Forbes Israel Logo

סינגפור נפרדת מהאדם שהמציא את הכלכלה האסיאתית המודרנית

אתמול הלך לעולמו לי קואן יו, האיש שבנה במו ידיו את סינגפור המשגשגת שאמו מכירים היום. על אף שניהל רק עיר-מדינה קטנה, לי קואן יו נחשב, יחד עם דנג שיאופינג, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין לשעבר, לאחת הדמויות החשובות באסיה ב-50 השנים האחרונות.

שניהם מגיעים מרקע שונה: האחד נצר למשפחת סוחרים משבטי ה-Hekka והשני מראשי המהפכה הקומוניסטית. יחד עם זאת הם חולקו גישה פרגמטית ונוקשה שבסופו של דבר הפכה למקור חיקוי אצל רבים אחרים. אפשר לראות את המורשת שלהם כיום ברחבי אסיה, שעוברת תהליך עיור מהיר והופכת לכוח כלכלי שאי אפשר להתעלם ממנו.

היה זה לי שניסח לראשונה את הגישה הכלכלית האסיאתית החדשה ששילבה מודרניות קפיטליסטית עם כלכלה שמכוונת על ידי המדינה וסמכותנות. על אף הבדלנות שאמצו שתי המדינות, בעיקר כלפי המערב, זה לא הפריע להון זר וטכנולוגיה לזרום אליהן ולתרום לצמיחתה של היבשת. ההון האמריקאי והבריטי אולי תדלק את ניצחון הקפיטליזם הגלובלי במאה ה-20, אך לי ודנג עיצבו את התרחבותו במהלך המאה ה-21.

הייחודיות של לי לא מסתכמת רק בעובדה שכיהן כראש ממשלה מ-1959 ועד 1990 (התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה), אלא גם בהישגיו ובהשפעתם ארוכת השנים. מכינון עצמאותה של סינגפור ועד היום, לי עזר לנהל את מי שנחשבת לעיר-המדינה המצליחה ביותר בעולם.

לאחר היפרדותה של סינגפור ממלזיה ב-1965, עתידה לא נראה היה מבטיח. האבטלה היתה גבוהה והישות העצמאית הצעירה סבלה ממתחים אתניים בין אזרחיה הסינים, ההודים והמלזים וממאבקים בין השמרנים וקומוניסטים, שכמו בכל אסיה היו במגמת התחזקות.
  
הפתרון של לי למתחים הפנימיים היה יצירה של מערכת פוליטית חדשה שערבה תוכנית סוציאליסטית מתונה עם אסטרטגית פיתוח שנועדה למשוך הון זר ולבנות את המגזר היצרני. לי ומפלגתו התמקדו בבניית תשתית מודרנית – מתשתיות תחבורה ועד מערכת חינוך, שאין שני לה.


לי קואן יו. אחת הדמויות החשובות שעיצבו את אסיה ב-50 השנה האחרונות | צילום: ויקיפדיה

ההישג הגדול ביותר של מפלגתו של לי היתה מהפכת הדיור שביצעה, כאשר העבירה את מרבית האוכלוסייה הסינגפורית משכונות עוני, לדירות מודרניות קטנות ונקיות בבעלותם. כאשר התחמם שוק הנדל"ן הסינגפורי, ועדת הפיתוח והשיכון הסינגפורית דאגה לשמור על מחירי הדיור בטווח הגיוני בהרבה מזה שנוצר בערים הגדולות בסין, בהונג קונג או בטוקיו.

לי האמין שבעלות נרחבת על דירות, תהפוך את סינגפור ליציבה יותר, אך זה לא הספיק על מנת להפוך אותה לעשירה. תחת הנהגתו של לי, הכל חושב ותוכנן כך שימשוך חברות זרות ומומחים עצמאיים – החל מניקיון הרחובות ועד מערכת החינוך. כל זאת בזמן שסין, הודו ורוב דרום מזרח אסיה, היו סגורות להשקעות, שקועות במלחמות אזרחים או נשלטות על ידי מדינות קפיטליסטיות. המטרופולין שהפך למרכז סחר חשוב, ייצר תמ"ג לנפש של 2,667 דולר ב-1990 – יותר מכפול מהממוצע במזרח אסיה , אך עדיין הרחק מאחור בהשוואה למדינות אירופה וצפון אמריקה.

העולם, לא התעלם ממאמציה של סינגפור והפך אותה לאחד היעדים האטרקטיביים עבור תאגידים בינלאומיים. ב-1968 הקימה Texas Instruments מפעל שבבים במדינה. לי מינף את הסנונית הראשונה הזו והצליח להפוך אות סינגפור למרכז טכנולוגי לוהט. כיום בסינגפור יש יותר מפי שניים מטות אזוריים של חברות גדולות, מאשר בטוקיו הגדולה למשל.

