אבודה בטוקיו: מי השחית את יומני אנה פרנק בעיר?

בחודשיים האחרונים אנה פרנק מסעירה את יפן, ולא מהסיבות הנכונות: ידיים לא מזוהות משמידות בשיטתיות מאות עותקים מספרה של הילדה היהודייה המפורסמת בתבל. ספרים מושחתים בספריות הציבוריות ובחנויות פרטיות בכל רחבי מחוז קאנטו, בו שוכנת עיר הבירה טוקיו.

המשטרה המקומית עצרה חשוד בפרשה, אולם אין הוכחות חותכות לאשמתו והרוחות עדיין רוחשות וסוערות, כשריח חריף של אנטישמיות עולה מהעניין. הפרשייה גורמת מבוכה רבה לשגרירות יפן בישראל ולממסד היפני כולו. רבים מתושבי המדינה מביעים זעזוע מהנושא הטעון, תוך הבעת אי נחת ואפילו בושה מהמעשים.

כמיטב המסורת היפנית, נעשים צעדים מדודים להפגנת אכפתיות מצד הממסד, אבל ישנה תחושה שהנושא אינו מטופל ביסודיות הראויה. לטענת המבקרים נקיטת העמדה של הממסד אינה מספיק ממלכתית, גורפת וחד משמעית. עוד הם אומרים כי חסרה תגובה רשמית, שיוצאת מהחלונות הגבוהים ביותר. אולם יש גם מי שחושב אחרת. "מאחר ואנה פרנק לא מייצגת את ישראל, קשה לצפות מהממשל להתנהגות מיוחדת בפרשה", מבהיר פרופסור בן עמי שילוני, מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית ירושלים. "צריך להבין שבכל מקום יש אנשים מעורערים או מטורפים, ואין כאן פוטנציאל לנזק דיפלומטי-פוליטי".

מדובר בסאגה שנמשכת חודשים ארוכים וסופה לא נראה בעין. "לראשונה הבחנו בנזק לספרים בסוף חודש ינואר בשנה שעברה, ומאז זה רק הולך ומחריף", אמרה סאקו נישימורה, דוברת אגודת הספריות הלאומית של יפן, בריאיון ל"טלגרף" הבריטי. "אנחנו לא יודעים מי עושה את זה ולמה, אבל המשטרה חוקרת את הנושא".

הנזק לספרים עצום: עשרות דפים נקרעו מתוך הספרים, במקרים רבים מדובר בהשחתה סדרתית של אותם דפים ממש, מה שהוביל את המשטרה לחשוד כי אותו אדם ביצע את רוב מקרי ההשחתות.

אחד העותקים המושחתים | צילום: רויטרס

חקירת המשטרה החלה בבדיקת מצלמות האבטחה שמוצבות בספריות הציבוריות, אולם התברר כי התמונות מטושטשות והפענוח הופך לבלתי אפשרי. "דבר כזה מעולם לא קרה ביפן", מסביר פרופ' שילוני. "יש תחושה של חוסר אונים. המשטרה היפנית פחות יעילה בפענוח תעלומות ולא הייתה במיטבה בטיפול בפרשה הזו".

בינתיים, עד שיימצא האשם בפרשה, הוסרו מהמדפים עותקים שנותרו שלמים, על מנת שלא ייפגעו. הם הוצבו בסמוך לדלפקי ההשאלה וכעת, לצורך פיקוח, כל אדם שירצה לעיין ביומנה של אנה פרנק, יצטרך לבקש את הספר מהספרנים, להזדהות ולהירשם.

הסיפור נוגע לליבם של רבים ובספריה העירונית ברובע הירו התקבלה חבילה אנונימית ובה מאה ספרים חדשים, במקום אלו שהושחתו. גם שגרירת ישראל בטוקיו, רות כהנוב, תרמה 300 ספרים לספריות ציבוריות בעיר. "אנו מקווים שנוכל ללמוד מהתקרית", אמר ראש העיר טנקה סוריגמי על קבלת הספרים החלופיים. "אני מקווה שהיא תהיה לקח לעם היפני: ללמוד ולדעת על השואה, על העובדות המחרידות של ההיסטוריה ועל נזקי הגזענות".

