התחממות גלובלית: המודיעין הישראלי משנה את סדר העדיפויות

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הגוף הרלוונטי ביותר לנושא שעל הפרק, לא היה זקוק ל"הנחיה" או לדרבון מראש הממשלה, שהוא גם השר הממונה עליו. במשך שנים מתקיימים שיתוף פעולה פורה ויחסי עבודה טובים בין המוסד למקבילו הצרפתי, DGSE, כמו עם סוכנויות ביון דומות במערב וגם במדינות לא מערביות – אפילו ערביות או מוסלמיות.

בשנים האחרונות התחזק הקשר עם השירותים הצרפתיים, אף שהוא אינו אינטימי כמו זה שיש למוסד או לאגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל עם המקבילים בארה"ב, בבריטניה או באיטליה. לקהילת המודיעין הצרפתית יש בישראל נציגים שפועלים משגרירות ארצם בתל אביב ומאומנים כקציני קישור. למוסד יש נציג בשגרירות ישראל בפריז, שבה פועלת נספחות צבאית.

העברת מידע והערכות על התפתחויות ועל מהלכים מתקיימות כמעט כמעשה שגרה ומתעצמות בעתות משבר וחירום, כמו בגל הטרור האחרון. אפשר להעריך כי מיד לאחר כל אירוע חריג שכזה פונים קציני הקישור של ה־DGSE לגופי המודיעין הקרובים שעמם הם נמצאים בקשר, ובכלל זה של ישראל, ומבקשים מידע שיכול לסייע בחקירה.

בדבר אחד אפשר להיות בטוחים. אם למוסד או לגורם ביון אחר – כמו יחידת 8200 של אמ"ן, העוסקת בהאזנות, בניתוח בינה רשתית, בפענוח צפנים ובלוחמת סייבר, או שירות הביטחון הכללי (שב"כ) – היה מגיע מבעוד מועד שביב של מידע על כוונות או הכנות של טרוריסטים לבצע פיגוע בפריז, או בכל מקום אחר בעולם, הוא היה דואג להעבירו לרשויות הנוגעות בדבר.

איסוף מודיעין, הפקת המידע וניתוחו מבוססים על סדרי עדיפויות. בעגת המודיעין הישראלי זה נקרא "ציון ידיעות חיוניות" (צי"ח). אך טבעי הדבר שעיני הביון הישראלי, אוזניו, לבו ומוחו צופים, כרויים וממוקדים באויבים וביריבים, שמציבים סכנות ואיומים מיידיים ודחופים על הביטחון והאינטרס הלאומי.

סדר העדיפויות של קהילת המודיעין הישראלית בתחום איסוף המידע וניתוחו מכוון בראש ובראשונה לאיראן – בעיקר בכל הקשור לתמיכתה בארגוני טרור, לתוכנית הגרעין שלה, גם לאחר ההסכם עם המעצמות – ולתוכניות החימוש וההתעצמות שלה. ברמת חשיבות דומה נמצאים המתרחש בחיזבאללה, בחמאס ובג'יהאד האסלאמי בעזה ובגדה.

כתוצר לוואי, המודיעין הישראלי הגביר בעשור האחרון גם את המעקב אחר אספקת נשק מאיראן דרך הים האדום וסודן, ומלוב דרך מצרים לעזה, וכן מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה. מעקב זה הוליד, לפי פרסומים זרים, גם פעילות מודיעינית וצבאית ענפה שתכליתה לסכל ולהשמיד את העברות הנשק. בצה"ל מכנים את הנושא הזה מב"ם – "מערכה בין מערכות".

לצד כל אלה, הרדאר המודיעיני מכוון גם לבחון את ההתפתחויות ברשות הפלסטינית, ובמיוחד את גל האלימות האחרון בירושלים ובגדה. לצי"ח הזה נוסף גם הרצון לדעת על התחמשות ועל תוכניות צבאיות בסוריה ושל מדינות נוספות באזור. המודיעין התעניין גם, אם כי במידה פחותה יותר, במה שהוגדר "המעגל השני" – עיראק ולוב.