המורשת הסינית של לי

כבוגר קיימברידג' ועם הליכות של אריסטוקרט בריטי, לי קידם את האנגלית כשפה המרכזית בסינגפור – החלטה שהפכה אותה לאטרקטיבית מאוד למשקיעים ועובדים זרים. אך במובנים רבים הוא נותר מאוד סיני. "מפלגת פעולת העם" של לי ערבה מבנים פרלמנטריים בריטיים עם מערכת ריכוזית במיוחד.
  
כאשר דנג הסיני ביקר בעיר ב-1978, הוא ראה בה מודל עבור ארצו הענייה: מערכת מנדרינית שמונהגת מלמעלה למטה ויכולה להוות מוקד משיכה לקפיטליסטים גלובליים. דנג, כפי שלי כתב בספרו "מהעולם השלישי לראשון", התרשם במיוחד מהשגשוג המודרני של סינגפור: "מה שהוא ראה ב-1978, הפך לרפרנס למינימום שעל העם הסיני להשיג".
כל מי שמבקר בסין כיום, יכול לראות את תוצאות הביקור של דנג: ערים נוצצות, הוצאות גדולות על מוסדות חינוך, כבישים מודרניים ושגשוג כללי שהביא את מדינת האם של רוב הסינגפורים, לגבהים שאי אפשר היה לדמיין בעבר.


סינגפור. שכונות העוני הפכו למגדלים נוצצים | צילום: thinkstock

יחד עם זאת, הסיפור הזה לא כל כך חיובי למי שמאמין בדמוקרטיה ליברלית. השגשוג של סינגפור הראה לקהילות סיניות שלהיות חופשי זה לא תנאי הכרחי בשביל להיות עשיר. זה גם הלקח שהרבה מדינות מתפתחות מסביב לעולם למדו.

סינגפור אחרי לי

לי הנחיל לסינגפור שגשוג וסדר, אך המשכיות המורשת שלו מוטלת בספק. הוא אומנם היה אב מייסד, אך הוא לא הותיר מאחוריו מערכת של אמונות שיכולה לקשור אנשים יחד כמו שעשה ג'ורג' וושינגטון, בארה"ב. לי מוערך פשוט כי היה אפקטיבי.

ואכן, בהעדר ניסיון לקדם תחושת זהות, סקר שנערך לאחרונה, גילה כי לכמחצית מהאזרחים לא משנה הזהות הלאומית שלהם, כל עוד יוכלו לשמר את עושרם. גם ערכים מייצבים אחרים כמו דת ומשפחה, הלכו ודעכו תוך כדי אימוץ מה ששר החוץ לשעבר ס. רז'רטמאן, כינה "Moneytheism" או דת הכסף. את הריקנות של הדת הזו אפשר לראות משתקפת בעובדה שתושבי סינגפור העשירים הם בין העמים הפסימיים ביותר בעולם, לצד תושבי יוון והאיטי.

חוסר שביעות הרצון כיום ממפלגת פעולת העם הוא הנמוך ביותר מאז הקמתה ומחירי הדיור המאמירים דוחפים סינגפורים רבים לשקול להגר. כבר כיום כ-300 אלף סינגפורים חיים בחו"ל (1 מתוך 10 אזרחים) ולפי סקר שנערך לאחרונה, כחצי מהאוכלוסייה היתה מעדיפה לעזוב, לו היתה אפשרות.

אחת הסיבות לרצון הגובר לעזוב, היא התחרות שיוצרות הערים הגדולות בסין שמציעות כעת איכות חיים טובה יותר. סיבה נוספת היא תוכנית שאפתנית של השלטון בסינגפור להגדיל את מספר התושבים עד 2030 מ-5 מיליון ל-7 מיליון. הם מתכננים לעשות זאת על ידי בניית עיר תת קרקעית עם אזורים ציבוריים, מדרכות, מסלולי אופניים וקניונים. הסינגפורים פחות מתלהבים מהרעיון שיאלצו לבלות את חייהם מתחת לאדמה.

גם זרם העובדים הזרים בעיר המדינה עושה את שלו ורבים מהסינגפורים חשים כמיעוט: במהלך שנות ה-80 כ-90% מהאוכלוסייה היו סינגפורים, כיום הם מהווים רק 63% ועד 2030, אם התוכנית הממשלתית תצא לפועל, הם כבר יהיו מיעוט.

ויחד עם כל אלה, עדיין אי אפשר להכחיש את הישגיו של לי קואן יו. הוא לקח עיר מלאה במאבקים והפך אותה לאבן חן אורבנית. הזמן מתקדם ועושה את שלו, אבל כאשר באים לבחון את פועלו, צריך לנסות ולחשוב האם מנהיג כלשהו בעולם כיום, ישאיר אחר מותו מורשת כמו זו שהשאיר לי.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן