אבות אבותינו: האם דינוזאורים זכרים טיפלו במסירות בצאצאיהם?

מקרב היצורים בני זמננו, הקרובים ביותר אל הדינוזאורים הם העופות והתנינים. אצל כ-90% מזני הציפורים מתקיים סוג זה או אחר של דאגה אבהית לצאצאים, בעוד שאצל היונקים הזכר כמעט ואינו תורם לטיפול ביוצאי חלציו. למעשה, אפילו אצל התנינים נצפתה מידה גדולה יותר של השתתפות אבהית בהשגחה על הקטנטנים ביחס למיני יונקים. נתונים אלה מעלים שאלות סבוכות בנוגע לתפקיד האב אצל הדינוזאורים העתיקים.

ב-2008 פרסם דיוויד ווריקיו מהאוניברסיטה של מונטנה, ביחד עם כמה עמיתי מחקר, מאמר שבו סקרו מאובנים וראיות מודרניות על מנת לבחון באופן אמפירי מהי הסבירות שאבות דינוזאורים טיפלו בביצים שהטילו בנות זוגן. כיום ידועים זני ציפורים, כמו שלווים ופסיונים, אשר אצלם נחלק הטיפול בקן בין השני המינים. בנוסף, ציפורים גדולות ממשפחת היעניים, כגון היען והאמו, מפגינות מידה קיצונית של דאגה הורית. האם כל הנתונים הללו מצביעים על כך שגם הדינוזאורים היו הורים לתפארת?

היען מפגין מידה קיצונית של דאגה הורית | צילום: fotolia

למזלם הרב של הפליאונטולוגים, מאובנים של שלושה זני דינוזאורים המשתייכים לתת הסידרה תרופודה (שהזנים המרכיבים אותה הם הקרובים ביותר לציפורים של היום), נמצאו בתנוחת דגירה על ביצים. עם זאת, החדשות הרעות הן שבנוגע למאובני דינוזאורים כמעט בלתי אפשרי לקבוע האם הם של פרט ממין זכר או ממין נקבה. ואולם, רמז שבכל זאת גלום בהם הוא סוג של עצם המתפתחת בנקבות הרות, המכונה ״עצם מדולרית״. עצם זו נוצרת כאשר סידן וזרחה מסוננים מהעצמות עבור יצירת קליפות הביצים שמתעתדת הנקבה להטיל. ראיות לעצמות מדולריות נמצאו בדינוזאורים, אך לא נצפו במאובנים שנתגלו בתנוחת דגירה על קן מלא בביצים.

העובדה שעצם מדולרית לא נמצאה באף מאובן של דינוזאור דוגר פירושה אחת משתי אפשרויות: או שהדוגרים הם זכרים, או שמדובר בנקבות מבוגרות שגופן חדל מלייצר את העצם המיוחדת. למעשה, ישנן ציפורים שגופן אינו בונה את העצם אפילו כאשר הן מטילות ביצים, כך שייתכן וגם מזנים מסוימים של דינוזאורים נעדר המנגנון. בשורה התחתונה, הפליאונטולוגים לא יכולים לומר אם מאובני הדינוזאורים הדוגרים שנמצאו שייכים לזכרים, אך גם אינם יודעים בוודאות אם הם שייכים לנקבות.

קשה מאוד לקבוע האם מאובני דינוזאורים שייכים לפרט זכר או לפרט נקבה | צילום: fotolia

ואולם, רמז נוסף לכך שדינוזאורים דמו לציפורים בהרגלי הקינון וההורות שלהם נעוץ בכמות הבלתי מבוטלת של ביצים שטיפחו, כאשר גם לטרודון וגם לאובירפטור היו קנים שהכילו בין 22 ל-30 ביצים גדולות. כיום, רק ציפורים כמו היען, הננדו והאמו, אשר זכריהן מפגינים מידה משמעותית של טיפול בצאצאים, מטפחות קנים בעלי תכולה דומה. למרות שאין דרך לקבוע בוודאות, רוב הסימנים מצביעים על כך שאבות דינוזאורים לקחו חלק אינטגרלי בדאגה לצאצאים, ולא חסכו מהם זמן איכות.