כיצד תשפיע מדיניות החוץ של טראמפ על מעמד הסינים במזה”ת?

המזרח התיכון עובר שינוי מרחיק לכת בעת האחרונה. בעקבות ביקורו הנשיאותי הראשון של דונלד טראמפ מעבר לים דווקא בערב הסעודית, וההטפות שלו למדינות המפרץ על כך שהן צריכות לבודד את איראן ו"למגר את הטרור", החל מתרחש רצף חריג מאוד של אירועים. בין היתר, בולטת ההתעלמות הממשית מפרוטוקולים ומתהליכים ממוסדים, שהולכת ומתגברת: מדיניות ה-"כל אחד לעצמו" של טראמפ היא מדיניות חוץ אימפולסיבית שהולכת ומדביקה את האזור.

ראשית, מדינות המפרץ בהובלת ערב הסעודית פעלו להטלת מצור על קטאר, חברה מן המניין במועצה לשיתוף פעולה באזור המפרץ (GCC). הפעולה הזו מתבססת על טענות לגבי מימון קטארי רחב שניתן לטרור, ועל קשרים עמוקים וסודיים של קטאר עם טהרן. אלא שמתברר כי לפחות חלק מההאשמות הללו היו תוצאה של "חדשות מזויפות" שנשתלו על ידי האקרים רוסים ברשת אל-ג'זירה.

בהמשך טראמפ צייץ בטוויטר שהוא מסכים עם הסעודים, וגינה פומבית את הקטארים, למרות שהם בני ברית צבאיים חיוניים מאוד של ארצות הברית באזור. ואז, ימים ספורים בלבד לאחר מכן, ארצות הברית הכריזה על עסקת נשק בשווי 21 מיליארד דולר עם קטאר.

ממש לאחרונה, מחלקת המדינה האמריקאית גערה במדינות המפרץ באופן פומבי על האמברגו שהטילו על קטאר, למרות נכונותו הראשונית של מר טראמפ לתמוך במהלך במלוא הגרון.

קשה לעקוב אחרי מדיניות החוץ המשתנה של ארה"ב במזה"ת | צילום: יוטיוב

עכשיו, נסו לדמיין תרחיש שבו סין תהפוך לכוח משמעותי ששוכן דרך קבע במזרח התיכון. עד כמה ישתנו במצב כזה החישובים הגאו-פוליטיים בין ערב הסעודית, איראן, קטאר והאמריקאים? זו שאלה רלוונטית: הסינים קנו ובנו את דרכם אל תוך הנוף הבינלאומי בקצב שטרם נראה כמותו קודם בהיסטוריה. כעת סין מגלגלת את פרויקט OBOR – רצועה אחת, כביש אחד – האמא של כל תכניות-האב לבניין תשתיות.

אם אסטרטגיית ה-OBOR של בייג'ין תתגשם, הדבר יהווה זרז ליצירת שינוי במאזן העוצמה ובמערך הבריתות הבינלאומי ובמזל של חלק ממדינות הלאום.

האזורים המועדים לפורענות של OBOR

לא אמור להיות שום ספק בנוגע לנחישותם של גורמי התכנון המרכזיים בסין להתמיד ביישומה של OBOR. התבוננו רק בהתפתחויות סביב הפרוזדור הכלכלי בין סין לפקיסטן (CPEC) – שיחבר את קאשגאר, סין, עם הנמל של גוארד, פקיסטן; נמל שנבנה מחדש לאחרונה. בייג'ין נכנסה ביודעין אל תוך אחד מהסכסוכים הטריטוריאליים הנפיצים ביותר בעולם.

הבעיה? הודו טוענת לריבונות על רצועה אחת מתוך שלל הטריטוריות הפקיסטניות שסין בונה עליהן את פרויקט התשתית הקולוסאלי שלה. המחאה ההודית לא הרתיעה את בייג'ין, למרות העובדה, שהיסטורית, הסינים נטו להימנע באופן ברור מסוג כזה של עימות גאו-פוליטי.

עלייתה של איראן

אסטרטגיית OBOR של בייג'ין מעוגנת במה שהחוקר והסופר פרג חאנה מכנה "Connectography" – הגמוניה במאה ה-21 קשורה לשליטה בקישורים החיוניים של שרשראות האספקה העולמית: תשתיות, גישה לאשראי ולמרכזים פיננסיים, רשתות אספקה של אנרגיה, פרוזדורי סחר וחממות ייצור.

