על יקיריה לא תישאר לבד. מייד החלו משמרות של אנשים, שנוסעים לנחם אבלים ולומר קדיש על הקדושים שנרצחו.
אחי בן ה-15, תלמיד ישיבה שהיה בחופשה, חזר מייד להתפלל וללמוד תורה בישיבה במשמרות של 24 שעות ביממה יחד עם חבריו. אלפי בקשות של חיילים ובני משפחותיהם של נעדרים ופצועים שמבקשים להתפלל עליהם וללמוד לזכותם הופצו במדיות השונות.
בישיבת "חברון", בה בעלי למד, הוקם מיזם "אמץ חייל". כל בחור ישיבה קיבל שם של חייל לוחם או חטוף ולקח על עצמו להקדיש את הלימוד שלו ולהתפלל לכך שיחזור לביתו בריא ושלם בגוף ובנפש.
בתפקידי כמנהלת קהילת LEVEL UP לנשים חרדיות בהייטק, בחרתי לרכז את הפרטים של הנשים שביקשו להתנדב. פתחנו טופס הרשמה, ובתוך זמן קצר התנדבו מאות נשים מעיסוקים שונים. חיברתי אותן ליוזמות ופיתוחים שעלה בהם צורך בעקבות המלחמה, כמו למשל פתרונות טכנולוגים לזיהוי נעדרים, מערכת לתיווך בין מפונים מהדרום למשפחות במרכז שמעוניינות לארח אותם ועוד אינספור מיזמים שהעם הנפלא שלנו התגייס עבורם בכל הכוח והלב.
מתנדבת בכל קהילה
כשעלה צורך לציוד מהחיילים שבשטח, התגייסנו, נשים, גברים וילדים בסביבה שלי לגיוס כספים, אריזה ושינוע של ציוד בכל הארץ. מצאתי את עצמי מתנדבת לעזרה בכל קהילה שאני חברה בה, Forbes 30Under30, חמ"ל ההייטק, דיינרס וקהילות אחרות של מפתחי תוכנה ישראלים.
בבתי הכנסת התגייסו האנשים לתפילה ולהתנדבויות שונות לחיילים. עשרות אלפי ציציות נשזרו עבור חיילים. מטבחי אולמות האירועים בסביבתי הוסבו לצורך הכנת אוכל כשר שהועבר באמצעות מאות מתנדבים לחיילים שהתגייסו ולמשפחות שפונו.
מתנדבים רבים התאגדו לצורך עידוד משפחות הנרצחים והפצועים. עין לא נשארה יבשה, כששי גראוכר, מארגון "ביחד ננצח", ניסה לשמח ילד שאיבד את אביו ואחיו, כשהוא מאושפז בטיפול נמרץ. הילד לא התעניין בדבר ולא חייך מאז תחילת המלחמה, אבל כששי הציע לו פלייסטישין אורו עיניו, בתוך 20 דקות כבר היה לו פלייסטישין ביד וחיוך על הפנים.
אם הייתי רוצה להמחיש את המצב הייתי בוחרת בתיאור הזה: לא משנה מי אתה, במה אתה עוסק או לאיזה ציבור אתה משתייך, את כולנו עניין רק דבר אחד: איך לתרום כל אחד בדרכו כדי שכולנו נוכל לחיות בשקט ובשלום.
שרה רקובסקי היא בוגרת Forbes 30Under30, מחזור 2023, מפתחת תוכנה ופעילה בשילוב נשים חרדיות בהייטק