הימים של אנה

צריך להבין: אנה פרנק היא מותג תרבותי-חינוכי ביפן. "יומנה של אנה פרנק" הודפס לראשונה בארץ השמש העולה בשנת 52', שנה לפני שיצא לאור בישראל. תוך זמן קצר הוא כבר עמד בראש רשימת רבי המכר. מאז ועד היום הספר פופולארי מאוד במדינה, כשהיקף מכירותיו הוא השני בעולם, אחרי ארצות הברית.

"היפני הממוצע יודע על הספר יותר ממה שיודע עליו הישראלי הממוצע", אומר פרופ' שילוני. "זהו מותג תרבותי אדיר ביפן: נכתבו עליו ספרים ומחזות והוא מופיע בורסיות שונות בסרטים. הוא אפילו יצא כמנגה, הקומיקס היפני". מדי שנה מבקרים אלפי יפנים בבית אנה פרנק באמסטרדם, והשם אנה נכנס לשפה היפנית בזכות הילדה היהודייה שלא שרדה את השואה.

ביפנית נקרא הספר "הימים של אנה". בשמו יש רמיזה למחזור הראשון שלה ומכאן מטאפורה להתבגרות מינית של נערה. "מה שמעניין את היפנים זה לא רק הצד היהודי של השואה", מסביר פרופ' שילוני. "הם מתמקדים בשאלה: איך נערה חכמה, רגישה ואופטימית מתמודדת עם מצב טראגי, כאשר במרכז המלחמה ולא השואה".

אנה פרנק מזכירה ליפנים את סדאקו ססאקי, ילדה מהירושימה שהייתה בת שנתיים בנפול על עירה פצצת האטום. כתוצאה מנזקי הפצצה חלתה ססאקי בגיל 11 ואושפזה בבית מרפא. על פי האמונה היפנית מי שמצליח ליצור אלף עגורים מקיפולי נייר בהתאם לאומנות האוריגאמי, יזכה בהגשמת חלומותיו. ססאקי בילתה את ימיה ולילותיה בבית המרפא בקיפולי נייר קדחתניים, אולם מתה כעבור שנה לאחר שהספיקה ליצור 664 עגורים.

כיום מוצב בהירושימה פסל של ססקאי, צמות קלועות לראשה, פניה חתומות וידיה שלוחות מעלה לשמיים, עליהם מונח עגור. הילדה השנייה הכי מפורסמת ביפן, אחרי אנה פרנק, היא מסר לשלום, סמל לפצפיזים.

היומן המקורי של אנה פרנק בהולנד | צילום: רויטרס

"אגודת הנוצרים היפניים ידיד ישראל", שנקראים בקיצור "בית שלום", אימצו את דמותה של אנה פרנק ואף התיידדו עם אביה, אוטו פרנק. הם הקימו בפוקוימה את המוזיאון להוראת השואה, שבמרכזו סיפורה של הנערה היהודייה. פסל שלה הוצב בכניסה למוזיאון וסביבו נטעו שושנים, הפרח האהוב עליה. בחזית המוזיאון נטעו היפנים ששורשיו הגיעו מעץ שניצב סמוך לביתה של אנה פרנק באמסטרדם. לאחרונה עלתה במוזיאון תערוכה גדולה לרגל 85 שנים להולדתה.

אברהם קופר, דיקן מרכז שמעון ויזנטל לשימור זכר השואה, הביע זעזוע מהמקרה שנועד, לדבריו, "להשכיח את הזיכרון של הילדה המפורסמת ביותר, מבין מיליון וחצי ילדים שנרצחו בשואה, ואת המילים ההיסטוריות שלה שהביעו אומץ, תקווה ואהבה בצל החורבן".

מי משחית את הספרים?

המשטרה, כאמור, עצרה חשוד במעשה. מדובר בגבר בשנות השלושים לחייו, מעורער בנפשו, שהודה כי השחית 23 ספרים. אולם מצבו הבריאותי מעלה את החשד שלא הוא האשם האמיתי.

