מיכאל מטיאס

בן 17 מתל אביב, לומד בביה"ס האמריקאי באבן יהודה.

יזם את קבוצת הרובוטיקה הראשונה בבית הספר המשתתפת בתחרויות מטעם ארגון first העולמי, ומשמש כמנכ"ל החברה. השנה גייסו לפרויקט 90 אלף שקל. בקיץ שעבר הוא טס באופן עצמאי ללימודים באוניברסיטת סטנפורד ולקח קורסים במתמטיקה, יזמות ומנהל עסקים. השנה יטוס לקורסים נוספים, הפעם ב-MIT. לפני כשנתיים טס לכנס שעסק במעורבות חברתית של בני נוער בבעיות עולמיות שהתקיים באבו דאבי, ולאחר שחזר גייס מעל ל-8,000 דולר, אותם תרם לבית יתומים בנפאל. 

צילום: רוני פרל

איך נראה יום ממוצע שלך? אני מכהן כיו"ר ועד הביטחון בפרויקט MUN (פרויקט המדמה את פעילות האו"ם לתלמידים), ומשחק תפקיד מרכזי במחזמר שבית הספר מעלה השנה, ככה שכל שעות הצהריים שאחרי בית הספר מתמלאות בפעילויות. בתקופת הלחץ של תחרות הרובוטיקה אני משקיע בקבוצה את כל שעות אחר הצהריים והערב, ככה שאני מגיע הביתה בסביבות חצות, ורק אז מתיישב לעשות שיעורי בית. יום כזה יכול להסתיים בכיף בארבע בבוקר. כולם מסתכלים עליי וחושבים שעוד שנייה אני אקרוס, אבל אני מצליח לנהל נכון את הזמן ולעמוד בכל המשימות שלי. זה סיפוק גדול. 

ההורים שלך מבינים במה אתה עוסק? יש לי את תחומי העניין עם כל אחד מההורים. עם אימא שלי אני מדבר המון על התחום המדיני, כמו נושאים שעלו בפרויקט MUN. היא עזרה לי המון עם פרויקט גיוס הכספים לבית היתומים בנפאל. עם אבא שלי אני יכול להיכנס לוויכוחים סוערים בתחום הרובוטיקה והמכניקה. לא מזמן התחלנו ויכוח סוער במהלך ארוחת שישי, שסבב סביב שיטת הברגה של בורג מסוים. לנו הוויכוח נראה ברור מאוד, אבל כל השאר לא הבינו מאיפה נפלנו. 

איך ייראה העולם בעוד עשרים שנה? וואו. אין ספק, הכל ישתנה. לא מזמן הראיתי לסבא שלי איך לעשות וידיאו צ'אט בפלאפון עם אחיו שנמצא בניו יורק. הוא כמעט התעלף מרוב התרגשות. הכל מתקדם כל כך מהר שממש קשה לדמיין עד איפה נגיע. לדעתי, כל המכשירים המוכרים לנו ייעלמו בקרוב. המחשב בצורתו הנוכחית, הסמארטפון – לכל אלה יש תאריך תפוגה, והוא קרוב מאוד. אני מאמין שכל המכשירים יתאחדו לכדי מכשיר אחד, משהו בין הסמארטפון לטאבלט, וכל השאר פשוט לא יהיו יותר. 

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ? אני חושב שלולא בית הספר לא הייתי בכלל נכנס לתחום הזה. בכלל, כל תחומי העניין שלי – הרובוטיקה, פרויקט האו"ם, הכל התחיל בזכות בית הספר. פתחו לי כל כך הרבה דלתות ועודדו אותי להתנסות בכל כך הרבה דברים, כך שהרגשתי שהמגבלה היחידה שקיימת עליי היא מגבלת הזמן, וגם איתה אפשר להתמודד. בכלל, בבית הספר שלי אין מבחני קבלה להשתתפות בפרויקטים השונים – מי שרוצה יכול להשתתף בכל אחד מהם. הפרויקטים האלה פתחו אותי, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית, והכל בזכות התמיכה והעידוד של בית הספר.

מה דעתך על הפוליטיקה הישראלית? לדעתי יש הרבה לשנות במערכת הפוליטית, עובדה שהיא כל כך לא יציבה בשנים האחרונות. מזל שעדיין אין לי זכות בחירה, נמנע ממני כאב ראש לא קטן במחשבה למי להצביע. 

תחביבים מעבר לטכנולוגיה: טניס. בתקופות פחות לחוצות אני מתאמן כל יום. חוץ מזה אני משחק כדורעף בנבחרת בית הספר ומנגן על סקסופון.

מה החולשה שלך? אני שונא איחורים. ככה זה כשיש לי כל כך הרבה משימות וכל כך מעט זמן לכל אחת מהן. ואני שונא אנשים שמתנשאים על אחרים, לא משנה באיזה מעמד הם. ומאוד מפריע לי כשאנשים פשוט מתעלמים מבעיה בסביבה שלהם. 

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? אני רוצה להיות גיבור-על. סתם. ברור שהתחום הטכנולוגי מדבר אליי. אבל אני מניח שלא אקפוץ ישר לסטארט-אפ משלי, אלא אנסה לצבור כלים וניסיון בעוד מקומות, ומקווה שלבסוף אקים חברה משלי.