המלחמה הקרה: הקרב בין אובמה לפוטין רק מתחיל להתחמם

כניסתו לתוקף של חוק מגניטסקי בשבוע שעבר מהווה את המסמר האחרון במאמצים לשקם את היחסים בין ארה"ב לרוסיה לאחר תקופת המתיחות בעידן פוטין-בוש. במוסקבה מאשימים את וושינגטון בהחלפת חקיקה אנטי-סובייטית בחקיקה אנטי-רוסית ופועלים לסגור את החשבון. כשמשני הצדדים ניצבים כעת אובמה תקיף ומנוסה יותר ופוטין שחייב להיות אגרסיבי יותר מול הביקורת מבית, נראה כי פני הצדדים שוב למתיחות.

ראש ממשלת רוסיה ונשיאה הקודם, דימיטרי מדבדב, האיש שבתקופת נשיאותו ירדה המתיחות עם ארה"ב, התייחס בחודש שעבר בראיון לאלו הטוענים לפוטנציאל של מלחמה קרה חדשה בין שתי המעצמות: "אין סיבות עמוקות ויסודיות למלחמה קרה, אנחנו מסוגלים לטפל ביחד במגוון גדול של נושאים בתחומים שונים".

מדבדב, שבתפקידו הנוכחי אמור להתמקד בכלל בנושאי פנים, נדרש לסוגיה נוכח המתיחות הגואה בין שתי היריבות הוותיקות בשנה האחרונה, ובפרט בחודשים האחרונים. זה התחיל בזעם רוסי על הסיוע המערבי להפלת קדאפי בלוב בניגוד להבנות עם רוסיה, המשיך בעוינות מערבית כלפי הסירוב הרוסי לסייע להפלת אסד בסוריה והופיע שוב ככעס רוסי על הביקורת האמריקנית לגבי אופן התנהלות הבחירות ברוסיה.

יחסים קרובים כל כך כבר לא יהיו. אובמה ומדבדב אוכלים המבורגר ביחד

במרץ 2012, לאחר הבחירות לנשיאות רוסיה, התעכב אובמה בכמעט שבוע עם שיחת הטלפון המסורתית כדי לברך את המנצח. שבועיים לאחר מכן, בשיא עונת הפריימריז אצל הרפובליקנים, נתפסו אובמה ומדבדב בשיחה אישית סמוך למיקרופונים פתוחים. הנשיא האמריקני ביקש להרגיע ולבקש מהרוסים שימתינו עם מהלכים דרמטיים עד לאחר הבחירות בארה"ב: "זו מערכת הבחירות האחרונה שלי… אחרי הבחירות תהיה לי גמישות רבה יותר". מדבדב ענה "אני מבין. אני אעביר את המסר לולדימיר" (פוטין, י.ב.).

לכניסה לאתר סיקור ממוקד

מועמד הרפובליקנים רומני, שגם כך היה ביקורתי במיוחד כלפי מדיניות אובמה בעניין רוסיה, תקף את הנשיא: "רוסיה ממשיכה לתמוך בסוריה, לתמוך באיראן, להילחם נגד הסנקציות שאנחנו רוצים להטיל עליהם… הם ללא ספק היריב הגיאו-פוליטי מספר אחד שלנו… האיום הכי גדול עלינו הוא הגרעין האיראני אבל מי תמיד מתייצב לצד הגרועים ביותר בעולם? זוהי תמיד רוסיה, בדרך כלל ביחד עם סין". 

מדבדב (מימין) ופוטין | צילום: רויטרס

פוטין, כמו כל ג'ודוקא טוב, ידע לקחת את ההתקפה האמריקנית ולהפוך אותה להתקפת נגד ולטעון כי הדברים מוכיחים כי רוסיה צדקה כל העת במאבקה נגד התכנון האמריקני לפרוס מערכת הגנה מטילים במזרח אירופה – "אני אסיר תודה לרומני שניסח את עמדתו בצורה ברורה כל כך מכיוון שהוא שוב הוכיח שאנחנו צודקים בגישתנו למערכת ההגנה מטילים… גם אם הוא לא יזכה הפעם, הוא או אדם אחר עם דעות דומות עשוי לתפוס את השלטון בעוד 4 שנים. אנחנו חייבים לקחת את זה בחשבון כשאנחנו נדרשים לסוגיות ביטחון בטווח הארוך".