"גם אם הוא האשם, השאלה היא מי השחית את יתר הספרים", שואל פרופ' שילוני ומציע הסברים, "יכול להיות שאלו אנשים פגועים או מורעלים בנפשם, גברים שונאי יפן שרוצים לפגוע במדינתם. אלו יכולים להיות תומכי הימין קיצוני. לאחרונה הציע הממסד היפני לאונסק"ו להכיר במכתבים של טייסי הקמיקזה, שפעלו בזמן מלחמת העולם השנייה, כאוצר תרבות לאומי. במערב צחקו מהבקשה, ולכן ישנה אפשרות שפעילי ימין קיצוני מנסים לפגוע בנרטיב הפציפיסטי של המתנגדים".

פרופ' שילוני מוסיף למנות חשודים פוטנציאליים נוספים: "אלו יכולים להיות פעילים מהשמאל הקיצוני. פלסטינאים שרוצים לפגוע בישראל דרך אנה פרנק, שהיא מותג יהודי. אלו יכולים להיות זרים, קוריאנים או סינים, שרוצים לסכסך בין יפן לעולם המערבי. כל הסבר הוא בעייתי, אולם אם מישהו התכוון לפגוע בישראל, הוא השיג את ההפך: פתאום נוצרה זהות בין העם היושב בישראל למותג יהודי".

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, אמנם לא התייחס ישירות לפרשה, אולם לפני כחודש ביקר בבית אנה פרנק באמסטרדם. גורם בכיר בממשל היפני טען כי אין קשר ישיר בין הביקור לבין הנזק שנגרם לספרים, אך העריך כי ראש הממשלה רוצה להעביר מסר לפיו יפנים רבים מוטרדים ממעשי הוונדליזם, ובכוונתו להדגיש את הידידות בין יפן לעם היהודי.

הפרשייה האנטישמית מעוררת סערה בקרב התקשורת הזרה בטוקיו. "למרות שרוב היפנים לא יכלו להאמין שיפני ביצע דבר מזעזע כזה, כעיתונאית אני נתקלת פעמים רבות באנטישמיות. יתרה מכך: בכל חיי באמריקה לא נתקלתי באנטישמיות כמו שחוויתי בשנותי בטוקיו", מגלה קתרין מקינו, עיתונאית יהודיה ממוצא אמריקאי, כתבת ערוץ הטלוויזיה היפני הממלכתי ולשעבר נשיאת מועדון העיתונאים הזרים בטוקיו. "לפני מספר שנים יצא כאן שבועון בשם 'מרקו פולו', שהכחיש את השואה, והצלחנו לסגור אותו.

"השתתפתי בארוחת ראש השנה האזרחית אצל השגריר האמריקאי וישב לידי גבר יפני שיצא נגד היהודים בחריפות: אמר שכולם עשירים ודיבר על לובי בין ישראל לארה"ב. כשאמרתי לו שאני יהודייה הוא פשוט קם והלך. ליפנים יש תמונה סטריאוטיפית על היהודים, שכולם חכמים וכולם עשירים. זה נכון שבכל מקום קיימים גילויים אנטישמיים, ואני בטוחה שמדובר במיעוט ועדיין, בסופו של יום כל נושא האנטישמיות צריך להיות מפוקח במדינה".

ביקור הזדהות בלב הסערה. ראש ממשלת יפן בבית אנה פרנק באמסטרדם | צילום: רויטרס

"אנחנו מרגישים שמשהו קורה", מוסיף ג'וליאן ליטר, עורך בכיר בעיתון היפני הניקיי. "לאחרונה שמעתי שיש קבוצות ניאו-נאציות מאורגנות ביפן, שאולי ניתן לקשור אותן לפרשת השחתת ספריה של אנה פרנק. בכל רחבי האינטרנט מתפרסמות הזמנות לחגיגות יום ההולדת של היטלר, ולמפגשים למטרת לימוד על מורשתו. אמנם יש הרבה ארגונים כאלה, אך עדיין מדובר בקבוצות קטנות".

