למה אובמה לא ייקח את הבחירות: להביט בתוצאות ביוון – ולהבין

בספרו המשפיע של ונינסקי "הדרך בה עובד העולם" (1978) בוססה הטענה כי ציבור הבוחרים יודע הכל, מבין הכל, ותמיד מצביע לטובת ענייניו. במודל זה, הבעיה היא תמיד הבחירות שמוצעות לציבור הבוחרים, ואיננה קשורה ליכולתו של ציבור זה לקבל החלטות מוצלחות. קיבלנו דוגמה חיה מצוינת למודל הפוליטי הזה בתחילת השבוע, כשהעם היווני הלך לקלפיות לסיבוב בחירות שני.

הכלכלה היוונית קורסת. ברבע הראשון של 2012, ההון היווני היה נמוך בשיעור מחריד של 68.8% בהשוואה לרבעון המקביל של 2008. בגלל שהשקעת הון היא מה שמקיים ומקדם כלכלה מודרנית בפני כוחות טבעיים של אי-סדר, המספר הזה משקף כלכלה בתהליך התנזלות.

ברבעון הראשון של 2012, התוצר הגולמי המקומי ביוון היה נמוך ב- 6.5% מהרבעון המקביל ב- 2011, ו- 17.4% פחות מאשר 4 שנים לפני כן. במארס 2012, שיעור המועסקים ביוון ירד ב- 15.8% משיעור השיא של 2008; האבטלה במארס שיעורה היה 21.9%, עלייה של קרוב לחצי מ- 15.7% שציונו שנה לפני כן ו- 7.9% ארבע שנים לפני כן. המספרים האלה הם לגמרי בתחום של "השפל הגדול".

המנהיגים היווניים מזהירים כי בלי סכומי חילוץ נוספים, לממשלה היוונית עלול להיגמר הכסף עד סוף יולי ואולי אפילו יוני. אבל למעשה, נגמר להם הכסף כבר די מזמן. יוון לא שילמה את חשבונותיה עבור תרופות וציוד רפואי, כשהיא צועדת לכיוון אסון בריאותי המוני בהילוך איטי. בתי המרקחת היווניים חתכו את חובותיהם לממשלה, ומי יוכל להאשים אותם?

באופן טראגי, ההנזלה הפיננסית והפיזית של כלכלת יוון הקפיצה את שיעור ההתאבדויות, שטיפס מהנמוך ביותר באיחוד האירופי לגבוה ביותר. תוצאות הבחירות ביוון מאאשות את המודל הפוליטי של ונינסקי. אך לא אחת מהמפלגות הפוליטיות הציעה להם קיצוצים גדולים בשיעורי מס ההכנסה שיוון תזדקק להם על מנת לפרוץ עם כלכלתה אל מחוץ לספירלת המוות שלה, אז המצביעים עשו את המיטב שיכלו עם הבחירות שהוצבו בפניהם ע"י הצמרת הפוליטית של יוון.

כשהם הלכו לקלפיות, העדיפות הראשונה במעלה בקרב ציבור המצביעים היווני הייתה תחייה לטווח הקצר. המצביעים ידעו שיוון חייבת לשמר את היורו כמטבע שלה, או להתמודד עם אסון מיידי. דרכמה חדשה פירושה רעב עירוני מקיף. הם גם ידעו שנאגלה מרקל לא תיתן לממשלת יוון צ'ק פתוח משוך ע"ח משלם המסים הגרמני.

הדרך היחידה עבור המצביע היווני להגדיל את סיכוייה של יוון להישאר בגוש היורו, אפילו לזמן קצר, הייתה לתת למפלגות תומכות החילוץ – הדמוקרטיה החדשה ופאסוק הסוציאליסטית – את האפשרות להקים ממשלה ברוב דחוק בפרלמנט (162 מושבים מתוך 300). 

כשפאסוק הייתה בשלטון, היא העלתה מיסים וזירזה את הסתחררותה של יוון במורד המערבולת הכלכלית; ציבור המצביעים היווני נתן את מרבית המושבים (129) למפלגת הדמוקרטיה החדשה, שהיא המפלגה היחידה שהזכריה קיצוץ במסים ישירים. פאסוק קיבלה רק 33 מושבים.

למרות שהבוחרים היווניים רצו למחות כמה שיותר בעוצמה כנגד המדיניות שהביאו את יוון אל פי תהום, הם לא יכלו להציב אלכס ציפראס, מנהיגה הכריזמטי של מפלגת השמאל המובהקת יותר, סיריזה, כראש ממשלתם. הוא הבטיח פומבית להביא את יוון למשחק מצמוצים מול גרמניה וקרא להעלאות מס ל"עשירים" המגיעות עד 4% מהתוצר המקומי הגולמי. המצביעים פינקו את ציפראס הכי הרבה שיכלו – 26.89% (71 מושבי פרלמנט), ועדיין נתנו לשתי המפלגות תומכות החילוץ את היכולת להקים ממשלה.