גם במפלגה הדמוקרטית זעמו. ג'ון קרי, שמונה לאחר הבחירות למזכיר המדינה במקומה של הילארי קלינטון, תקף את רומני: "שרה פיילין אמרה שהיא יכולה לראות את רוסיה מאלסקה; מיט רומני מדבר כאילו הוא ראה את רוסיה רק בסרט רוקי 4". מינויו של קרי למזכיר המדינה, אגב, התקבל בברכה ברוסיה.

חקיקה כענישה

פתגם רוסי ידוע אומר "מילים הן גם מעשים". רומני אמנם הפסיד, אבל חילופי ההצהרות הללו גבו מחיר מיחסי שתי המעצמות וגדעו את המאמץ לבסס יחסי אמון בין הצדדים. גם מעשים של ממש לא איחרו לבוא בדמות מהלכי חקיקה בשתי הבירות בדצמבר האחרון. אובמה אמנם נדרש לבטל את תיקון ג'קסון-ואניק, אותה תקנה היסטורית מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, שחוקקה כדי להגביל סחר עם מדינות שמקשות על הגירת אזרחים ובעצם כוונה נגד ברה"מ שמנעה יציאת יהודים באותן שנים. בהתאם לאותו התיקון, נדרש הנשיא האמריקני לקבוע בכל שנה אם להפעיל סנקציות על רוסיה או לא. ארה"ב לא הפעילה את הסנקציות האלו בפועל מאז 1992, אך עצם קיומה של התקנה היווה הפרה של תקנון ארגון הסחר העולמי האוסר להפלות חברות אחרות בארגון. ביטול התקנה נדרש, אם כן, מעצם הצטרפותה של רוסיה לארגון.

באותו שבוע, למגינת ליבם של הרוסים, אישר אובמה סופית את "חוק מגניטסקי", על שמו של עו"ד רוסי שנלחם בשחיתות הממשלתית ברוסיה ומת בנסיבות שנויות במחלוקת בעת מעצרו. החוק האמריקני נועד להטיל סנקציות אישיות על בכירים רוסיים המואשמים בהפרת זכויות אדם ובאופן ספציפי במותו של מגניטסקי. במוסקבה הביעו תרעומת על החוק ואיימו בחקיקת חוקים דומים כלפי בכירים אמריקנים ואף פרסמו רשימה של בכירים אמריקנים שהשתתפו כביכול בהפרת זכויות אדם בגואנטנאמו.

הקונגרס האמריקני נדרש לחוק החדש עוד ביוני האחרון, אבל אובמה הצליח לעכב את הדיון בו עד לאחר הבחירות, במטרה למנוע מתיחות מיותרת עם רוסיה. משאושר, האשים שר החוץ הרוסי כי עניינים פנימיים של ארה"ב פוגעים במדיניות האתחול מחדש, שעליה שקדו בוושינגטון ובמוסקבה מאז ינואר 2009.

לאחר אישור החוק האשים מדבדב את ארה"ב בכך שהחליפה תקנה אנטי-סובייטית במהותה בתקנה אנטי-רוסית והטיל עליה את האשמה גם לשרשרת התגובות מרוסיה שהגיעה לאחר מכן והביאה להחרפה נוספת ביחסי המעצמות. הרוסים אסרו כניסה של אמריקנים הנחשדים בהפרת זכויות אדם. בנוסף, החלו להגביל פעילות של ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) הפועלים באמצעות מימון זר ואסרו העסקתם של אמריקנים בארגונים הפוליטיים. ארגונים אלו פועלים לרוב במימון אמריקני ולרוב במטרה לחשוף שחיתויות ואי-סדרים בבחירות.

התגובה החריפה ביותר הגיעה בדמות "חוק דימיטרי יקובלב" ברוסיה, שאסר אימוץ של ילדים רוסים על ידי אמריקנים. החוק, שעבר ברוב של 400 תומכים מול 4 מתנגדים, נקרא על שמו של יתום רוסי שאומץ על ידי אמריקנים ומת ביולי 2008 ממכת חום לאחר שנשכח ברכב במשך 9 שעות. מקרה זה הצטרף מאז למקרים אחרים על ילדים רוסים שאומצו ע"י אמריקנים ובסופו של דבר ננטשו והועברו למתקן מיוחד שם מתגוררים ילדים שאימוצם נכשל. מאז 1992 כ-60,000 ילדים רוסים אומצו על ידי אמריקנים, 1,200 מהם בשנה האחרונה או כשליש מסך הילדים הרוסים שאומצו על ידי לא רוסים. רובם כמובן עברו את התהליך בהצלחה, אך ברוסיה היו מעדיפים יעד אחר עבורם.