בתוך OBOR, רשת הקישוריות של איראן מסתמנת כמושא לקנאה מצד אויביה ברחבי המזרח התיכון. הרפובליקה האסלאמית מוצאת את עצמה מוטמעת גאוגרפית בין אסיה לאירופה, ומבוססת במרכזן של "החגורה" ושל "הדרכים" החשובות ביותר של נתיבי הסחר ב-OBOR. כשברשותה נמצאות עתודות הגז הטבעי השניות בגודלן בעולם ועתודות הנפט השלישיות בגודלן, איראן תשרת חלק חיוני ביותר באסטרטגיית האנרגיה של הסינים במזרח התיכון. איראן גם חולקת שדה גז טבעי עצום במפרץ הפרסי עם קטאר – שהיא יצואנית הגז הטבעי הגדולה בעולם.

שוו בנפשכם תרחיש עתידי שבו סין תמנף את השפעתה הגוברת על ושל איראן, ותצליח לגנוב את קטאר מידיהן של יתר מדינות ה-GCC. זה יחזק את מטרות הביטחון האנרגתי של בייג'ין ובה בעת יפחית את העוצמה האמריקאית באזור. אם בייג'ין תצליח "להעביר את קטאר צד", ארצות הברית תאבד את הגישה שלה לבסיס חיל האוויר אלעדיד, שבו מוצב כיום כוח אדם צבאי אמריקאי שמונה למעלה מ-10,000 איש.

אל תטעו; הקשר הסיני-סעודי לא יקל על סעודיה מול איראן המתחזקת | צילום: Fotolia

אמנם התוצאה הזו לא סבירה לעת עתה – הקשרים הצבאיים בין ארצות הברית לקטאר הם עמוקים, כפי שמעידה מכירת הנשק בשווי 21 מיליארד דולר מארצות הברית לקטאר – אך קו מחשבה כזה לא היה מתקבל על הדעת בכלל לפני 5 שנים. לפחות נכון למועד כתיבת שורות אלו, קטאר לא מראה כל סימן של כניעה בפני המצור שמובילים הסעודים, בין היתר בשל קשריה עם איראן וטורקיה. וכן, גם סין וגם רוסיה מחפשות את הדרך שלהן לתוך הזירה הזו.

שחיקת העוצמה הסעודית

איראן מקושרת ומשגשגת יותר תחת תכנית ה-OBOR היא לא בשורה טובה עבור הסעודים. למרות שבייג'ין תנקוט משנה זהירות ותפזר פיתויים כלכליים סביב הסעודים ומדינות נוספות במפרץ, מיצובה הכולל של הממלכה ילך ויהפוך לשולי, ככל שכוחה של איראן יעלה.

סעודיה גם עשויה לאבד את יכולת ההשפעה שלה על שותפותיה באזור המפרץ, כשמדינות אלו מחזקות כבר כעת את קשרי הסחר שלהן עם סין. כיום רוב הסחר בין איחוד האמירויות וסין מיוצא מחדש לאפריקה ולאירופה. המגמה הזו רק תתגבר תחת ה-OBOR.

כפי הנראה, גם אבו דאבי וגם דובאי תשחקנה תפקיד חשוב כמרכזים כלכליים, לצד פרוזדורים רבים נוספים של תכנית ה-OBOR, ובייג'ין תתבונן על חברות ה-GCC האלו כדי להקים בהן מסלקות לעסקאות סחר לפי ערכו הנקוב של היואן, ולהעברות אשראי. הסינים גם ירעיפו תשתיות, הלוואות והזדמנויות מסחריות על הסולטנות של עומאן, ככל שימשכו ניסיונותיהם לבסס את שליטתם בנתיבים הימיים לאורך האוקיינוס ההודי.

החישובים הדיפלומטיים החדשים

ההשפעה הסינית הגוברת במזרח התיכון תסבך את מדיניות החוץ האמריקאית. אם וושינגטון תנקוט בהחלטות פשטניות ובינאריות בנוגע לאירועים המסובכים והרב-רובדיים של האזור, היא ללא ספק תתומרן על ידי בייג'ין. אפילו רבע דולר לא ייכנס לקופתה תחת מדיניות חוץ אימפולסיבית ולא קוהרנטית.