בחזרה לעתיד: הזמר שממציא את הפורמט הבא של המוזיקה

הזמר-יוצר בק (בק הנסן בשמו המלא) מפורסם בזכות המוזיקה שלו – מוזיקת אנטי-פולק עצמאית, אלטרנטיבית, חלומית אך גם כזו שמונעת ע"י פזמונים קליטים. להיטו הגדול הראשון היה "לוזר", במחצית הראשונה של שנות ה-90, אך יכולתי להבין את הקהל שלו ולהגיע אליו רק התעצמה מאז. הוא הוציא כעת אלבום חדש, אבל זה לא תקליט ולא דיסק ואפילו לא תיקיה של קבצי mp3. זה משהו הרבה יותר טוב מזה, והרבה פחות צפוי. 

מתוך האתר של הזמר: "אחרי האלבומים "מודרן גילט" ו"דה אינפורמיישן", אלבומו האחרון של בק יוצא בצורה שכמעט נשכחה מן העולם – 20 שירים שקיימים רק כיצירות נפרדות ע"ג דפי תווים, שלא הוקלטו או יצאו לאור מעולם". 

דפי תווים – פרטיטורות. ושום דבר מעבר לזה. חישבו על ההשלכות של הרעיון הזה בעידן המודרני של מידע דיגיטלי, יצירת תוכן, שיתוף וקהילות חברתיות. זה יותר מאלבום: זו הזמנה.

מעריצי בק ברחבי העולם  יימשכו ל"הזמנה" שדפי התווים האלה מציגים להם. לכו על זה, תפסו גיטרה, תתארגנו על חבר שמנגן קלידים, תושיבו את אחיכם על התופים, ותהפכו את עצמכם ללהקת הבית שמנגנת את השיקים של בק. הקליטו אותם בדרך בה לדעתכם הם צריכים להיות מוקלטים. הניחו לעצמכם לספוג השראה מן הדימויים שבאריזה, ומן הלחנים, אבל בטאו גם את תפיסתכם. הרעיון של אלבום שלא הופק הוא יפהפה ולו מסיבה זו בלבד, אבל זו רק ההתחלה.

התוכן הזה לא ייקבר במקומו בשקט. המוזיקה שמעריצי בק ייצרו לא תנוח על הכוננים הקשיחים שלהם ותאגור אבק-פיקסלים. בגלל שזה בק אשר מזמין אותם, המוזיקאים שיקבלו את ההזמנה יהיו חדורי מוטיבציה לחלוק את הפרשנות שלהם ל-20 השירים של בק. אנחנו נראה אלבומי פייסבוק, קטעי וידאו ביוטיוב, טוויטים של אתרי אינטרנט. כל מי שינסה את מזלו בהפקת השירים האלה ימשיך מאותו מקום שבו הפסיק בק ויקדם את האלבום בחינם. השירים האלה יהיו בכל מקום. להקות בסיבוב הופעות עשויות למצוא חיים חדשים לעצמן אם יצליחו להחשיב את המופע שלהן בתור ה-פרשנות לאלבומו של בק. אין סוף לאפשרויות.

הזמנה עליי, הפקה עליכם. בק הנסן | צילום: רויטרס

התוכן הזה ייצָרֵך ברעבתנות. תהייה "עלייה תלולה בסקרנות" הטמועה בהיעדרה של הפקה מוזיקלית. אנשים ירצו לשמוע את האלבום. מתוך כך, ישנו קהל מוכן מראש שמצפה בכיליון עיניים שכל אחד, ממש כל אחד, יעלה קבצי mp3 של השירים האלה. מרגע שמעריץ סוף סוף זכה לשמוע את האלבום בפעם הראשונה, אפילו אם זה בידיה של להקת טינאייג'רים אנונימית, הכיף יעבור לשמיעת כל אותן פרשנויות רבות שונות של השירים האלה. בלי הקלטה רשמית מטעמו של בק, לא תהיינה תשובות שגויות. אכן מדובר בצעד מרתק ומסחרר מכל הציפייה להתרחשויות שעלולות להתעורר בעקבותיו.

הצעד הזה פשוט עוקף את כל העניין הפיראטי. הינה הקטע הכי מבריק, וזה שאמור לפנות אל המשווק שבכם. אי אפשר פשוט להוריד את האלבום, צריך לקנות אותו. הוא לא דיגיטאלי, הוא מודפס על נייר. בק הצליח לאתר פירצה בהתמכרות הדיגיטאלית שלנו. פירצה שתביא מוזיקאים ולא-מוזיקאים כאחד לרצות לרכוש חידוש שכזה, בין אם על מנת לנגן מוזיקה בפרטיות, בציבור, או פשוט לעקוב אחריה בזמן שאנחנו מקשיבים לעולם כולו מעורר את המוזיקה הזו לחיים. ברור שיהיה מי שיסרוק את דפי התווים הלאה לקבצי פי.די.אף ויפיץ אותם בעולם, אך תחושת הבטן של הח"מ מתעקשת שמאחר ובק אינו מקליט את המוזיקה בעצמו, הדרך היחידה שמעריצי בק יוכלו לחוות בה את האומן במסגרת המדיום תהיה לקנות את החבילה הצבעונית ויפהפיית העיצוב בחנות. 

מי לא יילך להופעה הבאה של בק? עוד דבר מבריק שהרעיון הזה עושה בשביל בק, כמוזיקאי, הוא יצירתה של ציפייה פראית להופעותיו הבאות. סביר להניח שהוא יערוך הופעה כזאת ויבצע בה חלק מהשירים לפחות. לו הייתי הוא, עם זאת, הייתי ממתין לפחות שנה. קודם תן למעריצים למחזר את ההקלטות, את יצירת התוכן, את השיתוף החברתי, את התגובות. תן לציפייה להיבנות (בחינם, יש לציין), ואז צא בהופעה. אולי אפילו לצרף למופע כמה מהמבצעים-אונליין של היצירה החביבים על בק שינגנו את הפרשנויות שלהם. או לנגן את הקליפים המועדפים עליו מיוטיוב בהם היצירה זוכה לביצועים, ולהגיב עליהם סימולטנית. באמת שאין סוף לאפשרויות, וסביר להניח שגם מי שאינו מעריץ שרוף של בק יתעניין בהופעה כזו.

הרעיון הזה עשוי לעורר מדיום חדש לגמרי שאומנים יכולים להעתיק. נוכל לראות רוקרים מזדקנים שכעת מתאמצים להופיע כפי שעשו בשנות ה-60 אבל עודם כותבי שירים נפלאים, למשל, מוציאים סוג כזה של אלבומי-פרטיטורה כדי לשמור את עצמם בחיים. נוכל לראות מורים למוזיקה בתיכונים ובמכללות משתמשים במדיום הזה כפלטפורמת לימוד. זה רעיון מודרני שקורץ לדור תוכן-המשתמשים. וזה בעיקר משהו שכבר עכשיו – קשה לחכות לו.