צילום: רויטרס

בארה"ב הופתעו מהתגובה של הרוסים. היו שציפו כי רוסיה תפעל לפגוע כלכלית בארה"ב, למשל באמצעות מכירת עתודות מט"ח או אג"ח ממשלתיות המוחזקות בדולרים או שתחזור בה מהסכמתה לפתיחת נתיבי אספקה לכוחות המערביים באפגניסטן. הבחירה דווקא בחוק אזרחי נועדה בין היתר לרכב על זעם ציבורי שהתעורר, והיא גררה תגובות חריפות בארה"ב ובגופים בינלאומיים דוגמת אמנסטי: "יתומים רוסיים לא צריכים להפוך לבני ערובה של הפוליטיקה". הרוסים לא התרגשו וכמה שבועות לאחר מכן המשיכו בצעדי הענישה כשמדבדב הורה לבטל הסכם עם ארה"ב לשיתוף פעולה בין רשויות החוק למלחמה בסמים.

ב-5 באפריל, פרסם אובמה הנחייה נשיאותית למשרד האוצר ולמחלקת המדינה להתחיל ליישם את הסנקציות שנקבעו בחוק מגניטסקי. ברוסיה היה מי שקרא בהתרסה לאובמה לכלול גם אותו ברשימת האנשים הנכללים בחוק, בזמן שבממשל האמריקני חיפשו להשאיר פתח לדלל את רשימת הנפגעים מהחוק כדי למזער את הפגיעה ביחסים.

אובמה קיבל אבל לא נתן כלום

בביקורו ברוסיה בקיץ 2009, התמקד אובמה במדבדב והעביר ביקורת על פוטין. ערב אותו ביקור, אמר בראיון: "זה חשוב שבזמן שאנחנו מתקדמים עם הנשיא מדבדב, גם פוטין יבין כי ההבחנות הישנות מעידן המלחמה קרה ליחסי ארה"ב-רוסיה אינן תקפות עוד – הגיעה העת לנוע קדימה בכיוון חדש… אני חושב שמדבדב מבין את זה… אני חושב שפוטין נמצא עם רגל אחת בשיטות הישנות מן העבר ועם רגל אחת בשיטות החדשות". כשנפגשו השניים בעת ביקורו של אובמה, אי אפשר היה להסתיר את המתיחות.

זו הייתה שגיאה קשה מבחינתו של אובמה חסר הניסיון. לכל היה ברור כי גם אם מדבדב הוא היושב בקרמלין, פוטין הוא ששולט בעניינים וסביר היה להניח כי יחזור לכסא הנשיא ב-2012. לא ברור גם מה ציפה אובמה להשיג מאותה אמירה, שהרי אם יש משהו שהרוסים מתעבים זה מנהיגים מערביים שמטיפים להם איך צריך להתנהל. ובכל זאת, הסכימו הרוסים לאתחול מחדש. לפוטין, כראש ממשלה שאחראי למדיניות הפנים בשיא המשבר הכלכלי, היה גם כך נוח להימנע מעימותים עם ארה"ב. 

בעבר הועלתה האפשרות כי התוכנית האמריקנית להצבת מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה אינה אלא ניסיון אמריקני לייצר קלף מיקוח נגד רוסיה. קלף שעליו יוותרו האמריקנים בתמורה לסיוע רוסי מול איראן לדוגמא. אם לכך הייתה כוונת האמריקנים, הרי שאובמה ניהל את המו"מ בשלומיאליות. הצדדים כמעט והגיעו להסכמה על שיתוף פעולה בהקמת המערכת. אבל משזה נכשל, אפילו מדבדב, הקול המתון ביותר שנשמע עד אז מרוסיה, איים במרוץ חימוש חדש.

סטפן כהן, פרופסור ללימודי רוסיה והיסטוריה באוניברסיטת ניו-יורק ובפרינסטון, יודע בדיוק מי אשם בהתדרדרות ביחסים: "האווירה נגד פוטין באמריקה היא לא רציונלית, לא רציונלית לחלוטין. ישנה דמוניזציה לפוטין באמריקה. אני לא פרו-פוטין אבל אני רואה אותו כמנהיג לאומי שצריך להבין אותו… כשאובמה ומדבדב נכנסו לאתחול מחדש, מוסקבה רצתה כמה דברים מוושינגטון ווושינגטון רצתה כמה דברים ממוסקבה. מבלי להיכנס לפרטים, וושינגטון קיבלה כל מה שהיא רצתה ממוסקבה בזמן שמוסקבה לא קיבלה כלום".

