הועידה הסודית: יזמים חברתיים מכל העולם התאחדו בגוואטמלה לפורום חשיבה על העתיד של כולנו

אתם יכולים לקרוא לה "דאבוס של השוק החופשי", אבל פורום אנטיגואה (על שם העיר המארחת), שממומן לגמרי על ידי אוניברסיטת פרנסיסקו מארוקין בגוואטמלה, סיים את הכנס השלישי בתולדותיה לפני כשבוע. במשך שלושה ימים, הייתה לי הזכות להצטרף ל-50 מובילי רפורמות, מצ'ילה ועד מוזמביק, שהציעו, אתגרו והגדירו מחדש עשרות תוכניות למהפכות של שלום ברחבי העולם. אני הולך לכנסים כבר כמעט 40 שנה, אבל מעולם לא ראיתי כיצד אחת רותמת את כוחה של הספונטניות וחוסר הסדר בצורה כה יעילה, תוך שהיא מנצלת למקסימום את מומחיות המשתתפים המגוונים בה.

אחרי שקראתי את הביוגרפיות של כל המשתתפים, הבנתי שצלקות שהורווחו בעולם היזמות הטכנולוגית, עשויות להציע לכולנו מספר שיעורים לחיים. ואכן, אותם שיעורים נשמעו בשקיקה על ידי יזמים חברתיים נלהבים שמחויבים לפעול בתחומי הכלכלה והפוליטיקה, לא באמצעות רובים ואקדחים, אלא באמצעות שיתופי פעולה התנדבותיים, שמבטיחים לא רק תקווה ושינוי, אלא גם שיפור המצב הכלכלי. עמדתי נפעם כשהבנתי עד כמה רציניות התוכניות שלהם, לצעוד קדימה ולהביא לשינוי, במדיניות עשירות ועניות גם יחד.

נושאי הוועידה הם אמנם "שלא לציטוט", אבל שני פרויקטים בולטים הסכימה הועידה לפרסם. הראשון, שמתחיל לנשוא פרי כרגע בהונדורס, הוא חקיקה שמתירה לקהילות להתארגן מחדש בעצמם ביחידות של חוק, כלכלה, מנהל ופוליטיקה. בעוד הקהילות הללו ממשיכות לכבד את הריבונות המדינתית ואת זכויות הקניין הפרטי כפי שהן, הן בזהירות הולכו ומתבדלות מרוח השחיתות, הנפוטיזם, הפשע וחוסר התפקוד, שמאפיינים רבות מהמדינות המתפתחות.

המטרה היא למשוך יזמים ומשקיעים שמחפשים את שלטון החוק, מס צפוי ורגולציה שקופה, והעובדה כי הקהילה אוכפת את ההסדרים הללו בעצמה מבטיח כי הקונספט לא יבוטל בבחירות הבאות. אזורי LEAP, כך הם נקראים, אינם מעוניינים בכפיית פתרונות מלמעלה, אלא ביצירת התנאים שיאפשרו למי שגר בהם או מגיע אליהם לפלס את דרכו למעמד הבינוני.

על אף שקראתי רבות על הפרויקט הזה – ששורשיו נעוצים בפרויקטים כמו הונג קונג, סינגפור ודובאי – זה היה מרגש להשתתף בפגישת עבודה שלו, עם המעצב הראשי של הפרויקט בהונדורס, מארק קלוגמן. כעת, כשיריית הפתיחה מוכנה להישמע, העבודה הקשה של השיווק והביצוע עוד מחכה לפנים.

תפיסה עירונית שונה לחלוטין. אוליבר פורטר | צילום: מתוך יוטיוב

הפרויקט השני, ערי חוזים, מעוניים לתקוף את הבעיות הקרובות לביתנו, ולהפוף עיריות לקהילות יעילות עם אזרחים מרוצים, תשתית מחודשת, עודף תקציב, פחות חובות ואפילו פוליטיקאים, שיבחרו לפי רף כמעט בלתי נתפס של 80%. ולא, לא מדובר ב"בחירות" סטייל צפון קוריאה.

ערי חוזים הן פרי הגותו של מנהל AT&T הפורש אוליבר פורטר, שנמשך לעולם הזה של רפורמות עסקיות כשהתנדב בקהילה שהוא גר בה בסנדי ספרינגס, ג'ורג'יה. כשהמודל הזה מיושם כבר ב-5 ערים תחת ניצוחו, פורטר פיתח תהליך שבו עיירות קיימות יכולות לבצע מיקור חוץ של כל השירותים שלהן מלבד חינוך, משטרה ושרותי כבאות, לתאגידי שירות חיצוניים ומקצועיים, שצריכים לזכות בעבודה הזו באמצעות מכרז. עם שווי שוק פוטנציאלי של 90 מיליארד דולר, כשלוקחים בחשבון ערים שאוכלוסייתן נעה בין 10,000-25,0000 בני אדם, ערי חוזים מציגות אפשרויות תעסוקה חדשות רבות. כשיותר ויותר ערים מנוהלות בצורה כזו שהן על סף פשיטת רגל בכל יום, המצביעים מתעוררים מדי יום לסכנות הסטטוס קוו.

לא מדובר פה בהפרטה, שום נכס מוניצפלי איננו נמכר או נמסר לאיש, ושינוי מבנה התעסוקה של עובדי הציבור יעשה במסגרת הליכי המכרז. כמובן שהמבנה הזה לא יכול לעבוד בכל מקום, בחלק ממדינות ארה"ב ישנה חקיקה שמגבילה את האופציה הזו, אבל עדיין נותרו מעל ל-30 מדינות חוץ מג'ורג'יה שהמערך החקיקתי שלהן מתאים לתהליך.
אם כך, למרות מה שאתם אולי שומעים על דרום אמריקה, הבלוז הבוליביאני אינו הצליל היחיד בעיר. צפו בפורום אנטיגואה, ואוניברסיטת פרנסיסקו מארוקין, כשהם שומרים את להבת החירות בחיים, אפילו כשהיא דועכת בבית.