מתנערים מהעבר

שואת יהודי אירופה אינה נכללת בתוכנית הלימודים היפנית הרשמית ותושביה לומדים על הנושא כבדרך אגב. דווקא במדינה שחוותה את אחת הזוועות הקשות בזמן מלחמת העולם השנייה, אין כל אזכור ממלכתי לרצח העם היהודי. דווקא המדינה שהשתתפה במלחמה ושתוצאותיה ניכרות בה עד היום, חוששת לפתוח את השלדים בארונה.

יומי טאקאגי, אקדמאית תושבת טוקיו, בשנות ה-40 המאוחרות לחייה, מנסה להיזכר מתי שמעה לראשונה את המילה שואה. היא משחזרת ביקור במוזיאון השלום בהירושימה, במסגרת טיול של בית הספר, אך אינה מצליחה לזכור התייחסות כלשהי למה שהתחולל על אדמת אירופה, בתוך כל החומר שלמדה אודות מלחמת העולם השנייה. "אחרי שסיימתי את האוניברסיטה, חברה המליצה לי על הספר של אנה פרנק", היא מספרת. "קראתי אותו בשקיקה והייתי המומה: לא האמנתי שכזה דבר יכול היה לקרות".

חשוב לזכור: במהלך מלחמת העולם השנייה יפן הייתה בעלת הברית העיקרית של גרמניה הנאצית. במהלך הכיבוש היפני במזרח הרחוק היא אף שלחה קהילות יהודיות מיפן ופליטים שברחו מגרמניה אל הגטו בשאנחאי. אם כי לא נענו לדרישות הנאצים להסגיר את היהודים לידיהם.

בישראל הביעו לא אחת מורת רוח מהעובדה שביפן לא רק שלא מנציחים את השואה באופן ממלכתי, אלא אף נוטים להשוות אותה להטלת פצצת האטום על הירושימה, תוך שימוש במושגים כמו "השואה של הפצצה" ו"אם כל הטרגדיות".

גורם ישראלי בטוקיו ציין כי שני המוזיאונים העוסקים בשואה ביפן ממומנים מכספי תרומות וגורמים פרטיים, ושאין במדינה אף מוסד ממלכתי העוסק בחקר השואה או בלימוד הנושא. אותו גורם הודה כי נעשו פניות מצד יפן להנציח את השואה במוזיאון בהירושימה, אך במקביל הועלתה דרישה להנציח את הירושימה ב"יד ושם", הקבלה שבירושלים דחו על הסף בטענה שהשואה הייתה אירוע יחיד ויוצא דופן.

לפני למעלה מעשור עורר קיסר יפן, אקיהיטו, תרעומת קשה בישראל, כאשר במהלך ביקור בן שמונה ימים בפולין לא דרכה רגלו באף אתר הקשור לשואה. על אף שהוא ביקר בעיר קרקוב, הסמוכה למחנה ההשמדה אושוויץ, עדיין לא מצא הקיסר לנכון לבקר באתר המפורסם. הביקור עורר את זעמם של ארגונים יהודיים. הם טענו שהעובדה שהקיסר הירוהיטו, אביו של הקיסר אקיהיטו, שיתף פעולה עם היטלר היא המקור לחשש של היפנים לנבור בעברם.

הגורם הישראלי איתו שוחחתי, שמכיר היטב את ההיסטוריה והתרבות היפנית, הוסיף רובד משלו לנושא הטעון. לדבריו יש ביפן רבים שחוששים שפתיחת הארכיונים מאותם שנים תעמת את היפנים עם עברם העקוב מדם, בכל הקשור לכיבוש סין וקוריאה.

בעבר ניסו הסינים להשוות את טבח ננקינג לשואת יהודי אירופה. האירוע הנורא התרחש בזמן מלחמת סין-יפן השנייה, בשנת 37' ובמהלכו טבחו חיילים יפנים במאות אלפי אזרחים סינים. יפן מעולם לא הודתה בביצוע הטבח, וראשיה מכנים את האירוע "תקרית".

יכול להיות שפתיחת הארכיונים עלולה לעורר דרישה של גורמים נוספים למפעלי הנצחה ולהקשות על ניסיונותיה של יפן לטהר את עצמה מחטאי עברה, ולהתבלט ככוח עולה בזירה הבינלאומית הנוכחית.