ואובמה אכן קיבל – הוא קיבל הסכמה רוסית לפעולה בלוב, הגם שפוטין טוען כי בברית נאט"ו לקחו את ההסכמה רחוק מדי והוא קיבל הסכמה רוסית לסנקציות נוספות על איראן. הדבר היחיד שנתן בתמורה הוא ביטול תקנת ג'קסון-ואניק, מהלך שכאמור היה הכרח במסגרת ארגון הסחר העולמי, ואשר אליו התלוותה חקיקה אנטי-רוסית חדשה.

כשכהונתו הראשונה של אובמה מאחורינו, ניתן כבר לקבוע בבירור כי על אף הכרזות האתחול מחדש, לא הביא אובמה שום שינוי במדיניות האמריקנית כלפי רוסיה בהשוואה לבוש הבן. ארה"ב של אובמה ממשיכה להציג דרישות בלי להתחשב באינטרסים או בתפיסות ארוכות שנים של רוסיה, ואז לתקוף אותה על חוסר שיתוף פעולה. גם האמנה החדשה להמשך צמצום הנשק הגרעיני שנחתמה ב-2010, ההישג החשוב ביותר מול רוסיה בשנים האחרונות, לא הייתה אלא הכרח מתפוגתו של הסכם START שנחתם בימיה האחרונים של ברה"מ. 

התחזית: קר!

פרופסור כהן מונה ארבעה תחומים עיקריים לגביהם הרוסים חוזרים ומביעים מורת רוח מהמדיניות האמריקנית: התפשטות ברית נאט"ו מזרחה (ובכלל זה מערכת ההגנה מטילים); "שותפות סלקטיבית", כלומר הנטייה האמריקנית לשתף פעולה עם הרוסים רק בתחומים שהם רוצים בלי להציע בתמורה שיתוף פעולה בתחומים שחשובים לרוסיה; הביקורת האמריקנית על התרחקות הרוסים מדמוקרטיה, מה שבקרמלין מחשיבים כהתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה; חוסר ההתחשבות שמפגינים האמריקנים באינטרסים הלאומיים של רוסיה.

בהיעדר שינוי בהתנהלות האמריקנית, נראה כי היחסים בין המעצמות רק יוסיפו ויתקררו. אם לא יחול שינוי בקרוב, הרי שרגשות האיבה מהעבר הלא רחוק ישובו ויקבלו במה גם בתקשורת ובשיח הציבורי. בהקשר הזה מעניין לציין כי שני מאמצי החקיקה האחרונים, חוק מגניטסקי בארה"ב וחוק יקובלב ברוסיה, אמנם אושרו על ידי אובמה ופוטין בהתאמה, אך לא נולדו ביוזמתם. בשני המקרים, הייתה זו תמיכה גורפת בבתי הנבחרים לחוקים האלו שהביאו את הנשיאים להצטרף ליוזמה. יש בכך להעיד כי הטינה בין המדינות היא שורשית ורחבה הרבה יותר מהעוינות הקיימת גם כך בין שני המנהיגים.

אובמה ופוטין | צילום: רויטרס

לאמריקנים, חשוב לציין, יש הרבה יותר מה להפסיד. נוכח המצב הכלכלי הקשה, הם מחפשים להימנע בטווח הקרוב מפעילויות שנויות במחלוקת בזירה העולמית. מתיחות מחודשת מול רוסיה תורגש בכל צעד שיקחו האמריקנים בכל פורום בינלאומי ותתרום גם לעליית מחיר הנפט. זאת ועוד – בכל פעם שהמתיחות בין המעצמות בעלייה, מתהדקים היחסים בין רוסיה לשכנותיה ובנות בריתה המתנגדות גם הן לארה"ב. תהליך זה מקשה על ארה"ב לקדם יוזמות במקומות שונים בעולם, וביחד עם עוצמתה הנשחקת גם כך, פוגע בה בממד נוסף – שלילת עמדת העליונות שהיא מחזיקה מול בנות בריתה בעולם, מכיוון שהיא נזקקת לשיתוף הפעולה שלהן יותר מבעבר.

לפיכך, בזמן שפוטין פועל להידוק הקשרים עם בנות בריתו והמשפיעה שבהן סין, טוב יעשה אובמה אם ימהר ויציג דפוס חדש ליחסים עם רוסיה במקום מה שהציגו האמריקנים ב-20 השנה האחרונות. בראש ובראשונה, הנשיא האמריקני חייב להיות קשוב יותר לאינטרסים של רוסיה ולהימנע מלפגוע בהם. אם לא יעשה זאת, מערכת היחסים בין מוסקבה לוושינגטון רק תוסיף ותצטנן.

יובל בוסתן הוא מנהל-שותף באתר סיקור ממוקד