מעמדה זו של גרימה לצמיחת הכלכלה היוונית שוב, הבחירות היו מתסכלות מאוד עבור המצביעים היווניים. לא היו מפלגות תומכות-צמיחה בהצבעה. אף אחד מהרצים לתפקיד לא השכיל להבין כי תקוותה היחידה של יוון להתאוששות כלכלית היא קיצוצים בשיעור מס ההכנסה – בהיקף שיספיק לגרום להון היוצא מהמדינה כעת לשנות את כיוונו, ויוביל את האנשים להתחיל להשקיע בכלכלה היוונית שוב.

בנקודה זו, כל הממסד הפוליטי היווני נדמה כנגוע בקיינסיאניות – האמונה כי הוצאות ממשלתיות (ורק הן) מביאות לצמיחה כלכלית. קיינסיאניות תובעת לא קורבנות בכל רחבי תבל – כולל פרנסואה הולנד בצרפת וברק אובמה, לארי סאמרס ופול קרוגמן בארה"ב. מוזר הוא הדבר כי אנשים רגילים נדמים חסינים בפני קיינסיאניות זו ושומרים על היכולת לראות כי שיעורי מס גבוהים מרתיעים פעילות כלכלית, ואומה פושטת רגל לא יכולה להוציא מהכיס את דרכה אל השגשוג. בהתחשב באפשרויות שניתנו לו – כל שיכול היה ציבור הבוחרים היווני לעשות הוא להתפלל שיהיה עוד קצת זמן ולקוות לאיזה נס מעודד- צמיחה.

תוצאות הבחירות יצרו סבירות כי ה"טרויקה" (איחוד היורו, הבנק האירופי המרכזי וקרן המטבע) יזרימו את 130 מיליארדי היורו שהובטחו בנתח השני של חבילת החילוץ. למרבה הצער, מבלי לקצץ במקס כדי להחיות את ההשקעה והתפוקה, הכסף הזה פשוט יישאב לחור השחור של כלכלתה הקורסת של יוון, ולא יחזור לעולם. זה היה גורלו של הנתח הראשון בחבילת החילוץ (110 יורו להלכה).

אולי חשוב אף יותר עבור המצביע היווני הפשוט – הרווחת זמן מאפשרת ל"חילוץ שקט" (של מחזיקי פקדונות בבנקים יווניים ע"י הבנק המרכזי) להמשיך. מאז תחילת 2010, היוונים משכו בערך 80 מיליארד יורו מהבנקים במדינה. מדובר בערך בשליש מהפקדונות. חלק גדול מהנכסים של מערכת הבנקאות היוונית מורכב מאג"ח ממשלתיות שלא יוכלו להימחר אפילו קרוב למחיר המחירון שלהן, שאינן בטחונות קבילות בחלון ההנחה של הבנק המרכזי. בהתאם, הבנקים היווניים השיגו יורו בכמות הנדרשת לפדיית לקוחותיהם מהבנק היווני המרכזי דרך תוכנית ה"סיוע ההנזלה למקרה חירום" של הבנק האירופי. התוכנית הזו מעמידה שורת התחייבויות מהבנק האירופי לבנק היווני, כשהתשלום מובטח ע"י לא אחרת מהממשלה היוונית.

הבנק האירופי שמר על חשאיות לגבי גודלן של ההלוואות וזהותם של הבנקים הלווים אותן, אך ברור מהנתונים הנגישים שחשבון ההלוואות של תוכנית ההנזלה עולה בשיעורים גבוהים.

בגלל שגרמניה היא בסופו של דבר נושאת בערך הכלכלי של ההלוואות האלו, יהיה מעניין לראות כמה זמן הם יניחו ל"חילוץ השקט" הזה להמשיך. אבל בלי התוכנית, מערכת הבנקאות הגמרנית תתמוטט – ותיקח איתה את מה שנשאר מהכלכלה היוונית בדרך.

כשהאמריקאים הולכים להצביע בנובמבר הקרוב, יוון עשויה לשמש עבורם תזכורת עזה לתוצאות העלאות המס וההוצאות הממשלתיות היוצאות מכלל שליטה. לאמריקאים יש מפלגה ש"תומכת בצמיחה", על הנייר לפחות. ובגלל שמיט רומני מבטיח קיצוצי מס בעוד אובמה מבטיח העלאת מס וחיזוקו של המנגנון הקינסיאני, ע"פ המודל הפוליטי של ונינסקי – המנצח עומד להיות רומני.