זה הזמן לברוח מהזהב: הבועה שנופחה נמצאת על סף פיצוץ

בשנות ה-2000 נסחרו מניות הטכנולוגיה במחירים מופרזים. גם היום, כשהדאו ג'ונס בשיא של כל הזמנים, ומדד ה-S&P 500 מתקרב לשיא חדש, יכול עדיין מדד הנאסד"ק לעלות ב-50% – ועדיין לא להגיע לשיאו משנות ה-2000. בשנת 2005 הוערך גם תחום הנדל"ן למגורים יתר על המידה, בשל מינוף מסיבי וחסר אחריות שהופעל על ידי מדיניות מוטעית של הממשל.

לפני שנה וחצי נוצרה הזדמנות גדולה חדשה דומה בזהב. מחיר הזהב ירד לאחרונה מיותר מ-1,800 דולר לאונקיה לקצת פחות מ-1,600 דולר לאונקיה. לזהב יש עדיין דרך ארוכה לרדת, והוא עשוי לגרום לבועות הדיור וההיי טק להראות כמו מופע חימום.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

למען הסר ספק: קריסת הזהב לא תעשה בכלכלה שמות או תיצור סיכונים מערכתיים, כפי שעשתה התפוצצות בועת הדיור; אבל הירידה במחיר האבסולוטי צפויה להיות דרמטית.
זהב הוא הסחורה ההומוגנית המושלמת. לקוני הזהב אין נאמנות למותגים; למעשה, מעטים יכולים אפילו לנקוב בשם של אחד מיצרני המתכת הצהובה והרכה.

מפיקת הזהב המובילה בעולם היא חברה המנוהלת בצורה מבריקה, בשם Barrick Gold. עלויות הייצור של Barrick לאונקייה נעות בין 610 ל-660 דולר. היצרנית השנייה בגודלה, Goldcorp, דיווחה לא מזמן על עלות של 638 דולר לאונקיה. 

זה ממקד את מחיר היעד סביב 610-638 דולר לאונקיה. אלא שהירידה במחירי הזהב לא תיפסק שם. כדי להבין מדוע, עלינו לבחון מה הוביל את השוק למחירים כה גבוהים מעל עלויות הייצור שלו. מה במוצר זה נתן באופן זמני למפיקים את הרווח הגדול ביותר (אם כי גם הזמני) בהיסטוריה?

צילום: רויטרס

הגורם הראשון שהביא לקפיצה במחירי הזהב היה יצירת ביקוש באמצעות מחסור מלאכותי בידי שתי החברות הנ"ל. בדיעבד צריך היה להעריך יותר את היכולת שלהן ליצור ביקוש למוצר. 

השני היווה ללא ספק גורם מוביל בבועת הזהב, והוא המשבר הפיננסי העולמי של 2008-2009, ולאחר מכן מדיניות ההרחבה מוניטרית של הבנקים המרכזיים בעולם. שני הגורמים הם זמניים, וכאשר הם ידעכו – הציפייה היא לנחיתה קשה לזהב. או כפי שנאמר כבר בעבר – הזהב עולה במדרגות הנעות – ויורד במעלית.

ללא ספק, שוק הזהב היווה מעין "קידום" לפעולות הבנק הפדרלי המרכזי. היום, כשהבנק הפדרלי המרכזי מקל במלוא התנופה, הזהב נסוג. פעילות הבנק הפדרלי בשנים הבאות צפויה להיות כדלקמן:

– ירידה ברכישת הנכסים החודשית מ-85 מיליארד דולר ל-40 מיליארד דולר בסוף 2013.
– ירידה נוספת ברכישת הנכסים עד 20 מיליארד דולר בחודש (תחילת 2014).
– הפסקת רכישת נכסים (כלומר הפסקת ההרחבה הכמותית – אמצע 2014).

בדיוק כמו עלייתו של מחיר הזהב שהתרחשה לקראת רכישת הנכסים של הבנק הפדרלי, כך גם צפויה להתחיל בהתאם הירידה הגדולה במחירי הזהב.