אלה היו היעדים המסורתיים שעיצבו את המודיעין הישראלי והפכו אותו לגוף היעיל והחשוב ביותר בתחומים אלה במזרח התיכון, שגם ארגונים עמיתים נעזרים בו וקשובים להערכותיו ולמידע שברשותו.

לוחמי דאע"ש מתאמנים | צילום: ויקיפדיה

מעבר לגבול

בעקבות "האביב הערבי" ב־ 2011 (הגיע הזמן לשנות את השם ל"כאוס הערבי" או "הבלגן הערבי") חל שינוי מסוים בסדר העדיפויות המסורתי.

לפתע נוסף הצורך גם לעקוב, לנטר ולהבין תהליכים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים שהביאו להפלת משטרים מסורתיים (מובארק במצרים) וגם לקריסת מדינות – סוריה, עיראק, לוב ותימן. במקביל החל המודיעין הישראלי לפקח אחר עלייתן של ישויות חדשות כמו הכורדים בעיראק ובסוריה, וארגוני טרור אסלאמיים חדשים ובלתי מוכרים כמו דאע"ש, היחסים המורכבים בינו לבין ארגון האם של אל־קאעידה, או לידתן של קבוצות סלפיות רדיקליות בסיני ובעזה.

התפתחויות אלה חייבו את קהילת המודיעין להתחדש, להקים יחידות חדשות ולבצע שינויים מבניים וארגוניים.

כך לדוגמה, התחזקות ארגון הטרור אנסר בית אל־מקדס בסיני ושיתוף הפעולה שלו עם חמאס הביאו כבר לפני כמה שנים להקמת חטיבה חדשה בשב"כ שאחראית על הגזרה (יחד עם 8200). הארגון, שעיקר מעייניו נתונים למאבק בכוחות הביטחון המצריים, נשבע בתחילת השנה אמונים לדאע"ש והחליף את שמו ל"מחוז סיני" (של "המדינה האסלאמית"). בחודש שעבר לקח הארגון אחריות על הטמנת הפצצה במטוס הנוסעים הרוסי שהמריא משארם א־שייח'. הוא גם אחראי (בתיאום עם חמאס) לפיגועים או לניסיונות פיגוע בישראל, כולל ירי רקטות לעבר אילת ועקבה. כמה מדובריו איימו באחרונה לחדש את הפעילות נגד ישראל – איומים שמתייחסים אליהם ברצינות רבה ומחייבים כיסוי מודיעיני טוב עוד יותר על המתחולל בסיני. וזה לא פשוט.

למעשה, בשניים מגבולותיה של ישראל, בדרום ובצפון, פועלים ארגוני טרור רצחניים: דאע"ש בסיני ואל־קאעידה בגבול סוריה. וזאת בנוסף לחמאס בעזה ולחיזבאללה בלבנון. זהו מצב מורכב ועתיר אתגרי מודיעין.

גם המתרחש בגבול הסורי, למרות השקט היחסי, מעורר דאגה. ברוב רצועת הגבול באורך של כ־100 ק"מ, שכמו בסיני מאובטחת בעזרת גדר משוכללת, שולטת "חזית א־נוסרה" – השלוחה הסורית של ארגון אל־קאעידה, או מה שנותר ממנו לאחר חיסולו של מייסדה אוסמה בן לאדן ועליית האטרקטיביות של המותג דאע"ש עבור קיצונים מוסלמים.

בין ישראל לחזית א־נוסרה מתקיימות הבנות מכללא (לא כתובות), שמאפשרות את קיום השקט היחסי. השקט הזה הופר בשנה האחרונה בעיקר בשל מאמצים של חיזבאללה וכוח אל־קודס של משמרות המהפכה של איראן להקים תשתית לפעולות טרור נגד ישראל בגולן. בעזרת מודיעין מדויק ופעולות שיוחסו לחיל האוויר הצליחה ישראל לסכל התארגנות זו באמצעות כמה חיסולים ממוקדים של מפקדים בכירים בחיזבאללה ובאל־קודס ושל שליחיהם.

