הטרגדיה של וונצואלה: כך הפכה מעצמת הנפט לאחת הכלכלות החלשות בעולם

על מנת לענות על השאלה כיצד מדינה עשירה בנפט מוצאת עצמה במצב של קריסה כלכלית, וזאת אחרי עשור בו מחירי הנפט שברו שיאים, יש להביט אחורה, אל הימים בהם צ'אבס שלט במדינה. מאז עלה לשלטון ב-1999 ועד למותו ב-2013, עלה מחיר הנפט משפל של 17 דולרים לחבית בממוצע שנתי ל-91 דולר במומצע. מחירי הנפט הגבוהים גרמו לצ'אבס לראות עצמו כפנים החדשות של דרום אמריקה ויחד עם לואיז אינסיו דה סילבה (לולה) מברזיל, ואוו מוראלס מבוליביה היה ממובילי "המהפכה האדומה" שהתימרה לשטוף את היבשת ולהביא לסדר כלכלי וחברתי חדש.

צ'אבס חבר לכל מי "שהגרינגוס", כפי שנהג לקרוא לאמריקאים, התנגדו לו. הוא תמך במחתרת ה-FARC, מהלך שכמעט הוביל למלחמה עם השכנה קולמביה. עם איראן ביסס יחסים שבמרכזם עמד הרצון לקרוא תיגר על הסדר העולמי בהובלתה של ארה"ב, ובפידל קסטרו ומשטרו ראה כמודל לחיקוי ותמך בו בכסף ובנפט. בתמורה, במהלך העשור האחרון, קובה שלחה יותר מ-50 אלף רופאים, טכנאים, מורים, ואנשי מקצוע אחרים על מנת לתמוך בשורה של רפורמות כלכליות אשר נועדו לייצא את "המהפכה" מהאי אל וונצואלה.

וונצואלה. מצב הולך ומדרדר | צילום: thinkstock

מושפע מהמדיניות הקובנית, ויותר מכך, מהצורך לבסס את שלטונו בקרב המעמד הנמוך במדינה, צ'אבס העביר יותר ממאה מיליארד דולרים מרווחי חברת הנפט הלאומית, PDVSA, למימון תוכניות מזון, רפואה וחינוך. בנוסף לכך, הוא הוביל את תהליך ההלאמה של קרקעות חקלאיות פרטיות ועסקים (יותר מאלף כאלו הולאמו במהלך שלטונו) ותוכנית ענק אשר שמה כיעד בנייה של שלושה מיליון בתים עד 2018.

אך למדיניות החוץ והפנים אותה הנהיג צ'אבס נלווה תג מחיר גבוהה. חוסר ההשקעה בתשתיות, תעשייה ופיתוח, אילצו את המדינה להתבסס עוד יותר על הנפט כתוצר היצוא המרכזי שלה, כאשר מ-1995 ועד 2015, גדל חלקו מכלל הייצוא מ-66% ל- 95% (למרות שקצב הפקת הנפט ירד מ-3.2 מיליון חביות ביום ל-2.5 מיליון במהלך השנים בהן שלט במדינה).

בנוסף, ההוצאות החברתיות הובילו לכך שבזמן שלטונו של צ'אבס זינק החוב החיצוני של המדינה מ-28 מיליארד דולר בשנתו הראשונה בתפקיד, ל-90 מיליארד דולרים ב-2013. וזאת בזמן שקצב ההשקעות החיצוניות שעמד על 2.7% מהתוצר הלאומי בשנת 1999, ירד ל-1.7% ב-2011, ועם רזרבות חוץ אשר הצטמקו ב-13.5 מיליארד דולר ל- 21.5 מיליארד דולר, בין השנים 2009 ל-2013.

המילכוד של מדורו

ב-5 במרץ 2013, נפטר הוגו צ'אבס. ממשיך דרכו ניקולאס מדורו, ירש ממנו כלכלה שוקעת, פילוג פוליטי, ומדיניות חוץ אשר הפכה את וונצואלה למוקצית. סיטואציה מאוד לא פשוטה בהתחשב בכל שבניגוד לצ'אבס, מדורו לא ניחן בכריזמה צבעונית או בכישרון של קודמו בתפקיד.

למעשה, מדורו ירש מצ'אבס מילכוד פוליטי בלתי אפשרי. מצד אחד, כלכלה קורסת, עם אינפלציה שנתית של 63.4%, מחסור חמור בסחורות, ושפל במחירי הנפט העולמיים. מנגד, התבססות פוליטית מוחלטת על תמיכתו של המעמד הנמוך בו וכלכלת ההמונים אשר נועדה לרצות אותו. לאחרונה הצהיר מדורו על העלאה של שכר המינימום ב-15% והמשך סבסוד הדלק לאזרחי המדינה, בה מחירו נחשב לנמוך בעולם. רק לשם השוואה, בעוד שבישראל מחיר ליטר דלק עומד על כ-6 שקלים, בוונצאולה הוא 6 אגורות.

אם ישנה מדורו את המדיניות הכלכלית חברתית שלו, הדבר יוביל לאיבוד התמיכה לה הוא זוכה בקרב המעמד הנמוך. מנגד, המשך המדיניות הכלכלית של צ'אבס, מוליכה את וונצואלה אל עבר קריסה כלכלית. רק לאחרונה הורידה חברת הדירוג S&P את דירוג אגרות החוב של המדינה ל- CCC והיא כרגע נמצאת רק שתי מדרגות דירוג מעל פשיטת רגל ובלית ברירה מבצעת עסקאות חליפין של נפט גולמי בתמורה לנייר טואלט עם טרינדאד וטובגו.

כך מוצא עצמו מדורו כדמות הטראגית בסיפור של וונצואלה, כסגן של הקפטן אשר נטש את האונייה בזמן שהיא שוקעת, ומבלי יכולת להושיע. במצב כזה, נשאר לו לפנות רק לאלוהים, ולבקש עזרה. וכך בדיוק עשה מדורו בנאומו לאומה בתחילת השנה כאשר אמר "אלוהים יעזור לנו". תפילה שנדמה שלא נענתה.

– הכותב הוא מנהל פרויקטים בחברת הייעוץ ויקיסטראט (Wikistrat) ועיתונאי לשעבר בברזיל