מבחינה זו, גם אם לא לכך כיוונה, המעורבות הרוסית המואצת בסוריה ושיתוף הפעולה שלה עם איראן וחיזבאללה, שמכתיבים את סדר העדיפויות – שמטרתו חיזוק משטרו של בשאר אסד – תורמים בעקיפין לביטחונה של ישראל. רוסיה, שהסכימה על תיאום ברמה נמוכה עם ישראל כדי למנוע חיכוך מיותר בשמי סוריה, היא גורם מרסן ומחזקת את מגמת השקט בגבול.

ואולם לצד השליטה הדומיננטית של חזית א־נוסרה בגבול ברמת הגולן הסורי, יש בשוליו גם נוכחות, בעיקר בדרום – במשולש הגבולות – ירדן־ישראל־סוריה – של קבוצות קטנות של דאע"ש או כאלה שנשבעו לו אמונים.

בטווח הנראה לעין ישראל אינה על הכוונת של דאע"ש. המטרות שלו מוכתבות מהאידיאולוגיה הדתית של הארגון: לבסס ולהרחיב את ה"ח'ליפות" שהקים בעיראק ובסוריה, תוך כדי מאבק במשטרים בבגדד ובדמשק, בצד מלחמת חורמה דתית בשיעים, בשתי מדינות אלה (וגם בתימן). אך לא לעולם חוסן. אם אכן דאע"ש עומד מאחורי הפיגועים בצרפת, כפי שדובריו הכריזו, בנוסף להפלת המטוס הרוסי, אולי מסתמן מפנה מסוים בתפיסת הארגון ובדרכי פעילותו. אפשר שבמקביל לרעיון הח'ליפות הקים דאע"ש מה שאפשר לכנות "מנגנון פיגועי חו"ל".

הסכנה הגדולה כרגע לישראל היא תאי טרור של דאע"ש שיקימו בה צעירים ערבים, שיצאו לסוריה וחזרו בלי שנתפסו, או של כאלה שמתגוררים כאן וישאבו השראה מדאע"ש לבצע פיגועים.

ספין פוליטי אופייני. בנימין נתניהו | צילום: מרק ישראל סלם

אימה בפרברים

מהחקירות בצרפת ובבלגיה של הפיגועים בפריז עולה כי חלק מהמחבלים היו צרפתים ממוצא צפון אפריקאי. מפקדם אל-חמיד אבאוד, בעל אזרחות בלגית בן 28, נהרג השבוע במהלך הפשיטה בסן דני. נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, מיהר להאשים את דאע"ש בביצוע המתקפה, אולם אין ודאות לכך. מנהל ה־CIA ג'ון ברנן אמר השבוע כי יש סבירות לכך שדאע"ש אכן אחראי לפיגועים בפריז, אך עדיין אין ראיה ודאית לכך.

ברור שלצרפת יש עניין מובהק למצוא כתובת ברורה, רצוי שתהיה מחוץ לגבולות המדינה, כדי להטיל עליה אחריות למעשים. ראשית, זה אפשר לצרפת להכריז מיד כי היא מצויה "במלחמה" ולתקוף במשך כמה ימים מטרות של "המדינה האסלאמית", במיוחד בבירתה ראקה בצפון־מזרח סוריה. זה גם יכול להקל על ממשלתו של הולנד בהצטדקויותיה בנוגע להסברת הכישלון המודיעיני.

מקור צרפתי אמר ל"מעריב־סופהשבוע" כי אחת הסיבות לכישלון היא שעדיין יש חריקות וליקויים בשיתוף הפעולה בין ארגוני הביון של המדינה, מחלה כרונית צרפתית. עם זאת, חל שיפור מסוים בתחום זה בעקבות גל הפיגועים הקודם בפריז בינואר 2015 (נגד השבועון "שארלי הבדו" ו"היפר כשר"). לדברי המקור, אחת הבעיות שמכבידות על יעילות קהילת הביון הצרפתית היא שהאחריות לסיגינט (איסוף מודיעיני באמצעים טכנולוגיים) נותרה בידי ה-DGSE. וכך שירות הביטחון הפנימי (DGSI), שאחראי לביטחון הפנים, נאלץ להסתמך על יכולות מודיעין החוץ.

בעיה אחרת, על פי המקור, היא התיאום הלא־מספק בין שני גופים אלה לבין יחידות המודיעין של המשטרה בכלל ובמיוחד במחוז פריז, הגדול והחשוב במדינה.

ברור לחלוטין כי אם יתברר בסופו של דבר שמחוללי הפיגועים השתייכו לרשת מקומית – ששאבה כמובן השראה ועידוד, אך לא הייתה חלק אורגני מדאע"ש ולא קיבלה הנחיה מהפיקוד העליון של הארגון – האתגר שניצב לפתחה של צרפת קשה יותר. קל יותר לתקוף מטרות במזרח התיכון מהאוויר מאשר לפעול נגד רשתות טרור רדומות ותאים שהוקמו בידי צרפתים, דור שני או שלישי למהגרים מוסלמים, מהפרברים המוזנחים של המדינה, שבהם מתגוררים כ־10% מכלל האוכלוסייה.

בכל מקרה, בין אם הטרור הוא מקומי או חיצוני, יש קושי מודיעיני לטפל בטרוריסטים נחושים, חדורי מוטיבציה ומונעים מאידיאולוגיה דתית קיצונית. את זה גם יודעים בישראל, שמשאביה, תקציביה וסדרי העדיפויות שלה מוגבלים ונופלים מאלה של צרפת.

לרשות המודיעין עומדים שני כלים מרכזיים בניסיונות החדירה והאיסוף נגד יריבים ואויבים: יומינט (חדירה וגיוס סוכנים) וסיגינט, כיסוי טכנולוגי של אמצעי התקשורת לסוגיה (טלפונים, מחשבים רשתות חברתיות וכו').

אם הפרסומים בתקשורת הערבית נכונים על כך שחיזבאללה וחמאס חשפו מרגלים של ישראל שפעלו בקרבם, הרי שהישגים אלה של המודיעין הישראלי מוכיחים שאפשר להחדיר ולגייס סוכנים גם בקבוצות דתיות רדיקליות. אך המשימה הזאת נעשית קשה יותר מול ארגונים קיצוניים כמו אל־קאעידה ובוודאי דאע"ש, אם כי היא לא בלתי אפשרית. אפשר רק להעריך שיש ארגוני ביון שהצליחו למרות הקשיים להסתנן אליהם, בין אם למטרות "כיסוי בסיסי" (כס"ב), או שהצליחו לגייס מקרבם סוכני איכות.

גם לשימוש בסיגינט יש מגבלות. הטרוריסטים של דאע"ש הוכיחו כי הם מיומנים בשימוש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, בעיקר למטרות הפצת תעמולת הרצח הזוועתית. במקביל הם גם משתפרים במאמציהם לצמצם את היכולות של יחידות הסיגינט של קהילות הביון להאזין לטלפונים או לחדור למחשבים שלהם. הם מתנתקים מהאינטרנט, נעזרים בבלדרים או משתמשים בתוכנות הצפנה משוכללות. בהכללה, אפשר לומר כי אם מתגייסי אל־קאעידה היו צעירים בשולי החברה, דאע"ש מושכת אליה צעירים משכילים.

כפי שלמדנו השבוע, הם אפילו נעזרים בקונסולת פלייסטיישן כדי לתקשר ולהעביר מסרים מוצפנים. אחת השיטות המתוחכמות בתחום זה היא משחק מחשב שבו נורות יריות על קיר במקבץ ובתצורה שיוצרים הודעה סודית. כפי שלמדנו מההדלפות של אדוארד סנודן, סוכנות הביטחון הלאומית (NSA) של ארה"ב כבר מודעת זה כמה שנים לשימוש שניתן לעשות במשחקי מחשב למטרות טרור וריגול. אפשר להניח שגם המודיעין הישראלי יודע זאת.

בכל מקרה, המודיעין אינו חזות הכל. את דאע"ש לא יהיה אפשר לבלום גם אם יושג עליהם המודיעין הטוב ביותר. לשם כך צריך נחישות פוליטית, הסכמה בינלאומית על המטרה ושיגור חיילים להשמיד את "המדינה האסלאמית". לא נראה שזה מה שיקרה בקרוב. אפשר להניח שגם אם יחוסל ארגון "המדינה האסלאמית", קיצוניים עדיין יבצעו פיגועי טרור, אם כי תדירותם ועוצמתם יפחתו.